השבוע עלתה בערוץ יס דוקו הסדרה התיעודית המקורית "סוף לסיפור" של הבמאי והיוצר ברק היימן, הסדרה בת 5 הפרקים מספרת את סיפורם האישי של אנשים שבעקבות גירושים מבני זוגם עברו שינוי משמעותי בחייהם, ובודקת לעומק מה הביא את גיבוריה לפרק את התא המשפחתי עליו הם חלמו כל כך הרבה שנים ומהן התובנות שיש להם על החיים בכלל ועל זוגיות ופרידות בפרט.

הסדרה משודרת בימי ד', 21:00 בyes  דוקו וב yes VOD.

למי שפספס את הפרק הראשון:

בכורה: רביעי, 14.12, 22:00.

החל מהיום ובמהלך השבוע ישודר ביס דוקו ספיישל סרטים העוסקים בטלוויזיה. בין שאר הסרטים והסדרות שישודרו :

יוצרי הסדרות נחשפים: Showrunners

מבקרים רבים אוהבים להסביר מדוע סדרות אמריקאיות הן יצירות מופת של יצירתיות ושל דרכים לספר סיפור. אך בד"כ אנחנו בקושי שומעים את היוצרים עצמם מדברים על היצירה שלהם. הסידרה שלפנינו מביאה ראיונות עומק בלעדיים עם 12 יוצרים מובילים של הסדרות האמריקאיות המצליחות ביותר. "אני בחרתי את הצוות שלי, אבל אני שום דבר בלעדיו". בכל פרק מרואיינים גם השותפים הקרובים ביותר של היוצר, למשל – הבמאי, המפיק, המלחין, המעצב האמנותי, העורך, השחקן. כיצד היוצר מדמיין את הדמויות הנוגעות ללב שלו? כיצד הוא מתקשר את החזון שלו לצוות של 200 אש שעובדים איתו? כיצד הוא יוצר סיפורים שאח"כ יצפו בהם מליונים של צופים מכורים ברחבי העולם?

הסדרה תשודר בימים ראשון-שישי, מה-20.11, בשעה 21:00

עונת הפיילוטים The Hollywood Complex

בכל אביב, נוהרים להוליווד מכל רחבי אמריקה אלפי ילדים ווֹנַאבּיז, מלווים בהורים הדוחפים שלהם. זוהי התקופה שבה באופן מסורתי מלהקים את השחקנים לתכניות החדשות של רשתות הטלוויזיה והכבלים. רבים מהם מתגוררים בתקופה זו בדיור זמני ב-Oakwood Apartments"" ומנסים להגשים את חלומם להיות הזק אפרון או הג'ניפר לאב-יואיט הבאים.

תמורת כמה אלפי דולרים לחודש, אוקווד מספק את כל צרכיהם – מסדנאות "לבכות לפי סימן", ועד גישה לסוכנים שמבטיחים להם את השמיים. הבמאים דן סטורמן ודילן נלסון ("נאנקינג", "פסקול של מהפיכה"), עוקבים במהלך עונה אחת אחר יבול חדש של ילדים והורים מלאי תקווה, כשהם נאבקים להשיג תפקידים, בעולם בו מלהקים בוחרים כל תפקידון מתוך היצע של אלפי מועמדים.

בין הנחושים ביותר ניתן למצוא את מייגן בת 11 ואמה, שחיות כבר שלוש שנים באוקווד, שם הן ישנות על הריצפה בדירתן הלא מרוהטת וחולמות על היום בו מייגן תהיה כוכבת.

בימוי: דן סטורמן, דילן נלסון (85 דק', ארה"ב, 2011)

הסרט ישודר ביום ראשון 20-11 בשעה 22:00

מ.א.ש – הסיפור האמיתי The Real MASH

הסיפורים האמיתיים מאחורי סידרת הטלוויזיה האגדית מ.א.ש, שכיכבה על המסכים בשנות ה-70'.הסידרה (והסרט שיצא קצת לפניה), שעסקה במלחמה בקוריאה, לחצה על כפתורים תרבותיים וחברתיים באמריקה. במציאות, יחידות ה-MASH (ראשי תיבות של בית-חולים צבאי נייד), שהיו חתרניות משהו, היוו סממן מוקדם למהפכות ולשינויים החברתיים שיתרחשו מאוחר יותר בארה"ב.

הסרט מביא ראיונות עם שחקנים מהסידרה (כמו ג'יימי פאר, לורטה סוויט) ויוצריה (ג'ין ריינולדס), כמו עם מנתחים, רופאים, אחיות וטייסים שחוו את שהתרחש על בשרם, וחומרי ארכיון נדירים מאחורי הקלעים.

בימוי: מין סוק לי (ארה"ב, 2010)

בכורה: שלישי, 22.11, 22:00

לייצא את ריימונד Exporting Raymond

פיל רוזנטל יצר את אחד הסיטקומים המצליחים ביותר בכל הזמנים: "כולם אוהבים את ריימונד". הוא היה אשף במלאכתו, וזכה עליה בהרבה תהילה, פרסים ועושר. ואז… הרוסים התקשרו. בקומדיה "לייצא את ריימונד", שיכולה לקרות רק בחיים האמיתיים, פיל נוסע לרוסיה כדי לעזור לעבד את הסיטקום האהוב שלו עבור הטלוויזיה הרוסית.

בימוי: פיל רוזנטל (85 דק', ארה"ב, 2010)

הסרט ישודר ביום שני 21.11 בשעה 22:00

תרבות המציצנות Peep Culture

מדוע אנחנו בעצם רוצים להיות בתכניות ריאליטי, לפרסם פוסטים על הסודות הכי אינטימיים שלנו, או לשדר את חיינו דרך מצלמת אינטרנט 24/7? הטלוויזיה הפכה למחזה בלתי-פוסק של אנשים שמוכנים לחשוף הכל בשם הבידור, קידום עצמי ותהילה מיידית. תכניות ריאליטי, יוטיוב, פייסבוק, בלוגים וכו'. החלפנו את הפרטיות שלנו בפרסום, ועל הדרך המצאנו מחדש את הבידור להמונים. "תרבות המציצנים" בודק את השלכות המציצנות על הבידור, על החברה, על סקס, על פוליטיקה, ועל חיי היומיום שלנו, תוך מסע הומוריסטי ואישי עד כאב של הגורו האלטרנטיבי האל ניידזויצקי, שעושה מחקר לספרו הבא, ובודק: מהו המחיר של תרבות המציצנות עבורו, ועבור כולנו?

בכורה: רביעי, 23.11, 22:00

באוקטובר יעלה לשידור בערוץ יס דוקו פרוייקט ההורים שלי: סדרת סרטים בהם במאים מצלמים את מערכת היחסים האינטימית של הוריהם, כאשר כל סרט הוא יצירה עצמאית עם שפה קולנועית משלה, אך כולם קשורים בכוונה משותפת: הם מספרים סיפור של מערכת יחסים אינטימית בין גבר לאישה, בלי להסתיר ובלי לפחד לגעת בכאבים ובחולשות של הדמויות.

ההורים שלי: תמי ויעקב

ציון לשבח – פסטיבל דוקאביב 2011. ההורים של ניר חיים יחד 40 שנה. ב-3 שנים האחרונות ניר מצלם את מערכת היחסים ביניהם. תמי מטפלת ביעקב שחולה בפרקינסון מתקדם. הוא מצלם את אבא שלו תלוי באישתו. ניר מסתכל עליהם ורואה גיהנום. בשיא הגיהנום הרגעים מתחלפים והקרבה ביניהם חזקה. הוא מצלם אהבה. בימוי, צילום ותחקיר: ניר הורוויץ.

יום ד' 26.10 בשעה 22:00

ההורים שלי : שנטי ומרטין

אמא של ג'ייסון עזבה את אביו אחרי 22 שנות נישואין. לראשונה, 3 שנים אחרי פרוק התא המשפחתי, ג'ייסון יוצא לבקר את אמו, שחיה בחושה בסיני, והיא חושפת בפניו את הסיפור שלה ושל מרטין, אביו. בימוי, צילום והקלטה: ג'ייסון דנינו – הולט; בימוי עריכה: אסף סודרי.

יום ד' 02.11 בשעה 22:00

היום, שלושה שבועות לפני הפתיחה, פורסמה התוכנייה של פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה. מתוכה ליקטתי מספר אירועים וסרטים דוקומנטריים בולטים:

מי הזיז את הדוקומנטרי שלי – רב שיח בנושא קולנוע דוקומנטרי ישראלי והקרנת הסרט "תמונה משפחתית בשחור לבן" ודיון עם היוצרת

הרשמה מוקדמת במייל f_doc@zahav.net.il

במסגרת הסרטים הדוקומנטריים מהעולם, ניתן לצפות ב"הסרט הנמכר בעולם", סרטו החדש של מורגן ספרלוק (לאכול בגדול)

בקטגוריית הדוקו הישראלי ניתן לצפות בסרט "שישה מיליון ואחד" של דויד פישר

במסגרת הפסטיבל יוקרנו גם שורה של סרטים מתוך פרוייקט "התעוררות" בנושא המחאה החברתית, בהשתתפות היוצרים

לאחרונה החל ערוץ יס דוקו פרויקט יומי מיוחד שבו מתעדים מיטב היוצרים הדוקומנטריים בזמן אמת את המאבק שמתחולל בימים אלה.

הסדרה, "התעוררות", שתשודר בשידור יומי, תביא מבט קולנועי-תיעודי על המתרחש, משדרות האוהלים ועד למוקדי התעוררות אחרים.

בין היוצרים : אסף סודרי (שגם יפיק), טלי שמש, רן טל, דורון צברי, דאנה איבגי, סיון ארבל, רענן אלכסנדרוביץ', נילי טל, גור בנטוויץ', גל גבאי, תאופיק אבו-ואיל, מויש גולדברג, תומר יוסף ותמר ירום, סיגלית לנדאו, רותי שץ ועדי ברש, נתי ברץ.

כל יוצר יביים סרט קצר שיביא את נקודת מבטו האישית על האירועים. השידור היומי של הסרטים ייצר פריזמה רחבה של שלל האירועים בארץ באופן שונה מהסיקור של משדרי החדשות.

הסדרה תוקרן בימים א-ה בשעה 21:00

לארכיון הסדרה

הסדרה "העיתונאים", שתשודר בימי רביעי ב-22:00 החל מה-8.6 בערוץ yes דוקו, מציגה לאורך 6 פרקים, את הטלטלה שחווה העיתונות המודפסת בישראל בימים אלה. טלטלה שמעצבת מחדש את דמותו של העיתונאי, אבן היסוד של כל התעשייה הזו. הסדרה מציגה את סיפורם של העיתונאים, שמתמודדים עם לחצים של יח"צנים ויועצי תקשורת, כמו גם עם שינויים מרחיקי לכת בעבודתם היומיומית – עד כדי פיטורים וסגירה של מערכות, ומתעדת גם את מלחמת המו"לים העזה שמתחוללת מעל לראשיהם של הקוראים.

דורון צברי יודע לספר סיפור. יכולנו לראות את זה בסרטים העלילתיים ("האח של דריקס", "הבחור של שולי"), אבל אפשר לראות את זה בצורה הברורה ביותר בסרטי הדוקו שלו, כמו ב"בית שאן, סרט מלחמה", במחוברות ובמחוברים ועכשיו במדריך שלו למהפכה. צברי יודע לשלב בפנים את כל מה שמעניין בסיפורים, ליצור מתח, להצחיק את הקהל, לגרום לו להזיל דמעה, כל מה שצריך. הוא משתמש במיומנות בקולנוע כדי לספר לכם את הסיפור ויודע איך לזהות בסיפור הדוקו את ההתחלה, האמצע והסוף.

הוא יכול היה להתחיל את הסיפור שלו בעלבון שנגרם לו כשעבד עבור היומן של הערוץ הראשון. זו התחלת המאבק שלו ברשות השידור, צברי אומר את זה בעצמו, אבל הסרט מתחיל בקטעים עלילתיים שמציגים אותו כילד וכנער. ללמדכם שכבר אז הוא החל ללמוד מהפכה מהי ומהו הכח שבהמון. הוא יכול היה להציג לכם את האמצע אחרת, להציג מסמכים, חוקים, דוחות של ועדות, אבל הוא בוחר להציג לכם את הטיפוסים המעניינים שמלווים אותו, אנשים שהוא מוצא בקפה תמר. הוא מציג לכם שולחנות מתהפכים, שוטרים, מאבטחים, את כל מה שדרמטי במאבק. וגם את הסוף הוא בונה ביד מכוונת. הכנסת עצמה משעממת, מה זה משנה מה קורה שם בועדות ובמליאה? מה שמשנה זה השילוב של אמא שלו במקומות האלה, במה שיש לה להגיד לו במהלך היום הגורלי שלו שם.

על מה אנחנו מוותרים בדרך לסיפור המוצלח? כתבה שהתפרסמה בשבוע שעבר בפנאי פלוס מלמדת על כמה מניפולציות בהפקה של מחוברים, הפרוייקט הנוכחי של צברי. יש גם במדריך למהפכה צילומי השלמה, בעיניי זו לא מניפולציה. אבל אני מאמין שחשוב שהצופה יגלה ביקורתיות כלפי מה שהוא רואה. צברי מספר כאן את הסיפור שלו, את האמת שלו, אבל זו אמת שאפשר להתווכח עליה. האם הקטעים שמוצגים בסרט מתוך תכניות של הערוץ הראשון אכן מייצגים את האמת המוחלטת? האם פוליטיקאי X אכן הופיע בתכנית Y כי המנכ"ל אמר? האם קודם לכן לא הופיעו פוליטיקאים בתכנית הזו? ואפשר לשאול שאלות כאלה גם לגבי חלקים אחרים בסרט. האם הדבר היה ככה? האם היחסים של צברי עם החברה שלו הושפעו רק מהמאבק שלו ברשות השידור? או שגורמים נוספים היו מפריעים פה לסיפור?

אורי ענבר, שמוגדר כמפיק הסרט ונראה בפועל כשותף מלא, אומר לצברי באחת הסצינות הראשונות: בוא נעשה מזה סרט. אם אני מבין נכון, השיקול היה שאפשר לתקצב סרט, בזמן שאי אפשר לתקצב מאבק. אם המאבק יהיה במסגרת של סרט, אפשר לממן את זה. ואז נשאלת השאלה – היה פה תסריט? כמה ממה שאנחנו רואים לא היה קורה אם זה לא היה נעשה לטובת סרט? האם ההתפרצות הפיזית של האנשים לועדות ולישיבות הייתה מתרחשת? ענבר לא אמר לצברי – בוא נתעד הכל לסרט, הוא אמר לו: בוא נעשה מזה סרט. בעיניי יש פה הבדל גדול.

השורה התחתונה שלי היא: לכו לסרט הזה. העריכה מדויקת להפליא. בדיוק ברגע שהראש שלכם יתמלא בדיבורים ועובדות ומספרים, תהיה אתנחתא קומית או מוזיקלית, עד לגל הבא של הדיבורים והמספרים. זה סיפור מצוין והוא מסופר בצורה מצוינת. כי, כאמור, דורון צברי יודע לספר סיפור.

היום, שני, יוקרן בערוץ יס דוקו הסרט "ירוק צהוב אדום" של הבמאי דוד גברו. הסרט מביא את עולמם של הנוער האתיופי־ישראלי דרך יצירותיהם של מוגוס בירסאו וחבריו.

מוגוס, שמתקשה לכתוב ולשיר בעברית מוצא נחמה בלהקת ריקוד שהוא מקים. נערים אלה מדרום הארץ, רוצים ליצור ל“מרכז הישראלי“ שלא ממש מקבל אותם. תחילה הם מבטאים את עצמם בריקודים וקפוארה בלהקת ריקוד שהם הקימו בשם “בלאק־דיימונד“. לאט לאט מתגבשת קבוצה של נערים סביב מוגוס, נערים שכותבים, מלחינים ושרים. שירים שמבטאים את רחשי ליבם של העולים מאתיופיה כמו שלא נאמרו אף פעם. פתאום הם מרגישים צורך לשיר ולצעוק את תחושותיהם. פתאום הם מבינים את כוחה של השירה והיצירה בקרב העדה ובכלל בחברה. כך, הם מוצאים את עצמם במאבק לשינוי תדמיתם ותדמית הקהילה האתיופית בישראל. הם נאבקים דרך השירים שמבטאים את תחושותיהם ואת כישרונם.

יום שני 16-08-2010 בשעה 22:00

ביום רביעי הקרוב ישודר הסרט "ויסקונסין". זהו סרט מעקב דרמטי המלווה את הפעלת תוכנית ויסקונסין בישראל.הסרט עוקב אחר חייהם של עדינה גנון (42), אם חד-הורית המתפרנסת מאבטחת גני ילדים ופאוזי עת´אמנה (59), מורה לכימיה בעברו וכיום מטפל סיעודי המשתתפים בתכנית ויסקונסין בישראל תחת השגחתה של חברת איג´נס, תאגיד כוח אדם בינלאומי פרטי, שקיבל ממדינת ישראל את האחריות הכלכלית עליהם. את תלאותיהם של גיבורי הסרט בנבחי התוכנית מלווה שלמה קרמר מייסד תכנית ויסקונסין בישראל. הקונפליקט שבין רעיונותיו של קרמר אל מול המציאות היום יומית של עדינה ופאוזי חושף את פניה המצולקות של הפריפריה המופרטת בישראל. החל מתחילת שנת 2010 תורחב תכנית ויסקונסין השנויה במחלוקת ציבורית, ממתכונת ניסוי אזורית לפרישה ארצית מלאה.

במאים: יונתן בן אפרת, ישי גולן, מפיק: ניר נאדר, צלמים: אבנר שחף, עירית שרביט, עריכה: כנרת חי-גלאור, מוזיקה מקורית וקריינות: עמיר לב

הסרט "ויסקונסין" ישודר ביום רביעי 17.3.10 בשעה 22:40, יס דוקו.