זבוב על הקיר של סבתא: שלוש שנים אחרי ״הצלמניה״

מה כבר נותר לומר בשבח ״הצלמניה״ שעדיין לא נאמר מאז שיצא לאקרנים בשנת 2011? סרט הביכורים של תמר טל, בהפקתו המיומנת של ברק היימן, מתאר בעדינות וברגישות רבה סיפור אהבה שובה לב בין נכד (בן פטר) לבין סבתו (מרים ויסנשטין) אותה הוא מגלה מחדש תוך כדי עבודתם המשותפת בחנות הצילום המיתולוגית ״הצלמניה״, העומדת בפני סכנת סגירה. מערכת היחסים המיוחדת הזו בין בחור נמרץ, רהוט ורגיש לבין אישה מבוגרת ותובענית נפרשת בפנינו באופן אינטימי וחושפני מול מצלמתם המתבוננת של תמר ודניאל קדם. ״הצלמניה״ הוא סרט שמצליח להתמקם בנוחות תוך דקות ספורות בתחום האפור שבין הקומדיה לבין הדרמה, והוא מצחיק מצד אחד ומרגש עד דמעות מצד שני. כשצופים בסרט הזה הלב מתרחב, ואת התחושה החזקה הזו אנו ממשיכים לשאת עימנו גם ימים לאחר הצפייה.

הצלחה חסרת תקדים ובלתי צפויה

למרות שהיו כבר להיטים תיעודיים בארץ כמו ״תומר והשרוטים״ או ״ילדי השמש״, ההצלחה המקומית של ״הצלמניה״ היתה חסרת תקדים עבור סרט תיעודי בישראל. לאחר הקרנת הבכורה בפסטיבל דוק אביב בשנת 2011 ובמשך השנתיים שלאחר מכן, כמעט כל הקרנה של הסרט בסינמטק תל אביב (אולמות 4 ו-5 בעיקר) היתה מפוצצת עד אפס מקום. הסרט גם הוקרן בשורה ארוכה של פסטיבלי קולנוע בעולם וזכה לשבחים רבים. בין היתר הוא קטף את פרס סרט הביכורים בפסטיבל דוק לייפציג והפך לאחד מחביבי הקהל בהוט דוקס שבטורונטו. אחר כך היו גם זכיות אחרות בפסטיבלים בשנחאי, הונגריה, מונטנגרו, מינכן, קראקוב ועוד רבים אחרים. כמובן שהסרט הציג כמעט בכל פסטיבל קולנוע יהודי אפשרי. ״זו גם הייתה ההפתעה הגדולה מבחינתנו, להצליח מול קהל שאינו מקומי או בפסטיבלים שאינם ׳יהודיים׳ באופיים״, מסבירה לי תמר בשיחה שערכתי עימה בסוף השבוע. ״אני חושבת שלכל אחד זה העלה הקשרים שונים וטרגדיות אישיות שונות. אצל המון אנשים הסיפור עורר מחדש את הקשרים המשפחתיים הפתוחים שלהם״. כשסיפרתי לתמר שבסוף ההקרנה מיד חשבתי על כך שאני חייב ללכת לבקר את סבי באופן יותר תכוף, תמר צחקה והסבירה לי שהתגובה שלי אינה מקורית. ״כמעט לכולם הסרט מזכיר משהו לגבי הסבתא או הסבא שלהם״.

תמר כבר היתה עם רגל אחת על מטוס לניו יורק לקראת לימודי תואר שני בקולנוע, אבל אז היא קיבלה הודעה שיס דוקו רוצים ללכת על הסרט. ״לגיא לביא מיס דוקו יש מקום משמעותי מבחינתי וחלק מהותי בכך שהסרט יצא לפועל. הוא וגדעון גנני מקרן מקור החליטו ׳להמר׳ על סרט של בימאית ראשונה וסיפור של קשר בין סבתא לנכד.״ אבל את מימדי ההצלחה של הסרט תמר לא ממש צפתה. "היה פרגון מאוד גדול לסרט הזה, וזה היה כל כך לא צפוי מבחינתי, כי ברגע שהסרט התקבל לדוק אביב ב-2011, זה תכל׳ס היה פסגת כל השאיפות שלי. באיזשהו מקום אני חושבת שלסרט החלו להיות ׳חיים משל עצמו׳, ואני התחלתי להתייחס אל ההצלחה הזו כמעין חויה של ׳ילד שעזב את הבית׳, כאילו זה משהו שכבר לא קשור אלי. כלומר, אני ביימתי את הסרט, אבל מה שקורה איתו הופך להיות ממני והלאה. כאילו אני שמחה בשביל מישהו אחר. יכול להיות שזוהי גם דרך ההתמודדות שלי עם זה, אולי כי אני כבר לא ממש יכולה להכיל את כל ההצלחה הזו.״

IMG_4590

תמר טל ומרים ויסנשטין: ״כמעט לכולם הסרט מזכיר משהו לגבי הסבתא או הסבא שלהם״

איך עושים מארז DVD לסרט תיעודי ישראלי

לפני כחודש יצא למכירה מארז DVD של ״הצלמניה״ הכולל לא מעט תוספות מיוחדות, כמו סצנות שצולמו אך לא נכנסו לסרט עצמו, ״אשת הברזל והצלמניה״, סרט סטודנטים בן 20 דקות על מרים ויסנשטין שתמר ביימה במסגרת לימודי הצילום שלה בקמרה אובסקורה, סשן מרתק של שאלות ותשובות עם יוצרי הסרט ודמויותיו שנערך לאחר הקרנת סניק פריוויו ב- Jacobs Film Center שבניו יורק, מצגת תצלומים של רודי ויסנשטין, ראיונות חושפניים אותם קיימה תמר עם בן ועם שני הילדים האחרים של מרים וכתוביות בשבע שפות שונות. זהו מארז DVD עשיר בתוספות אשר דומים לו קשה למצוא בזירת הקולנוע המקומי בכלל ובקולנוע התיעודי בפרט. ״ההפקה הטכנית של ה- DVD הזה היתה מאוד מסובכת״, מסבירה לי תמר, ״בעיקר בגלל שלא רגילים כאן בארץ ליצור תוספות לסרטים. השקענו המון בגרפיקה ובעיצוב ולקח לנו לא מעט זמן לחשוב על הקונספט ולעשות קצת מחקר מוקדם. חיפשנו, לדוגמא, בספריית ׳האוזן השלישית׳, וגילינו שיש מעט מאוד סרטים דוקומנטריים שמגיעים עם תוספות. ברק היימן (המפיק), שהוא חבר קרוב וממשיך להיות שותף לעשייה שלי, נתן מעצמו המון בכל שלבי העשייה ושנינו נסחפנו להתעסקות ב- DVD לפרטי פרטים, שיגענו אחד את השני, מתוך שאיפה שמי שאהב את 'הצלמניה', יוכל לקבל חויה יותר עמוקה, משמעותית וחזקה של הסיפור. ובסוף אחרי המון זמן, זה רואה אור.״

״הצלמניה״: מארז DVD עשיר בתוספות

״הצלמניה״: מארז DVD עשיר בתוספות

כל מי שצפה בסרט, לבטח זוכר כיצד הפורמט היחסית קצר שלו (58 דקות) משאיר את הצופה עם טעם של עוד ורצון עז לבלות זמן ארוך יותר עם הדמויות שבו. התוספות שב- DVD נותנות במידה רבה מענה לצורך הזה ויוצרות חויה מקיפה ושלמה יותר של הסרט. ״מבחינתנו זו היתה תחושה של להיכנס שוב לתהליך על עריכת סרט, ואולי בגלל זה זה לקח כל כך הרבה זמן״, מסבירה לי תמר. הסצנות הנוספות שלא נכנסו לסרט המקורי כה מרגשות ומקסימות שקשה ממש להבין מדוע נשארו על שולחן העריכה: רגע נדיר בו סבתא מרים מצלמת את בן במצלמה דיגיטלית, או אחר בו בן שואל אותה אם עשתה אי פעם סקס עם רודי בחנות, או רגע מכונן של ממש בו מרים שוברת את הקיר הרביעי בגישת הקולנוע המתבונן של תמר, פונה למצלמה ומדברת אליה. הרגע הזה, בו המנגנון התיעודי של הסרט נחשף ובתוכו גם מקומה של הבמאית, הוא סוג של פרובוקציה לא צפויה. ״מרים עשתה לי דווקא, פשוט כי לא ממש היה לה אכפת ממני!״, צוחקת תמר.

לראות את החיים מזוית אחרת לגמרי

אולי ההחלטה האתית המשמעותית ביותר שלקחה תמר במהלך הצילומים והעריכה של ״הצלמניה״ היתה לגעת בעדינות ובאופן שולי יחסית בטרגדיה המשפחתית של מרים ובן. אימו של בן נרצחה על ידי אביו שהתאבד לאחר מכן. ״מצד אחד לא רציתי שהסרט יהיה על זה, כי לא רציתי לצבוע אותו בצבעים צהובים. מצד שני הבנתי במהלך הצילומים שאם לא אספר את זה, אז זה יהיה ממש כאילו שיקרתי לצופים. לקח לי זמן להבין איך לטפל בזה בסרט.״ הרגע בו הצופים נחשפים לסיפור הרצח הוא רגע אגבי במהלכו מרים עומדת על המדרכה בחוץ ומספרת על כך בישירות לאישה עימה היא משוחחת, וזו מצידה נשארת פעורת פה ומביעה את תנחומיה. ״זהו רגע מאוד טיפוסי״, מבהירה תמר, ״כי מרים היתה מספרת על זה ללקוחות רבים בחנות. בן מצידו לא היה מדבר על זה. בהתחלה כשהיינו עושים סשן של שאלות ותשובות ממש חששתי מתגובותיו של הקהל לגבי הרצח. אנשים סקרנים ורוצים לדעת עוד, וזה כמובן לגיטימי, אז נכנסתי ממש ל-mode של לביאה שמגנה על הגורים שלה, וניסיתי לטאטא את השאלות הצידה. אבל עם הזמן בן רצה שידברו איתו על ההורים שלו. זה היה תהליך שממש לא האמנתי שיקרה, וזה התרחש לא בזמן הצילומים, אלא בזמן ההקרנות של הסרט. זה מדהים, כאילו עולם חדש ושונה נפתח לאחר שהסרט יוצא״.

לאחר שמרים הלכה לעולמה, ערכה תמר ראיונות עם בן ועם הדודים שלו (בנה וביתה של מרים) בסיום השבעה. הראיונות הללו, שהתרחשו ברגע מאוד טעון מבחינה רגשית עבור כולם, מצורפים גם הם כתוספת ל- DVD. בעוד שהדודה מצרה על הפספוס הגדול ביצירת קשר אמיתי עם אימם בשנים האחרונות לחייה, בן מדבר באופן מודע ורהוט למדי על מה שהתרחש בחייו לאחר הצפייה הראשונה שלו בסרט. ״לאחר שהסרט יצא לאקרנים, בן החל לראות את חייו מזוית אחרת לגמרי, וחווה משהו שונה לגבי אביו״, מסבירה תמר. ״הוא סיפר לי פעם כיצד הרגע המכריע ביותר שהוא חווה עם כל אחד מחבריו הטובים הוא הרגע בו הוא מספר להם על הטרגדיה של הוריו. ׳עכשיו אני פטור מלעשות את זה׳, הוא אמר לי, ׳כי אני פשוט שואל אותם אם הם מכירים את הסרט על הצלמניה. כשהם אומרים לי שכן אז אני משיב, ״נו, אז זה אני!׳״.

Screen Shot 2014-10-20 at 10.58.40 AM

מתוך סשן השאלות ותשובות שמצורף ל- DVD: ״עולם חדש ושונה נפתח לאחר שהסרט יוצא״

״לשכב עם הבטן חשופה ולא לפחד״

אם הראיונות עם בן ובני המשפחה משלימים את התמונה לציר הזמן שלאחר הקרנות הסרט, הרי ש״אשת הברזל והצלמניה״, סרט הסטודנטים שביימה תמר ב-2007, מאפשר הצצה חשובה לימים שלפני הצילומים, בעידן ׳טרום׳-בן בצלמניה. תמר בילתה זמן רב עם מרים, שהתקרבה אז לגיל 93, ואיפשרה לה לפאר מול המצלמה באופן צלול ורהוט את מפעלה של בעלה רודי, ובמיוחד את הפרויקט הצילומי שעשה במהלך הכרזת העצמאות (כיצד קיבל הזמנה סודית לארוע, התבקש להגיע עם ציוד צילום, ועוד פיקנטריה מרתקת). במהלך הסרט הקצר אנו גם זוכים לראות כיצד החנות פועלת כצלמניה לכל דבר, מוסד ותיק אשר אליו באים אנשים להצטלם כבימים עברו, ומרים, גם אינה מצלמת בעצמה, דואגת לסדר אותם באופן מלאכותי מול המצלמה כאילו היו מגדולי האומה בעצמם. ״במהלך לימודיי בקמרה אובסקורה פזלתי לכיוון הדוקומנטרי, וענת אבן היתה מבחינתי דמות מפתח שהשפיעה על האופן בו הבנתי מהו סרט דוקומנטרי. כשלקחתי קורס על צילום אורבני, המורה שלי סוזנה לאוטרבך לקחה אותנו לצלמניה ואז פשוט התאהבתי במרים. היה לי ברור שאני אעשה סרט קצר עליה. חודש אחרי ההקרנה של הסרט בתחרות סרטי הסטודנטים בדוק אביב 2007 פגשתי לראשונה את בן בחנות. אז הבנתי שהסרט הקצר כבר לא רלוונטי, ואני צריכה לעשות סרט אחר על מה שעומד להתרחש בצלמניה״.

בן הוא החלום הרטוב של כל במאי דוקומנטרי. הוא כריזמטי באישיותו, כובש ברגישותו הרבה כלפי סבתו מרים, ומשתף פעולה באופן טוטאלי עם אסטרטגיית ההתבוננות של תמר. ״כשהסרט התקבל לדוק אביב, לא היו לי את שלוש הסצנות האחרונות בהן מרים ובן מתבשרים על כך שהם צריכים לפנות את החנות״, מספרת תמר. ״ואז למחרת קיבלתי מייל מבן שמצורף לו צו הפינוי, יחד עם הודעה קצרה: ׳מן הסתם אני מחכה לך כדי לבשר את זה לסבתא׳. בן מאוד סמך עלי. הוא אמר לי לא פעם שהוא יכול היה ׳לשכב עם הבטן הכי חשופה, ועדיין לא לפחד׳. ברגע אחר, מיד לאחר שפרצו למרים הביתה, בן שלח לי הודעת טקסט על כך עוד לפני שהודיע למשטרה. אבל גם לאחר שהגעתי וצילמתי את הבית ההפוך לא הייתי בטוחה כיצד זה רלוונטי לסרט. אבל ברגע שבן שאל את מרים ׳סבתא, איפה הנגטיבים של ההכרזה?׳ הבנתי למה אני שם. האישה הזו מחזיקה משהו יקר ערך שנוגע גם לי ולכולנו ולא רק לבן!״.

מרים ויסנשטין (שוכבת), בן פטר (מעליה) ודניאל קדם (משמאל) ברגע נדיר במהלך הצילומים בפרנקפורט

ברגע אחר אותו קשה לשכוח מתוך הסרט, בן וסבתו שוכבים יחד לתנומת צהריים ומשוחחים על מערכת היחסים של מרים עם ביתה מיכל ז״ל. השיחה האינטימית והחשופה הזו מתקיימת בחדר מלון בפרנקפורט, מיד לאחר ארוע פתיחת תערוכת הצילום של רודי ויסנשטין לכבוד מאה שנים להיוולדו. ״אחרי שצילמנו את נאום הפתיחה והמסיבה שאחרי, שאלתי את עצמי אם באמת היה כדאי להגיע עד לכאן רק בשביל זה. חיפשתי רגע אחר, נדיר יותר, ואז החלטתי שאני רוצה לנסות ולראיין את מרים ולשאול אותה שאלות אישיות. ברגע ששאלתי את השאלה הראשונה מרים השיבה לי בטון אופייני: ׳אין לך שאלות יותר טובות?׳; באותו רגע חשבתי שהכל מתרסק, ואני לא הולכת לחזור הביתה עם מה שציפיתי, וגם אפילו הראיון הזה לא הולך לי. ואז נכנס בן לחדר, והציע למרים לתפוס עימו שנת צהריים קלילה עד לטיסה חזרה. ידעתי ששניהם עושים זאת לפעמים, אבל אף פעם לא ממש היתה סיטואציה בתל אביב שבה גם אני הייתי שם. אז ביקשתי מבן שישאל את השאלות במקומי, נשכבתי על הרצפה, ודניאל (הצלם) נעמד על פח מפלסטיק בפינה. ׳סבתא, את מתגעגעת למישהו?׳ היתה השאלה הראשונה שפתחה את הרגע המקסים הזה״.

טיול לנבכי הזכרון בטוסקנה

תמר עובדת בימים אלו על סרטה החדש ששמו הזמני הוא ״שלושה אחים ומערה״, במהלכו היא מתלווה לאביה של בעלה ולשני אחיו בחיפושם אחרי מערה בטוסקנה בתוכה התחבאו מפני הנאצים בזמן מלחמת העולם השניה. ״כבר שנתיים שאני חושבת על מה יהיה הדבר הבא, אבל שום דבר לא ממש תפס אותי. כולם כל הזמן אמרו לי שזכיתי בפיס עם דמויות כמו בן ומרים, ויהיה לי קשה למצוא שוב דמויות כמוהן. עד שיום אחד ישבתי בארוחת ערב אצל ההורים של בעלי, ושמעתי על כך שאבא של בעלי עומד לנסוע עם שני אחיו לטוסקנה לחפש אחר מערה בה שהו בתקופת ילדותם באיטליה. עכשיו תבין, אני שלושה חודשים אחרי לידה, עדיין מניקה, והוא מספר לי שהם כבר קנו כרטיסים! באותו רגע הבנתי שאין מצב שאני לא נוסעת לשם עם מצלמה. זו היתה תחושה מאוד חזקה. אז לקחתי איתי צלמת מאוד מוכשרת (עמנואל מאייר) ונסענו למסע מרתק של שמונה ימים. צילמנו יחד בטוסקנה היפהפיה, ואני חושבת שיש בסרט קפיצת מדרגה משמעותית בחשיבה על צילום, נושא שמאוד קרוב לליבי״.

cover1

״שלושה אחים ומערה״: מסע לנבכי זכרונות הילדות.

ב״שלושה אחים ומערה״, קו-פרודוקציה גרמנית הנתמכת על ידי קרן MDM בלייפציג ועל ידי יס דוקו וקרן מקור בארץ, יש עיסוק מרתק בקשר בין זכרון אישי למציאות, ובאופן בו זכרון משתנה ומתעצב בהתאם לאופן בו מספרים אותו. ״העבודה על הסרט פתחה לי רובד שלם של מחקר על זכרון ואני מרגישה שאני רוצה לתת ביטוי כלשהו בסרט למחקר הזה.״ כפי שהשפיעה נוכחותה של המצלמה על דרך ההתמודדות עם הזכרון הכאוב של משפחת ויסנשטין, כך גם מעצב מסעם המצולם של האחים את דרך ההתמודדות שלהם עם הטראומה. ״כשהאחים הגיעו למערה השתרר שקט מאוד כבד, ואז גיליתי שזה מאוד משפיע עליהם. זה מקום פיזי עם המון נוכחות שגרם לשלושת האחים לפתוח את הפצע ולסגור מעגלים שנשארו פתוחים במשך שנים״.

את הדי וי די של ״הצלמניה״ ניתן לרכוש דרך האתר הרשמי של הסרט:

www.lifeinstillsfilm.com

 

נהניתם מהפוסט? רוצים להתעדכן? הזינו את כתובת המייל שלכם כדי להרשם ולקבל הודעות על פוסטים חדשים

תגובה אחת

  1. מרתק, תודה!

    הגב

כתיבת תגובה