לפני מספר שבועות הזכרתי כאן את הסדרה התיעודית החדשה "כן, המפקדת!" מאת דני סיטון ואיציק לרנר לקראת עלייתה לשידור בערוץ שמונה. הפוסט זכה לכמות התגובות הגדולה ביותר, רובן מעניינות ומרגשות. דבר שהוביל אותי לצפות בסדרה וליצור קשר עם הבימאי איציק לרנר. היום אני מציג את הראיון עימו במסגרת הסדרה שלי "שיח יוצרים".

צפיה מהנה וחג שמח!!

יוצר : ליאור כהן

פרקי הסדרה ניתנים לצפייה מעתה בערוץ DocTalk

הסרט “אמא של שמרי” (ישראל, 2008) התקבל לLIDF (פסטיבל הסרטים הדוקומנטריים בלונדון). הוא יוקרן בבריטיש מיוזיאום ברביעי לאפריל , זאת אחרי שהסרט הוקרן בבכורה בילאומית בפסטיבל הסרטים בחיפה, ובבכורה עולמית בלינקולן סנטר, ניו יורק. כמו כן הסרט נמצא בסיבוב הקרנות באיטליה, הוקרן בסינמטקים בארץ ויהיה חלק מהעונה הישראלית של יס דוקו.

“אמא של שמרי” מתעד את סיפורה של מרית צמרת, ששמרי, בנה הבכור, החליט לצאת כנגד כל מה שהאמינה בו, ומסרב להתגייס לצה”ל, ‘צבא הכיבוש’ כהגדרתו. הסרט, בבימויו של אורי בן-דב, מתעד את סיפורה של מרית צמרת , ששמרי, בנה הבכור, החליט לצאת כנגד כל מה שהאמינה בו ומסרב להתגייס לצה”ל. מרית, בת קיבוץ, האמינה בכל ליבה שעל שימרי להתגייס ולתרום את חלקו, וראתה בדאגה גדולה את הסכנות שהסירוב מביא. אבל עכשיו, כשבנה פועל בניגוד גמור לדעתה, כשהוא עומד למשפט צבאי וסכנה של עונש כבד מרחפת מעליו – מה עליה לעשות? להלחם בו או לתמוך בו למרות הכל?

הסרט מביא תיעוד מבפנים של הדרמה ומלווה את המסע אליו יצאה מרית: אל הדילמות העמוקות והמודחקות של החברה הישראלית, ואל הדילמות האישיות והמשפחתיות – והשאלות הקשות שעולות מול בנה.

***

הפרוייקט התיעודי “עזה-שדרות“, שכתבתי עליו לא פעם, מועמד השנה לפרס האמי הבינלאומי בקטגוריית מדיה דיגיטלית. הטקס יתקיים ב30 במרץ. בימים אלה נערך הפרוייקט לסרט תיעודי באורך 52 דקות, אשר ישודר בערוץ שמונה. עוד על הפרוייקט: כאן

***

” ואלס עם באשיר” ממשיך לעורר הדים בלבנון ועותקים פיראטים של הסרט בדולר ושלושים נמכרים ברחובות הבירה ביירות…

לפני כחודשיים הצגתי כאן מיזם חדש בשם "שיח יוצרים", סדרת ראיונות עם יוצרי קולנוע תיעודי. את השבועות בין פרק הפיילוט לפרק הנוכחי הקדשתי לפנייה ליוצרים, כמו גם לשדרוג הסדרה. השדרוג בא לידי ביטוי בפתיח ובלוגו החדשים שעיצב ויצר בצורה מדהימה ניר חיימוביץ' מסטודיו Design By Accident.

בפרק זה אני מראיין את המפיק והבמאי נחום לנדאו על סרטו "סכנה, כאן בונים" המהווה חלק מסדרה בשם "שחר אדום" המאגדת שלושה סרטים העוסקים בהתמודדות של תושבי עוטף עזה עם מציאות הקסאמים.

צפייה מהנה!

מחר, יום שבת, יוקרן הפרק הראשון בסדרה התיעודית "כן המפקדת" אשר מתארת את המפגש בין נערים בעלי עבר פלילי שסולקו מכל מסגרת וחוו התעללות והזנחה, ובין המפקדות שלהם בטירונות ייחודית. אשר אמורות להקנות לנערים הרגלי משמעת ומיומנות צבאית.

שלושה פרקים. כל שבת בערוץ 8 בשעה 21:30
בימוי: איציק לרנר; הפקה: דני סיטון, "סרטי פקדה" בשיתוף "סט הפקות".

בין ספטמבר לנובמבר 2007, בין סביבות ראש השנה לחנוכה התשס"ח, נכנסו כ-100 טירונים ירוקים ירוקים למחנה קטן בצפון הארץ, למקום קטן שכל הקונוטציות המחוברות אליו הן שליליות. אומרים שכל מי שמגיע לשם דפ"ר, שהוא מופרע, עבריין, שיוצאים משם רק טבחים ועובדי רס"ר, קוראים להם "נערי רפול" ולמשמע הכינוי הזה הלב נכמר ואתה חושב לעצמך, "אוי… מסכנים, הם בטח ממש טיפשים, על גבול האוטיזם".
כמה שנים לפני כן, ספורות, כעשור לפני כן, שירת בבסיס ליד מר יצחק לרנר, הידוע בכינויו הבמאי הדוקומנטרי איציק לרנר ושמע ממרחקים קריאות "הקשב!!" ו"בוקר טוב המפקדת!!" ו"לילה טוב המפקדת!!" בווליום שלא היה מבייש דיסקוטק מצוי. ניצני הסקרנות כלפי אותו מקום כבר אז החלו להתפתח וכמה שנים מאוחר יותר הוא כבר יצר סרט בן כחצי שעה על טירונות קטנה במקום קטן שנקרא "חוות השומר". היית מצפה שזה ישביע את רעבונו הדוקומנטרי, אך לא איש כמו איציק לרנר בא על סיפוקו בקלות.

בדיוק באותה תקופה סתוית של סוף 2007, עת התחלתה של התשס"ח, אסף הבמאי איציק לרנר צוות צילום מצומצם וחזר אל אותו מקום מקולל, מחנה הדפ"רים, חוות השומר. משהו באותם נערים שהחברה איבדה כל תקווה כלפיהם לא הניח לו. החמלה של צבא ההגנה לישראל כלפיהם הפעימה אותו, והוא יצא שוב, הפעם עם כוונה לאכול, לשבוע ולהותיר כדבר ה'.

המחנה ממוקם בגליל התחתון, אם הוא לא היה בסיס טירונים, יכולת להשבע שמדובר בבית הבראה או קיבוץ. בתים מהמאה שעברה (ואף אחת לפניה) שימשו בראשונה את חבורת "בר גיורא" שלימים הפכה להיות ארגון "השומר" ומכאן שמה של החווה. אל אותו מקום בדיוק, שנועד לשמור על הגליל התחתון, מגיעים ילדים מבוגרים בני 18 ומעלה בעלי נסיון חיים של בני 40 ויותר. יש שם טירונים שראו הכל, שחוו הכל, שהיו בכל מקום, מסמים ועד לכלא לפעמים, החברה שופטת אותם ורואה בהם בגירים לכל דבר, אבל התבוננות קפדנית בהם מגלה שכן, הם עדיין ילדים. הם פשוט עברו יותר מדי. עכשיו, צריך להסביר להם, זו ההזדמנות שלהם לחזור "למוטב", ל"חיים תקינים בחברה", הצבא קפץ על ההזדמנות וראה את הפוטנציאל החיילי שבהם והוא לא מוותר. בסוף, הם יהפכו לחיילים מן השורה, הם יצאו מהצבא והם יהיו אזרחים טובים, הם יחזירו עכשיו למדינה את הטובה שהיא תטה להם אחר כך.

זו המטרה. האמצעי? חבורת בנות, לא מבוגרות בהן בהרבה, תמימות, בנות טובים וטובות, חלקן אף דתיות, שלוקחות על עצמן את המשימה הקשה, קשה מאוד, לשבור את רוחם של הטירונים הסוררים הללו, לרסק את דפוסי ההתנהגות ההרסניים לעצמם ולחברה, ולבנות את הכל מחדש. מבחוץ הן קשוחות, רעות, קפדניות, פדאנטיות ממש, בעלות אגו אלוהי. ההיררכיה היא האלוהים בצבא, הרי. מבפנים, הן רכות כמו מרשמלו ישר מהמדורה ומתוקות כמוהו גם כן. היית מצפה שעם היחס שהן מעניקות לטירונים, הן שונאות אותם באופן אישי, שהן מזלזלות בהם, אבל ההפך הוא כל כך נכון. כל מחזור הוא התאהבות מחודשת בחבורת פרחחים שאפילו ההורים שלהם, לעתים, לא מאמינים שיקרה איתה משהו טוב.

קשה בהתחלה. ברור שקשה. הטירונים לא מסתגלים למסגרת. לא מבינים למה צריך לציית להוראות. לא מבינים למה צריך ללבוש מדים או לנעול נעליים צבאיות. לא מבינים למה אי אפשר ללכת הביתה עכשיו. הם מיצו את החוויה הצבאית שלהם. המפקדות לא מתמודדות עם כמות הקללות, עם היצירתיוּת שבהן, עם האלימות הסמויה הזאת, עם הסרבנות, עם החוצפה, עם ההטרדות המיניות. דומה שקבוצה אחת תוותר, אבל אמר מי שאמר, יותר משהעגל… הפרה…

ובתוך כל זה, שואל מר יצחק לרנר שאלות מוזרות, כמו, מי מחנך את מי? המפקדות את הטירונים או להפך? מי מכיל את מי? מי מקדם את מי? העולם של הטירונים והמפקדות נחשף אט אט בסדרה בת שלושה פרקים. יחד עם הצוות חסר החת שלו הם עברו יחד עם הטירונים את כל הטירונות, יצאו איתם למסעות, הלכו לישון הרבה אחרי שעת ת"ש וקמו הרבה לפני.

ראיון שקיימתי עם הבימאי , במסגרת הסדרה "שיח יוצרים"

הפריחה בשנים האחרונות בתוצרת הקולנועית המקומית המשובחת, זוכה להדים גם במחוזות הפסטיבלים. לפסטיבל הקולנוע הישראלי הותיק בארה"ב ולפסטיבלים ישראלים נוספים בעולם, מצטרף עתה: פסטיבל הקולנוע הישראלי בפולין בשם קולנוע, אשר יתקיים בתאריכים 2-5 באפריל 2009.

ברכות : הסרט התיעודי "ילדי השמש" זכה בשבוע שעבר בשלושה פרסים בפסטיבל הקולנוע היהודי בוורשה, פולין. סרטו המרתק של הבמאי רן טל זכה בפרס הסרט הדוקומנטרי הארוך, פרס הסאונד ופרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל המתקיים זו השנה השישית.

כאחד שעוסק ביצירה תיעודית, במקביל לכתיבה בבלוג זה. אני עד, לא פעם, לקשיים ליצור סרטים כאן – בארץ. אז נכון, אולי, כותרת הפוסט קצת מוגזמת, אך מלבד העיסוק בעשייה מרתקת זו והעידוד מכך שהסרטים, בהם הייתי מעורב, מתקבלים, לעיתים, לפסטיבלי קולנוע כאלה ואחרים בארץ ובעולם. הדרך רצופה גם בתשובות שליליות מערוצי שידור וקרנות קולנוע, להגשות שהושקע בהן עמל רב וציפייה דרוכה במהלך חודשים.

בסוף השבוע קיבלתי הודעת מייל עם כותרת מבטיחה :

תשובה מערוץ 8 להצעתך שהוגשה במועד

תוכן ההודעה היה הרבה פחות מבטיח…

היום (חמישי) מתחיל אחד מפסטיבלי הקולנוע הדוקומנטרי החשובים והנחשבים ביותר. הפסטיבל IDFA הנערך באמסטרדם, הולנד זו השנה ה21, מציג את יבול הקולנוע התיעודי המובחר ביותר מכל העולם. סרטים ישראלים זכו לא פעם בפרסים במסגרת התחרותית בפסטיבל. בין זוכי העבר : מחסומים של הבימאי יואב שמיר, "ירושלים גאה להציג" בבימויו של ניצן גלעדי, "תראו אם אני מחייכת" של תמר מרום וכו.

השנה מייצגים את ישראל שלושה סרטים, כולם בתמיכת ערוץ 8. שניים מהם במסגרת תחרותית. הסרט ’ליידי כל–אל ערב’, בבימויה של איבתיסאם מרעאנה, התקבל לתחרות הרשמית של הפסטיבל. ’המלחמה הראשונה שלי’, בבימויו של יריב מוזר, התקבל לתחרות סרטי הביכורים. ’פיצה באושוויץ’, בבימויו של משה צימרמן, ישתתף במסגרת ההקרנות המיוחדות – ’הסרטים הטובים בפסטיבל’ (Best of Fest).

בהצלחה לכולם

עכשיו בנימה קצת אישית : היום התבשרנו כי הבלוג נבחר לעלות לשלב הסופי בתחרות "טקס פרסי האינטרנט הישראלי" של בזק ואתר וואלה. הבלוג נבחר מבין אלפי אתרים, שהגישו מועמדות (או ששמם הוצע על ידי הגולשים המסורים להם באדיקות….). בהזדמנות זו ברצוננו להודות לכל המצביעים והממליצים וכן להזמינכם להכיר את אתר הטקס ולבחור בקטגוריות השונות את הטוב ביותר.

!!!! Yes we can

הביקור שלי השבוע במרכז "לונדון מיניסטור" בת"א וברחובות הסובבים אותו, הזכיר לי לא פעם פריימים מתוך היצירה התיעודית "יומן". הבמאי, דוד פרלוב שהיה תושב הבניין שמעל וחלק אינטגרלי מהסביבה הזאת, צילם דרך חלון ביתו את העובדים והקונים בפסאז' שמתחת לביתו, ואת עוברי האורח שחלפו ליד.

ביצירה תיעד פרלוב במהלך השנים 1973-1983 את חייו ואת חיי משפחתו, על רקע אירועים משמעותיים בחייה של מדינת ישראל: מלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון, המהפך בשלטון ועוד. "יומן" הגדיר לראשונה את ז'אנר הקולנוע האישי בארץ והוכרז, באופן רשמי ולא רשמי, כחשוב בתולדות הקולנוע הישראלי.

במלאת חמש שנים למותו של דוד פרלוב (13.12.2003) יקדיש ערוץ 8 מרתון שידורים מיוחד מיום שישי 5.12.2008 ועד לשבת 6.12.2008 ליצירת המופת של חתן פרס ישראל לקולנוע (1999).

פרוייקט דוקומנטרי מעניין של ערוץ 8 ואתר פליקס . הפרוייקט, שמוגדר על ידי יוצריו כ"סרט שיתופי", נקרא "אלוהים ואני".במסגרתו מזמינים את הציבור הרחב, לצלם סרטונים בנושא משמעות האלוהים עבורם ולהעלותם לעמוד יעודי באתר FLIX. חלק מהסרטונים ישולבו בסרט, שמבויים ע"י הבימאי נתי אדלר, ויוקרן בערוץ 8.

****

הסדרה התיעודית "שחר אדום" תוצג בפסטיבל הקולנוע היהודי בבוסטון. הסדרה, יוזמת ערוץ 8, מספרת את האמת על החיים בגבול החדש בין עזה ושדרות הסדרה. הפרוייקט שודר בתחילת שנת 2008 ומורכב משלושה סרטים של יוצרים, סטודנטים ובוגרים של המחלקה לקולנוע במכללת ספיר, המתגוררים בנגב המערבי ומספרים בדרכם הייחודית את המציאות שנכפתה על האיזור. לרשימת הסרטים

אתמול בלילה (שבת) שודר בערוץ 8 הסרט "בדרכי אבות". הסרט, שצולם לפני כעשר שנים, מביא את סיפורו של מנחם גולדברג, שהגשמת חלומות אצלו היא דרך חיים. מסע העלייה לרגל נמשך תשעה ימים (לפני פסח) לאורך כמאה ושבעים קילומטרים, מהושעיה שבצפון ועד לכותל המערבי שבירושלים. מנחם צועד עם שני בניו הקטנים, בני השבע והתשע, דרך פלסטין הבוערת (יום האדמה), כשלרגעים התחושה הנוצרת אצל הצופה היא של "עקדת יצחק" מודרנית.

רובו של המסע התנ"כי הזה עובר בנופים התנ"כיים של יהודה ושומרון; האתונות משתלבות היטב בנוף, רוכביהן – לא תמיד. מתחת לפני השטח השלווים רוחשת אינתיפאדת אל-עקצה ומעליו בולט המתח בין הפלשתינים לשכניהם המתנחלים, כשמנחם לפחות על פי כיפתו הסרוגה, נמנה על אוהדיהם. מסעם של מנחם ושני בניו מהגליל לירושלים "בדרכי אבות" הוא מטאפורה על – וגם מבט אל המציאות שהם פוגשים בדרך, ארץ השטחים על שני צידיה – הפלשתיני והמתנחל.

אך כל זה הוא רק הרקע לנושא האמיתי של הסרט – הצצה אינטימית אל המשפחה והנפש, אל הדרך המרתקת בה משייטים מנחם וילדיו בין מציאות של אתונות להזיות על מלוכה; בין טירוף וחוסר האחריות לתבונה חינוכית רבת עומק ורוך.

בימוי: אסף שחר

צילום: רן אביעד

שידור נוסף בשלישי 14.10.08 בשעה 21:50.