הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה מכריזה על פרויקט פיתוח מיוחד לסדרת סרטי תעודה ייעודיים העוסקים בחיים על הגבולות הפיזיים והמדיניים של מדינת ישראל.

הפרוייקט מיועד ליוצרי קולנוע וטלוויזיה בתחילת דרכם (בעלי ניסיון של סרט גמר/כתבות טלוויזיה/סרט תיעודי אחד שהוקרן בקולנוע או בטלוויזיה).

מדינת ישראל הינה אחת המדינות היחידות בעולם אשר כל גבולותיה נתפשים כגבולות זמניים ,נתונים במחלוקת.

למרות הזמניות המאפיינת את המציאות הישראלית ,האנשים החיים על הגבולות מנסים לייצר קביעות ,לפעמים רק בעצם היאחזותם באדמתם.

מגבול לבנון לרמת הגולן ,מבקעת הירדן להתנחלויות ,מישובי התפר לכפרים הערבים בתוך הקו הירוק ,מגבול ישראל מצרים הפרוץ למחצה לעוטף עזה והים אלו הם ישובי הגבול המתקיימים בתוך מציאות השונה באופן מוחלט.

הלחץ הכלכלי ,הגירת הדור הצעיר מין הפריפריה אל מרכז הארץ ,האיום הקיומי הנושף בעורפם של התושבים והאידיאולגיה המשתנה בין גבול לגבול ,כל אלה מייצרים את הבסיס לסיפורים אותם אנו מחפשים בפרוייקט.

“חיים על הגבול” היא סדרת נושא שתכלול 4-6 סרטים באורך של כ- 30-25 דק’ כל אחד, המתעדים את החיים לאורך גבולות ישראל.

פרטים נוספים

לפני כחודשיים פתחתי מדור חדש בבלוג בשם “עבודה בתהליך” שיציג פרוייקטים דוקומנטריים שנמצאים בשלבי העבודה השונים, החל משלב הרעיון, הצילומים או העריכה. היום התבשרתי במייל כי הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה הכריזה על הקמת “מועדון ראפ קאט” באוזן השלישית בתל אביב. במסגרת זו יוקרנו סרטים בשלבי עריכה ראשונים ויתקיים רב שיח בהשתתפות יוצר הסרט והצופים. ההקרנה תאפשר ליוצר הסרט לקבל משוב תוך כדי תהליך העבודה ולצופים הזדמנות לקחת חלק בתהליך העשייה, להעיר הערות, להשפיע וללמוד.

המועדון יפתח ביולי עם סרטו של ירון בן נון: "נופל וקם".
הסרט מביא את סיפורה של להקת שבק ס' , הלהקה הראשונה שהביאה את הראפ למוסיקה הישראלית. במאי הסרט מלווה עם מצלמתו את הלהקה לאורכו של סיבוב ההופעות "כנען 2000" שבמהלכו התפרקה הלהקה וחוזר לבחון  מה קרה לחבריה לאחר הפירוק  ואיחודה מחדש.

באוגוסט יוקרן הסרט "אסמר" בימוי: איריס רובין, הפקה: סילבן ביגלאייזן
הסרט "אסמר"( שחרחר בערבית), מספר את סיפורם של הורי הבמאית, מימי עליתם ארצה מעיראק ופרס ועד היום. במרכז הסרט עומדת דמותו של אבי המשפחה "ערבי-יהודי", קבלן בניין כושל, הבונה בתים למתעשרים החדשים של באר שבע אך הוא עצמו ממשיך לגור בשיכון ישן עלוב ומחניק. הסרט מציג את מערכת היחסים שלו עם אמה של הבימאית, מהרגע שהכירו בשנות השישים ועד היום. דרך יחסיהם, מנסה הבימאית לפצח את דמותו של אביה.

בספטמבר יוקרן הסרט "היעלמותם של דברים" בימוי:דניאל מירן, הפקה:דני מוג'ה
דניאל מצלם כבר 12 שנה. הגיע הזמן לעשות מזה סרט.על ציפור כלואה, על אבא כריזמטי ושתלטן, על מדינה שהולכת ומשתגעת. יומן של אסוציאציות, יצירה פיוטית על היעלמותם של הדברים.

אתמול (שישי) התקיים טקס פרסי הIDA (איגוד הקולנוע הדוקומנטרי הבינלאומי). בערב, אשר הנחה מורגן ספורלוק (Super size me), חולקו בין השאר פרס הוקרה לוורנר הרצוג, פרס החלוציות לרוב אפשטיין, פרס חביב הקהל לסרט "מלחמת אוכל", פרס הדוקומנטרי הקצר לסרט "הכתר" והפרס הגדול חולק בין "ואלס עם באשיר" ו"אדם על חבל".

הסרט "אדם על חבל" מספר את סיפורו של צעיר צרפתי בשם פיליפ פטיט, אשר לפני כ-34 שנים הגשים את חלומו בין שש השנים וצעד על כבל שנמתח בין מגדלי התאומים בניו-יורק, אז הבניינים הגבוהים בעולם.

בשמונת החודשים בהם שהה פטיט בניו יורק, הוא היה צריך למצוא דרך לעקוף את אבטחת הבניינים, להבריח את הכבלים והציוד, למתוח את הכבל בין שני הבניינים וכדומה.

ב7 באוגוסט 1974 בשעה 7:15 בבוקר, פיליפ לקח את הצעד הראשון על כבל בגובה 1350 רגל מעל המדרכות של מנהטן …

****

בימים אלה נפתחה ההרשמה לשוק הקו-פרודוקציות לשנת 2009. מטרת האירוע, המתקיים בחודש מאי, לעודד ולשדל גופי שידור מקומיים וזרים לרכוש סרטי תעודה ישראלים בארץ ובחו"ל. השנה האירוע עומד בסימן התמורות המופלגות שחלו במדיה ופריצת הטכנולוגיות והפלטפורמות הויזואליות החדשות. בשוק תתקיים סדנה להפצה בעידן הדיגיטאלי וכן יתקיים פיצ'ינג גם לפרוייקטים דוקומנטריים המיועדים לפלטפורמות השונות של המדיה החדשה.

****

גם לי היתה הזכות לענות על השאלון בבלוג של סיני גז. מוזמנים לקרוא

כאחד שעוסק ביצירה תיעודית, במקביל לכתיבה בבלוג זה. אני עד, לא פעם, לקשיים ליצור סרטים כאן – בארץ. אז נכון, אולי, כותרת הפוסט קצת מוגזמת, אך מלבד העיסוק בעשייה מרתקת זו והעידוד מכך שהסרטים, בהם הייתי מעורב, מתקבלים, לעיתים, לפסטיבלי קולנוע כאלה ואחרים בארץ ובעולם. הדרך רצופה גם בתשובות שליליות מערוצי שידור וקרנות קולנוע, להגשות שהושקע בהן עמל רב וציפייה דרוכה במהלך חודשים.

בסוף השבוע קיבלתי הודעת מייל עם כותרת מבטיחה :

תשובה מערוץ 8 להצעתך שהוגשה במועד

תוכן ההודעה היה הרבה פחות מבטיח…

שתי סדנאות בשם 'דוקו דוקטור' (כמעט כמו השם של הבלוג הזה) תתרחשנה השבוע בחמישי ובשישי במועצה לישראל היפה.
עוד לא מאוחר להירשם ולהגיע!
הנה הקומוניקט שלהם כפי שפורסם לאחרונה:

שוב שלום,

זאת אולי לא המלצה על סרט כלשהו, זה אולי לא מאמר חדש, אבל בכל זאת, המלצה על מאמר מעניין שמתגלגל באינטרנט כבר זה מה.

באתר הפורום היוצרים הדוקומנטריים (פורום פורום, לא פורום אינטרנטי, ממש עם משרדים וישיבות) ישנו מאמר מעניין שדן על עצם היות ישראל מדינה של ז'אנר אחד, או בעצם שניים. המאמר חוקר את התופעה לאורך השנים, ושואל למה בעצם ישראל מצליחה בעולם עם סרטים מאותו הסוג. בעקבות המאמר יש גם כמה תגובות בודדות אך מעניינות בפורום (הפעם פורום אינטרנטי), שם כמובן, תולים את האשמה בחשיבה המקובעת שבקרנות.

לפי דעתי, התהליך הזה כבר קורה. אכן היינו מספר לא מבוטל של עשורים עסוקים בעצמנו ובאותו הז'אנר פלוס מינוס, אבל הדבר כבר משתנה. העיסוק מתרחב. אין ספק שאחנו עדיין מעניינים את העולם ואת עצמנו בעיסוק האובססיבי שלנו בשואה, בסכסוך ובכל מה שקשור בזה, אבל עדיין אפשר לראות ניצנים של התעסקות מתקדמת שלא מפחדת לא להתעסק בנושאי העל הללו.

מה דעתכם בעניין? האם יש מקום לישראל להתרחב לעוד ז'אנרים או שהאם בכך היא תדון את עצמה לכליון בעדות מערב?

הנה המאמר והנה הפורום שבעקבותיו.