ביום חמישי הקרוב 22-09-11. ישודר בערוץ שמונה הסרט "חייב לזוז" של הבמאי אבידע ליבני.

בסרט "חייב לזוז" מתאר אהוד בנאי את דרכו לאלבום הראשון שלו "אהוד בנאי והפליטים". אהוד, בן למשפחת הבידור הישראלית הידועה ביותר, עבר דרך ארוכה עד שהצליח להגיע לרדיו עם הסינגל הראשון. הדרך להפקת האלבום הייתה מלווה גם היא בקשיים ולבטים רבים. את הפריצה לתודעת הציבור עשה אהוד עם חברו הטוב יוסי אלפנט. האלבום "אהוד בנאי והפליטים" הוא פרי שיתוף הפעולה בין אלפנט לבנאי שהביא לאחד התקליטים פורצי הדרך במוזיקה ההישראלית.

בשנת 1985 היה אהוד בנאי בן ה-32 גנן שעדיין חיפש שער משלו לתעשיית המוזיקה הישראלית. בנאי הסתובב עשר שנים עם סקיצות לשירים שאף אחד לא רצה לשמוע. באותו הזמן, חלם גם יוסי אלפנט, יוצר וגיטריסט, לפרוץ את מעגל מועדוני הרוק האלטרנטיבי של תל-אביב.
ב"חייב לזוז" נשזרים זיכרונותיו של אהוד בעדויות של חברים שמלווים אותו מהתקופה ההיא – יואב קוטנר, גיל סמטנה, עובד אפרת, יובל בנאי, שוקי וייס, ניצן זעירא, יעקב גלעד. בנוסף, משתתפות בסרט דמויות מובילות בסצנת הרוק הישראלית מזה למעלה מעשרים שנה, ביניהם רמי פורטיס, ברי סחרוף, שלומי ברכה ועוד.
בנאי ואלפנט היו אאוטסיידרים. יחד הם הובילו להקת רוק שגם שאר חבריה לא מצאו את מקומם בחברה ובתרבות של שנות ה-80. בנאי בחר לקרוא להם "הפליטים".

- הגליון החדש של "תקריב" בהוצאת פורום היוצרים הדוקומנטרים עלה לאוויר

- קול קורא להגשת הצעות להפקת סדרות בנושא מלחמת יום הכיפורים

- פורום היוצרים הדוקומנטרים חשף את המועמדים בטקס הקולנוע הדוקומנטרי 2011

השנה קוראי ynet יוכלו להצביע לתחרות, בקטגורית חביב הקהל

- האתר החדש של ערוץ שמונה עלה לרשת

- חדשות טובות: המותחן התיעודי קאטפיש זמין כעת בVOD של YES

וכאן ניתן לצפות בסרט קצר חדש של יוצרי הסרט:

- ביום שלישי יתקיים אירוע בינלאומי בסינמה סיטי ראשון לציון וגלילות. באירוע יוקרן סרט המתאר את חיי להקת פרל ג'אם ומופע חי אשר יוקרן באותו יום בכל העולם.

- נראה מעניין: מהקבוצה זוכת האוסקר מאחורי Man on Wire מגיע סיפורו של נים, השימפנזה אשר בשנות השבעים הפכה למוקד של ניסוי ציון דרך, שמטרתו להראות כי קוף יכול ללמוד לתקשר עם אנשים, אם גודל וטופח כמו ילד אנושי. בעקבות מסע יוצא דופן של נים, והשינוי שהוא עובר באמצעות החברה האנושית, ואת ההשפעה המתמשכת שהוא עושה על האנשים שהוא פוגש בדרך.

כאן ניתן לצפות בשש הדקות הראשונות של הסרט, ולמטה הטריילר:

לאחרונה החל ערוץ יס דוקו פרויקט יומי מיוחד שבו מתעדים מיטב היוצרים הדוקומנטריים בזמן אמת את המאבק שמתחולל בימים אלה.

הסדרה, "התעוררות", שתשודר בשידור יומי, תביא מבט קולנועי-תיעודי על המתרחש, משדרות האוהלים ועד למוקדי התעוררות אחרים.

בין היוצרים : אסף סודרי (שגם יפיק), טלי שמש, רן טל, דורון צברי, דאנה איבגי, סיון ארבל, רענן אלכסנדרוביץ', נילי טל, גור בנטוויץ', גל גבאי, תאופיק אבו-ואיל, מויש גולדברג, תומר יוסף ותמר ירום, סיגלית לנדאו, רותי שץ ועדי ברש, נתי ברץ.

כל יוצר יביים סרט קצר שיביא את נקודת מבטו האישית על האירועים. השידור היומי של הסרטים ייצר פריזמה רחבה של שלל האירועים בארץ באופן שונה מהסיקור של משדרי החדשות.

הסדרה תוקרן בימים א-ה בשעה 21:00

לארכיון הסדרה

הסדרה "העיתונאים", שתשודר בימי רביעי ב-22:00 החל מה-8.6 בערוץ yes דוקו, מציגה לאורך 6 פרקים, את הטלטלה שחווה העיתונות המודפסת בישראל בימים אלה. טלטלה שמעצבת מחדש את דמותו של העיתונאי, אבן היסוד של כל התעשייה הזו. הסדרה מציגה את סיפורם של העיתונאים, שמתמודדים עם לחצים של יח"צנים ויועצי תקשורת, כמו גם עם שינויים מרחיקי לכת בעבודתם היומיומית – עד כדי פיטורים וסגירה של מערכות, ומתעדת גם את מלחמת המו"לים העזה שמתחוללת מעל לראשיהם של הקוראים.

בקטגוריית סרט תעודה באורך מלא

פרס ההפקה, הבימוי, התחקיר, הצילום, עיצוב פסהקול והעריכה

שתיקת הארכיון

הפקה : "בלפילמס"- נעמי שחורי ואיתי קן-תור

בימוי : יעל חרסונסקי

צילום: איתי נאמן

עריכה : ז'ואל אלקסיס

עיצוב פס הקול: אביב אלדמע

תחקיר : יעל חרסונסקי, יפה גנור, פליסיטס פיוורונס

בקטגוריית סרט תעודה

ברק היימן -  שומרוני בודד

בקטגוריית פרויקט תעודה טלוויזיוני

בדרך הביתה – תומר היימן

בקטגוריית סרט ביכורים

גם כשעיני פקוחות – אופיר טריינין

פרס הצילום

רוני כצנלסון – סוררת

פרס המוסיקה המקורית

גבריאל בלחסן – גם כשעיני פקוחות

פרס מפעל חיים

לאורי גולדשטיין 

דורון צברי יודע לספר סיפור. יכולנו לראות את זה בסרטים העלילתיים ("האח של דריקס", "הבחור של שולי"), אבל אפשר לראות את זה בצורה הברורה ביותר בסרטי הדוקו שלו, כמו ב"בית שאן, סרט מלחמה", במחוברות ובמחוברים ועכשיו במדריך שלו למהפכה. צברי יודע לשלב בפנים את כל מה שמעניין בסיפורים, ליצור מתח, להצחיק את הקהל, לגרום לו להזיל דמעה, כל מה שצריך. הוא משתמש במיומנות בקולנוע כדי לספר לכם את הסיפור ויודע איך לזהות בסיפור הדוקו את ההתחלה, האמצע והסוף.

הוא יכול היה להתחיל את הסיפור שלו בעלבון שנגרם לו כשעבד עבור היומן של הערוץ הראשון. זו התחלת המאבק שלו ברשות השידור, צברי אומר את זה בעצמו, אבל הסרט מתחיל בקטעים עלילתיים שמציגים אותו כילד וכנער. ללמדכם שכבר אז הוא החל ללמוד מהפכה מהי ומהו הכח שבהמון. הוא יכול היה להציג לכם את האמצע אחרת, להציג מסמכים, חוקים, דוחות של ועדות, אבל הוא בוחר להציג לכם את הטיפוסים המעניינים שמלווים אותו, אנשים שהוא מוצא בקפה תמר. הוא מציג לכם שולחנות מתהפכים, שוטרים, מאבטחים, את כל מה שדרמטי במאבק. וגם את הסוף הוא בונה ביד מכוונת. הכנסת עצמה משעממת, מה זה משנה מה קורה שם בועדות ובמליאה? מה שמשנה זה השילוב של אמא שלו במקומות האלה, במה שיש לה להגיד לו במהלך היום הגורלי שלו שם.

על מה אנחנו מוותרים בדרך לסיפור המוצלח? כתבה שהתפרסמה בשבוע שעבר בפנאי פלוס מלמדת על כמה מניפולציות בהפקה של מחוברים, הפרוייקט הנוכחי של צברי. יש גם במדריך למהפכה צילומי השלמה, בעיניי זו לא מניפולציה. אבל אני מאמין שחשוב שהצופה יגלה ביקורתיות כלפי מה שהוא רואה. צברי מספר כאן את הסיפור שלו, את האמת שלו, אבל זו אמת שאפשר להתווכח עליה. האם הקטעים שמוצגים בסרט מתוך תכניות של הערוץ הראשון אכן מייצגים את האמת המוחלטת? האם פוליטיקאי X אכן הופיע בתכנית Y כי המנכ"ל אמר? האם קודם לכן לא הופיעו פוליטיקאים בתכנית הזו? ואפשר לשאול שאלות כאלה גם לגבי חלקים אחרים בסרט. האם הדבר היה ככה? האם היחסים של צברי עם החברה שלו הושפעו רק מהמאבק שלו ברשות השידור? או שגורמים נוספים היו מפריעים פה לסיפור?

אורי ענבר, שמוגדר כמפיק הסרט ונראה בפועל כשותף מלא, אומר לצברי באחת הסצינות הראשונות: בוא נעשה מזה סרט. אם אני מבין נכון, השיקול היה שאפשר לתקצב סרט, בזמן שאי אפשר לתקצב מאבק. אם המאבק יהיה במסגרת של סרט, אפשר לממן את זה. ואז נשאלת השאלה – היה פה תסריט? כמה ממה שאנחנו רואים לא היה קורה אם זה לא היה נעשה לטובת סרט? האם ההתפרצות הפיזית של האנשים לועדות ולישיבות הייתה מתרחשת? ענבר לא אמר לצברי – בוא נתעד הכל לסרט, הוא אמר לו: בוא נעשה מזה סרט. בעיניי יש פה הבדל גדול.

השורה התחתונה שלי היא: לכו לסרט הזה. העריכה מדויקת להפליא. בדיוק ברגע שהראש שלכם יתמלא בדיבורים ועובדות ומספרים, תהיה אתנחתא קומית או מוזיקלית, עד לגל הבא של הדיבורים והמספרים. זה סיפור מצוין והוא מסופר בצורה מצוינת. כי, כאמור, דורון צברי יודע לספר סיפור.

בדצמבר 2008 יצאה להקת ה"ג'ירפות" למסע בהודו כששיאו המתוכנן הוא הופעה בגואה בפני אלפי המטיילים הישראלים שם. אולם סדרת פיגועי טרור רצחניים בעיר מומביי טורפים את הקלפים ושולחים את הלהקה למסע קסום והזוי לחיפוש הקהל שלה – אותם ישראלים שנמלטו מגואה מחשש לפיגוע נוסף.

ראיתי ג'ירפות בהודו הוא פורטרט מוזיקלי אישי ומעורר השראה של להקת "ג'ירפות" וסולנה הכריזמטי גלעד כהנא – כוכב רוק, משורר מחונן, היפוכונדר ו-וורקוהוליק כפייתי – שמוביל את הלהקה בניסיון לשנות את גורל המסע.

לכבוד החג, בשיתוף עם יוצר הסרט נועם פנחס, אנו מחלקים לכם חמישה כרטיסים זוגיים לסרט לאחת ההקרנות ביום שישי הקרוב, לפי בחירה.

כל מה שנותר הוא לסמן בלייק את הפוסט הזה ולשכנע אותנו בתגובות למה מגיע לכם לזכות בכרטיסים

ההקרנות תתקיימנה בסינמטק ת"א ביום שישי הקרוב ב4 אחה"צ ובחצות

בהצלחה וחג שמח לכולם

היום, שני, יוקרן בערוץ יס דוקו הסרט "ירוק צהוב אדום" של הבמאי דוד גברו. הסרט מביא את עולמם של הנוער האתיופי־ישראלי דרך יצירותיהם של מוגוס בירסאו וחבריו.

מוגוס, שמתקשה לכתוב ולשיר בעברית מוצא נחמה בלהקת ריקוד שהוא מקים. נערים אלה מדרום הארץ, רוצים ליצור ל“מרכז הישראלי“ שלא ממש מקבל אותם. תחילה הם מבטאים את עצמם בריקודים וקפוארה בלהקת ריקוד שהם הקימו בשם “בלאק־דיימונד“. לאט לאט מתגבשת קבוצה של נערים סביב מוגוס, נערים שכותבים, מלחינים ושרים. שירים שמבטאים את רחשי ליבם של העולים מאתיופיה כמו שלא נאמרו אף פעם. פתאום הם מרגישים צורך לשיר ולצעוק את תחושותיהם. פתאום הם מבינים את כוחה של השירה והיצירה בקרב העדה ובכלל בחברה. כך, הם מוצאים את עצמם במאבק לשינוי תדמיתם ותדמית הקהילה האתיופית בישראל. הם נאבקים דרך השירים שמבטאים את תחושותיהם ואת כישרונם.

יום שני 16-08-2010 בשעה 22:00

להקת הרוק הפרועה "ג'ירפות" מגשימה חלום ישן ונוסעת למסע מוזיקלי קסום בהודו שחוצה את תת היבשת, ושיאו המתוכנן הוא הופעה בגואה בפני אלפי המטיילים הישראלים שם. אולם סדרת פיגועי טרור רצחניים בעיר מומביי טורפים את הקלפים, ושולחים את הלהקה למסע לחיפוש הקהל שלה – הישראלים שנמלטו מגואה מפחד מפיגוע נוסף. פורטרט מוזיקלי אישי ומעורר השראה של להקת "ג'ירפות" וסולנה הכריזמטי גלעד כהנא – כוכב רוק, משורר מחונן, היפוכונדר ו-וורקוהוליק כפייתי – שמוביל את הלהקה בניסיון לשנות את גורל המסע. או כמו שהודי יחף ומאובק שאל אותם בתחילת הדרך: "מה היא קארמה?".

בימוי: נועם פנחס ורונן מיכאלי

(75 דקות, עברית ואנגלית, תרגום לעברית)

הסרט ישודר בערוץ שמונה ב-7/8, בשעה 22:00

הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה מכריזה על פרויקט פיתוח מיוחד לסדרת סרטי תעודה ייעודיים העוסקים בחיים על הגבולות הפיזיים והמדיניים של מדינת ישראל.

הפרוייקט מיועד ליוצרי קולנוע וטלוויזיה בתחילת דרכם (בעלי ניסיון של סרט גמר/כתבות טלוויזיה/סרט תיעודי אחד שהוקרן בקולנוע או בטלוויזיה).

מדינת ישראל הינה אחת המדינות היחידות בעולם אשר כל גבולותיה נתפשים כגבולות זמניים ,נתונים במחלוקת.

למרות הזמניות המאפיינת את המציאות הישראלית ,האנשים החיים על הגבולות מנסים לייצר קביעות ,לפעמים רק בעצם היאחזותם באדמתם.

מגבול לבנון לרמת הגולן ,מבקעת הירדן להתנחלויות ,מישובי התפר לכפרים הערבים בתוך הקו הירוק ,מגבול ישראל מצרים הפרוץ למחצה לעוטף עזה והים אלו הם ישובי הגבול המתקיימים בתוך מציאות השונה באופן מוחלט.

הלחץ הכלכלי ,הגירת הדור הצעיר מין הפריפריה אל מרכז הארץ ,האיום הקיומי הנושף בעורפם של התושבים והאידיאולגיה המשתנה בין גבול לגבול ,כל אלה מייצרים את הבסיס לסיפורים אותם אנו מחפשים בפרוייקט.

“חיים על הגבול” היא סדרת נושא שתכלול 4-6 סרטים באורך של כ- 30-25 דק’ כל אחד, המתעדים את החיים לאורך גבולות ישראל.

פרטים נוספים