דורון צברי יודע לספר סיפור. יכולנו לראות את זה בסרטים העלילתיים ("האח של דריקס", "הבחור של שולי"), אבל אפשר לראות את זה בצורה הברורה ביותר בסרטי הדוקו שלו, כמו ב"בית שאן, סרט מלחמה", במחוברות ובמחוברים ועכשיו במדריך שלו למהפכה. צברי יודע לשלב בפנים את כל מה שמעניין בסיפורים, ליצור מתח, להצחיק את הקהל, לגרום לו להזיל דמעה, כל מה שצריך. הוא משתמש במיומנות בקולנוע כדי לספר לכם את הסיפור ויודע איך לזהות בסיפור הדוקו את ההתחלה, האמצע והסוף.

הוא יכול היה להתחיל את הסיפור שלו בעלבון שנגרם לו כשעבד עבור היומן של הערוץ הראשון. זו התחלת המאבק שלו ברשות השידור, צברי אומר את זה בעצמו, אבל הסרט מתחיל בקטעים עלילתיים שמציגים אותו כילד וכנער. ללמדכם שכבר אז הוא החל ללמוד מהפכה מהי ומהו הכח שבהמון. הוא יכול היה להציג לכם את האמצע אחרת, להציג מסמכים, חוקים, דוחות של ועדות, אבל הוא בוחר להציג לכם את הטיפוסים המעניינים שמלווים אותו, אנשים שהוא מוצא בקפה תמר. הוא מציג לכם שולחנות מתהפכים, שוטרים, מאבטחים, את כל מה שדרמטי במאבק. וגם את הסוף הוא בונה ביד מכוונת. הכנסת עצמה משעממת, מה זה משנה מה קורה שם בועדות ובמליאה? מה שמשנה זה השילוב של אמא שלו במקומות האלה, במה שיש לה להגיד לו במהלך היום הגורלי שלו שם.

על מה אנחנו מוותרים בדרך לסיפור המוצלח? כתבה שהתפרסמה בשבוע שעבר בפנאי פלוס מלמדת על כמה מניפולציות בהפקה של מחוברים, הפרוייקט הנוכחי של צברי. יש גם במדריך למהפכה צילומי השלמה, בעיניי זו לא מניפולציה. אבל אני מאמין שחשוב שהצופה יגלה ביקורתיות כלפי מה שהוא רואה. צברי מספר כאן את הסיפור שלו, את האמת שלו, אבל זו אמת שאפשר להתווכח עליה. האם הקטעים שמוצגים בסרט מתוך תכניות של הערוץ הראשון אכן מייצגים את האמת המוחלטת? האם פוליטיקאי X אכן הופיע בתכנית Y כי המנכ"ל אמר? האם קודם לכן לא הופיעו פוליטיקאים בתכנית הזו? ואפשר לשאול שאלות כאלה גם לגבי חלקים אחרים בסרט. האם הדבר היה ככה? האם היחסים של צברי עם החברה שלו הושפעו רק מהמאבק שלו ברשות השידור? או שגורמים נוספים היו מפריעים פה לסיפור?

אורי ענבר, שמוגדר כמפיק הסרט ונראה בפועל כשותף מלא, אומר לצברי באחת הסצינות הראשונות: בוא נעשה מזה סרט. אם אני מבין נכון, השיקול היה שאפשר לתקצב סרט, בזמן שאי אפשר לתקצב מאבק. אם המאבק יהיה במסגרת של סרט, אפשר לממן את זה. ואז נשאלת השאלה – היה פה תסריט? כמה ממה שאנחנו רואים לא היה קורה אם זה לא היה נעשה לטובת סרט? האם ההתפרצות הפיזית של האנשים לועדות ולישיבות הייתה מתרחשת? ענבר לא אמר לצברי – בוא נתעד הכל לסרט, הוא אמר לו: בוא נעשה מזה סרט. בעיניי יש פה הבדל גדול.

השורה התחתונה שלי היא: לכו לסרט הזה. העריכה מדויקת להפליא. בדיוק ברגע שהראש שלכם יתמלא בדיבורים ועובדות ומספרים, תהיה אתנחתא קומית או מוזיקלית, עד לגל הבא של הדיבורים והמספרים. זה סיפור מצוין והוא מסופר בצורה מצוינת. כי, כאמור, דורון צברי יודע לספר סיפור.

מחר, יום שבת בשעה 12:30 יוקרן הסרט "החלוצים" המספר את סיפורו של דור החלוצים, העולים הראשונים שהתיישבו בעיירה שדרות. הסיפור ההיסטורי מובא בעיניים שלהם, ומסופר בקולם. קול שהודחק בדיון הציבורי, ואם נשמע, היה זה רק בהקשר של עוול וקיפוח. הסרט רוצה להחזיר להם את הגאווה. לשפוך אור על סיפור ההקמה, שלב אחרי שלב. הבימאית סיגלית בנאי ("אימא פאיזה") וההיסטוריון בן שדרות אהרל´ה (אהרון) כהן, אורגים יחד פסיפס של מפגשים, חומרי ארכיון, וסיפורים החושפים את התרמית הגדולה של הבאת העולים למדבר, החיפוש המתמיד אחר פרנסה, יחסי האהבה – שנאה עם קיבוצי הסביבה שמצד אחד סיפקו לעולים עבודה, אך הקפידו להיבדל מהם חברתית ותרבותית. בניית העיר לוותה במאבקים רבים: מאבק על פרנסה בכבוד, על חינוך דתי ועל זהות תרבותית כמו זאת שנשמרה בבית קפה קטן בו נוגנה מוסיקה ערבית רוויה געגוע, וממשיכה אצל נכד ששר במרוקאית לסבתו שיר אהבה. למרות הקשיים הוקמה עיר, נולד דור בעל ישראליות חדשה וייחודית, דור שרוצה להצדיע לדור ההורים, ולתת לו מקום של כבוד, כחלוצים.

בתמיכת: קרן יהושע רבינוביץ לתרבות ואמנות, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

יוצר אהרל´ה כהן // בימוי סיגלית בנאי // הפקה סיגל ואנונו גדיש // עריכה רחל יגיל // צילום דוד זריף // מוסיקה מקורית חיים אוליאל // תסריט סיגלית בנאי, אהרל´ה כהן

פרטים נוספים לגבי שביתת היוצרים

לקראת השביתה של עובדי הטלוויזיה והקולנוע : קליפ בהשתתפות שחקנים, במאים, תסריטאים, תאורנים, צלמים וכו'…

24-25-26 בפברואר 2009

במסיבת העיתונאים שכינס מטה מטה המאבק של העובדים בקולנוע ובטלוויזיה, הכריזו שבעת האיגודים המקצועיים על שביתת אזהרה בת שלושה ימים בערוצים המסחריים.

מצורף סרטון הכרזת השביתה בתאריכים 24-25-26 בפברואר

***

זה היה היום שהיה: סיכום פעילות מאבק היוצרים אתמול, מחוץ לאולפני הרצליה בזמן שידור חי של התוכנית "ארץ נהדרת "

סרטון על כינוס החירום וההפגנה של היוצרים שהתקיימו ביום חמישי האחרון 18-12-08

המאבק משתלם? כנראה שכן

סרטון נוסף של מאבק היוצרים :

במסגרת מאבק היוצרים, פרסמו האיגודים את רשימת השמות מאחורי זכייניות הערוצים המסחריים. מחר (חמישי) יתקיים כינוס החירום בסינמטק ת"א.

מוזי ורטייהם-קשת: מחזיק ב- 51% ממניותיה של קשת ורטהיים משפיע לא רק על התקשורת אלא על המשק כולו: הוא גם היו"ר והבעלים של החברה המרכזית למשקאות (נציגת קוקה קולה בישראל) ושל בנק מזרחי-טפחות. קשת היא בעלת מחזור העסקים הקטן מבין עסקיו של ורטהיים, אך הפרופיל התקשורתי שלה הוא הגבוה ביותר.

סמי עופר-רשת: איש עסקים, איל ספנות ואחד האנשים העשירים בישראל, את רוב זמנו הוא מעביר בחו"ל. הוא ממוקם במקום ה-140 מבין עשירי העולם.עסקים שבבעלותו : החברה לישראל לרבות חברת הבת המצליחה כימיקלים לישראל, חברת צים, חברת ניהול הספינות זודיאק, בתי הזיקוק בחיפה,טאוור סמיקונדקטור. כמו כן שותף בבנק המזרחי ומחזיק ביחד עם אודי אנג'ל בבעלות על הזכיינית רשת.לסמי שני בנים – אייל ועידן המשמשים כמנהלים בעסקיו.

אודי אנג'ל – רשת. החתן לשעבר של יולי עופר (אח של סמי), מחזיק ב־51% ממניות הזכיינית רשת כמו כן שותף של סמי עופר בשלל עסקים נוספים בתחום הספנות ההיטק
ועוד

יוסי מימן- ערוץ 10. החל את דרכו כאיש השירותים החשאיים.. את הונו, הנאמד בכמה מאות מיליוני דולרים, עשה מעסקות מימון בינלאומיות. הבעלים קב' "מרחב" שמתעסקת בין השאר בעסקי גז. מחזיק בבעלות על ערוץ 10 יחד עם אנשי העסקים רון לאודר וארנון מילצ'ן.

סמירה – רגולציה בלירה !

מנשה סמירה – מנכ"ל הרשות השניה

נורית דאבוש- יו"ר הרשות השנייה ומנשה סמירה מנכ"ל הרשות
מאז שנת 2005 הם המתווים הראשיים של המדיניות הרגולטורית כלפי הערוצים המסחריים בשנים האחרונות. במהלך השנים הללו ערוצים 2 ו-10 לא מילאו את מחוייביותיהם להפקות מקורהתוכן שלהם, וצברו חובות כלפי המסך והציבור בגובה 200 מיליון ש"ח.