במאי התעודה האמריקאי ברוס סינופסקי הלך לעולמו אתמול והוא רק בן 58. סינופסקי יצר סרטים במשך שלושים שנה והיה אחראי לכמה מסרטי התעודה החשובים בתקופה בה החל לפרוץ הקולנוע התעודי אל המיינסטרים. חברו הטוב ושותפו הותיק ג׳ו ברלינגר הודיע על מותו בחשבון הטוויטר שלו והוסיף בקצרה: ״אדם גדול. יום עצוב״.

סינופסקי נולד בבוסטון ולמד בבית הספר לאמנויות ע״ש טיש באוניברסיטת ניו יורק. את הקריירה הקולנועית שלו החל למעשה כעורך בכיר של האחים אלברט ודייויד מייזלס. במהלך עבודתו עימם התמקצע בעריכה ולמד את רזי הבימוי התיעודי. ״דבר אחד שלמדתי מדייויד״, הוא אמר למגזין Filmmaker בשנת 2004, ״הוא שכל סרט ייראה כמו אסון במהלך תשעת הקאטים הראשונים. רק במהלך הקאט העשירי אתה מתחיל לקבל משהו שנראה הגיוני. סרטים לא מתחברים בעזרת קסם, ובדרך כלל הם נראים כמו אסון עד שמשהו קורה ויש קליק״.

בשנת 1991 הפסיק סינופסקי לשתף פעולה עם האחים מייזלס ופתח חברת הפקה עצמאית עם ג׳ו ברלינגר, מי שיהפוך לשותפו ליצירה במשך שנים ארוכות. ב-1992 ביימו השניים את הסרט Brother's Keeper, העוסק באדם מבוגר וחסר אמצעים ממדינת ניו יורק המואשם ברצח אחיו, ונאלץ להתמודד עם עוצמת ההיררכיה החברתית המאיימת עליו. את הסרט הזה מימנו בעצמם סינופסקי וברלינגר עוד לפני תקופת הוידאו הדיגיטלי, כאשר סרטים תיעודיים דלי תקציב צולמו ב-16 מ״מ, טכנולוגיה יקרה באופן יחסי, והרעיון של סרט אינדי תיעודי עוד היה בחיתוליו. מבקר הקולנוע רוג׳ר איברט הכתיר את הסרט כסרט התיעודי הטוב ביותר לאותה שנה, וטען כי ״יש לו עוצמה בה מרבית הסרטים הבדיוניים יכולים רק לקנא״.

אבל המעמד המכובד והכמעט קאלטי של סינופסקי וברלינגר הגיע מעט מאוחר יותר, כאשר ב-1996 החלו ליצור את טרילוגיית גן עדן אבוד (Paradise Lost), סדרת סרטים תיעודיים העוסקת במקרה שארע במערב ממפיס במדינת ארקנסו בשנת 1993, במהלכו נרצחו שלושה ילדים בני שמונה. שלושה בני נוער, אשר על פי טענת התביעה הואשמו ברצח הילדים כחלק מריטואל של כת השטן, היו ידועים בארה״ב כשלישיית ממפיס (The West Memphis Three). על שניים מהם נגזר מאסר ממושך ועל השלישי עונש מוות. ברלינגר וסינופסקי החלו להתעניין במקרה, וגילו במהלך התחקיר שעשו כי מצבור של עובדות וראיות הראו במפורש כי הנערים הללו לא היו אשמים כלל, אך הורשעו בגלל שהיו אאווטסיידרים מבחינה חברתית בקהילה בה חיו.

את הסרט הראשון, הנקרא Paradise Lost: Child Murders at Robin Hood Hills, הם ביימו ב-1996, ואת פס הקול שלו יצרה להקת מטאליקה, לאחר שגילתה כי שלושת הנערים היו מעריצים גדולים שלה. ארבע שנים לאחר מכן, בשנת 2000, יצא לאקרנים הסרט השני בטרילוגיה Paradise Lost 2: Revelations, ובו העלו ברלינגר וסינופסקי את הסברה לפיה שלושת הילדים נרצחו על ידי האב החורג של אחד מהם, ולא על ידי בני העשרה שאותם שמו במאסר. לאחר ובעקבות שני הסרטים הללו התעוררו בציבור ספקות רציניים ביותר לגבי מידת האשמה של הנערים, ומחאה נרחבת לזיכויים החלה להתגבש (בין המוחים היו אמנים רבים, כמו המוזיקאים אדי ודר, הנרי רולינס וטום ווייטס).

זה גם היה השלב בו החלו סינופסקי וברלינגר לגלות עניין קולנועי בלהקת מטאליקה, ובשנת 2004 ביימו את הסרט מטאליקה: סוג של מפלצת (Metallica: Some Kind of Monster), אחד מסרטי המוזיקה הבולטים בתולדות הקולנוע התיעודי. הסרט עוקב אחר חברי להקת הרוק הכבד כשהם עוברים טיפולים של תראפיה קבוצתית ומקליטים את אלבומם St. Anger. ברלינגר וסינופסקי יצרו תעוד נדיר בעוצמתו אשר לכד רגע רגיש במיוחד בתולדות הלהקה, אשר עברה לא מעט משברים.

הבאסיסט הראשון של מטאליקה מת בנסיבות טראגיות (נכון, מזכיר קצת את ״ספיינל טאפ״, תשתדלו לא לצחוק), האחר נטש אותה באופן מפתיע, והזמר הראשי שלה נכנס לתוכנית שיקום. למרות הכל מטאליקה החליטה להתאחד ולהקליט אלבום, אבל הפצעים שנפתחו לא אפשרו לחברי הלהקה לשתף פעולה באופן יעיל. פסיכולוג ארגוני הוזמן לנסות ולגשר על המתחים וסינופסקי וברלינגר היו שם כדי לתעד באופן אינטימי וחושפני את כל המפגשים הללו. ״מטאליקה: סוג של מפלצת״ הוא סרט מיוחד אשר מקלף את התדמית המצ׳ואיסטית של חברי הלהקה וחושף צדדים רגישים יותר שלהם. יחד עם זאת, ובהתאם לטון המאפיין מרבית מהסרטים הרוקומנטריים, זהו סרט ששיקם את תדמית הלהקה ועזר לה להתרומם מחדש.

בשנת 2012 סינופסקי וברלינגר היו מועמדים לאוסקר על החלק השלישי בטרילוגית ״גן עדן אבוד״, Paradise Lost 3: Purgatory, אשר המשיך את קו החקירה של קודמו והעלה חשדות כלפי אב אחר של אחד מהקורבנות. הסרט הזה יצא לאקרנים בספטמבר 2011, כחודש אחד בלבד לאחר ששלישיית ממפיס יצאה לחופשי אחרי כמעט שני עשורים מאחורי סורג ובריח. במהלך הסרט עוקבים סינופסקי וברלינגר אחרי שלושת הנערים במהלך התהליך המשפטי הארוך והסבוך שהם עברו, תוך כדי שבתי משפט דוחים את ערעורם, ועד ליום המיוחל שבו הגיעו לפשרה עם הפרקליטות ויצאו לחופשי.

טרילוגיית ״גן עדן אבוד״ תיזכר כאחד מהמקרים המרכזיים והייחודיים בתולדות הקולנוע התיעודי בהם קולנוע משנה מציאות. למעשה, מקרה זה דומה עד מאוד למקרה הידוע של ארול מוריס ב-הקו הכחול הדק (1988), סרט תיעודי אשר החקירה שנעשתה במהלכו הביאה לזיכויו של רנדל אדמס, בחור צעיר שהואשם בגין רצח שוטר בדאלאס למרות שמעולם לא ביצע את הפשע.

״זוהי בושה גדולה למדינת ארקנסו שלא שחררה את הנערים הללו״, אמר סינופסקי במהלך הקרנת הבכורה של הסרט השלישי בטרילוגייה במהלך פסטיבל הסרטים של ניו יורק. ״או לחילופין, זוהי בושה לארקנסו ששחררה רוצחי ילדים אם באמת היא חושבת שהבחורים הללו אשמים. או לחילופין, זוהי בושה גדולה לארקנסו שלא יצאה לחפש את האשם או האשמים האמיתיים בביצוע הפשע הזה.״

סינופסקי יצר סרטי תעודה רבים לטלויזיה וביניהם את רוק לתוך הלילה: האגדה של Sun Records, תיעוד מרתק של ״סאן רקורדס״, אולפן ההקלטות האגדי בממפיס שגידל כשרונות רבים כמו ג׳וני קאש, אלביס פרסלי ובי בי קינג. הוא היה במאי עטור פרסים, והוענקו לו במהלך חייו שני פרסי אמי, פרס פיבודי ופרס רוח החופש. בשנים האחרונות סינופסקי רצה לפרוש מעשיית סרטים ולפתוח מסעדה קטנה בדרום צרפת, שם הוא מתגורר. הוא תיכנן להגיש בה אך ורק צלעות.