ביום חמישי הקרוב 04-03-10 יתקיים יום עיון בנושא “רמיקס - השפה החדשה של הקולנוע” במככלת ספיר.

רמיקס הוא עריכה מחדש של שיר או סרט על ידי חיתוך, שינוי סדר או השמטה, ועל ידי כך יצירת קצב, הרמוניה וסיפור אחר.

העולם נחלק לאלו שסבורים שרמיקס הוא בסך הכל מניפולציה של יוצרים שלא מסוגלים ליצור חומר מקורי לעומת אלו הסבורים שרמיקס הוא יצירה בפני עצמה

עד כמה צריך רמיקס שונה מהמקור כדי להיחשב מקורי? ומה לגבי יצירות מקוריות לכאורה? האם יוצריהן לא קבלו השראה מיצירות קודמות? ואם כך, מה הערך האסתטי של יצירה שאינה רמיקס?

יום העיון יכלול הקרנה של הסרט “החופש למקסס” (באדיבות יס-דוקו), דיון והדגמות של רמיקס על ידי יוצרי קולנוע ומוסיקאים.

סדר היום

14:15 התכנסות

14:30-16:00 אבנר פיינגלרט: ברכות

קריאת כיוון לקראת הצפיה בסרט: יורם שפר, ד”ר ענר פרמינגר.

הקרנת הסרט “החופש למקסס”

16:00- 16:15 הפסקה

16:15-17:30 דיון בסרט בפרט, וברמיקס בכלל: יורם שפר, ד”ר ענר פרמינגר, ד”ר יעל שנקר, מרסלו פילבסקי

17:30 חלוקת מלגות קרן מלכה ויעקב גולדפרב

17:45 מעין ברגמן VG Scratching

המחלקה לקולנוע וטלוויזיה במכללה האקדמית ספיר ופסטיבל קולנוע דרום מזמינים אתכם, מפיקי ויוצרי סרטים ישראלים, להגיש מועמדות לפרס פסטיבל קולנוע דרום לקולנוע ישראלי חדש, תיעודי ותיעודי-נסיוני, לשנת 2010.

בפסטיבל קולנוע דרום 2010 יוענק, פרס לסרט ישראלי חדש, תיעודי ו/או תיעודי-נסיוני באורך של 50 דק’ ומעלה, שהופק על-ידי יוצר/י קולנוע חדש/ים (סרט ראשון או שני) מחוץ למסגרת לימודית ואשר מועד הפקתם הסתיים ב-12 החודשים שקדמו למועד קיום פסטיבל קולנוע דרום 2010 כמפורט בתקנון. על בסיס מצוינות בתחום הקולנוע. מטרת הפרס ליצור מסגרת מעודדת ומתגמלת ליצירה קולנועית ישראלית צעירה ומקורית, שיש בה מן הנגיעה ברוח הפסטיבל. הפסטיבל מאמין בסרטים בהם היוצר מתבטא בשפה קולנועית ייחודית ומוכן להעיז הן מבחינה צורנית והן מבחינה תוכנית.

הפרס החדש מחליף את פרס הקולנוע הישראלי שהוענק בפסטיבל בשנתיים האחרונות.

המחלקה לקולנוע וטלוויזיה במכללה האקדמית ספיר רואה חשיבות בחיבור בין האקדמיה לבין תעשיית הקולנוע המקומית, כחלק מתפישה תרבותית רחבה המבקשת לחבר בין התיאוריה לפרקטיקה ובין הידע האקדמי לעשייה הקולנועית.

מתוך כלל הסרטים שיוגשו ייבחרו 5 סרטים שיתקבלו להשתתף בתחרות ושיוקרנו בפסטיבל קולנוע דרום 2010 בהקרנת בכורה ישראלית. צוות שופטים מטעם הפסטיבל יקבע במהלך הפסטיבל את הסרט הזוכה מבין חמשת הסרטים שנבחרו, ויעניק לו פרס בסך כולל של 50,000 ₪. ההודעה על הזוכה בפרס והענקת תעודות תתקיים באירוע חגיגי באחד מערבי הפסטיבל.

התחרות תנוהל  ע”י ועדות שתמנה הנהלת הפסטיבל.

על מנת להשתתף בתחרות, יש להעביר את החומרים הנדרשים בהתאם לקבוע בתקנון התחרות עד ליום א’ ה-14 במרץ 2010 ב-4 עותקים למשרדי פסטיבל קולנוע דרום, לידי דפנה סיבוני.

טלפון לבירורים: 08-6802761. 

את טפסי ההרשמה ותנאי תקנון התחרות ניתן למצוא באתר פסטיבל קולנוע דרום, בכתובת הבאה: http://csf.sapir.ac.il/

ההשתתפות בתחרות והענקת הפרס כפופים לתנאי התקנון.

המועמדים לאוסקר האמריקאי בקטגוריה התיעודית הם:

“תוכנית מציאות, או תוכנית ריאליטי (מאנגלית - Reality TV), היא ז’אנר טלוויזיוני אשר אינו מתוסרט בדרך כלל, ומתעד אירועים אמיתיים בניגוד לדרמה בדיונית וכתובה. בתוכנית מציאות משתתפים לרוב אנשים שאינם שחקנים, ואינם מגלמים דמות בדויה, אלא מופיעים בתור עצמם.” – מתוך ויקיפדיה

“סרט תיעודי (הנקרא גם סרט תעודה או סרט דוקומנטרי) הוא סרט שמטרתו לתעד את המציאות בניגוד לסרט קולנוע שמטרתו להציג את התסריט הבדוי. (אשר לעתים מבוסס על סיפור אמיתי)” – מתוך ויקיפדיה

הפוסט הנוכחי נולד מתוך דיון שעסק בהבדלים שבין הקולנוע הדוקומנטרי לבין הריאלטי . גבי חביב, מעריץ מושבע של “האח הגדול” ועורך באתר הספורט ONE, הרים את הכפפה וכתב טור דיעה לבלוג זה על ההבדל שיש או אין לדעתו בין הז’אנרים.

בין ריאלטי למציאות – גבי חביב

פעם ניסו להסביר לי שכל משחק כדורגל הוא אותו משחק. החוקים הם אותם חוקים, כמות השחקנים בכל קבוצה זהה עם הפתיחה, יש כדור אחד, שופט אחד, שתי קבוצות שרוצות לנצח ואף אחד לא יודע מה יוליד המפגש ביניהן. זה נכון על הנייר אבל כל מי שאוהב כדורגל יודע שכדורגל ספרדי או האנגלי הוא לא אותו משחק כמו כדורגל ישראלי.

כשברצלונה וריאל מדריד נפגשות למשחק של  "בראש בראש" הכדור טס מצד אל צד, השחקנים יודעים בדיוק מה לעשות, כמות ההזדמנויות ליד השערים היא גדולה וההנאה של הצופה היא בלתי ניתנת להסבר במילים. לא פחות מ-98 אלף צופים היו השבוע באצטדיון הקאמפ-נואו ועוד מיליארדי עיניים צפו בחגיגה הזאת בטלביזיה.

חמש שעות טיסה משם, במקום קטן שנקרא ישראל, משחקות בליגה הבכירה קבוצות כמו הפועל רעננה ומכבי אחי נצרת. זה מעייף רק מלחשוב על משחק כזה. שתי קבוצות קטנות נטולות תקציב שרמת הענין והאנרגיה שהן מייצרות ביחד לא היו יכולות להדליק את המנורה אצלי במקרר. כדי שהמגן של מכבי אחי נצרת ישיג את המגן של ברצלונה, הוא צריך להזמין מונית, ואם 50 הצופים שהגיעו לראות את התענוג הזה יזכו לראות בעיטה אחת טובה למסגרת, הם ירגישו שההשקעה שלהם בכרטיס שקנו, השתלמה. 

שתבינו את ההבדל, בכסף שריאל רכשה את כריסטיאנו רונאלדו ממנצ’סטר יונייטד (סכום זעום של 94 מיליון יורו לפני משכורת של 50 מיליון יורו בחוזה לחמש שנים בסך הכל), הפועל רעננה היתה יכולה להתקיים בכבוד עד שנת 2112. בערך. ובכל זאת, מדובר במשחק כדורגל.

במדריד, ברעננה או בכלכותה, החוקים הם עדיין אותם חוקים ועם כל הענין של איכות השחקנים והתקציבים הגדולים, עדיין מדובר במשחק כדורגל. אז לריאל מדריד יש יותר כסף והם יכולים להביא שחקנים יותר טובים אבל גם הספרדים וגם ברעננה צריכים להבקיע כדי לנצח.

השבוע צפיתי בסרט הדוקומנטרי המצוין "במטבח של פריימן", סרטה של הדר בשן.  הציבו מצלמה במטבח של משפחת פריימן, זוג קשישים הגרים בנווה דקלים ותיעדו כל רגע בחייהם, שניה לפני שהם מפונים מהבית שלהם.

לא היה תסריט כתוב מראש, והמצלמה הראתה בדיוק מה קורה בבית שלהם. המתח הבלתי פוסק, הויכוחים והחיכוחים מה לעשות ברגע האמת, איך מתמודדים עם זה ובכלל, איך יראה העתיד. הזיכרונות מגידול הילדים, ארוחות השבת המשפחתיות והידיעה שלא ברור מתי, אבל הם יצטרכו לזרוק הכל ולעבור למקום אחר הולידה דמעות, כאב וחיוכים של עצב.

אחד הרגעים החזקים בסרט היה כשהזוג קיבל מכתב משלטונות המדינה עם תאריך העזיבה. השלווה הסמויה נעצרה, והמתח שוב עלה. מה יהיה?

תיעוד כזה נחשב לאיכות. הנה החיים האמיתיים של זוג שכל חייו הולכים להשתנות. אין מה להגיד טלביזיה במיטבה. האמת מתגלה מול העיניים הבוחנות של הצופים שמתרגשים עם הזוג ומזדהים עם הקושי, גם אם הדיעות הפוליטיות שלהם שונות.

ואז עלתה במוחי שאלה הפשוטה. רגע, האם זה לא בדיוק מה שקורה ב"האח הגדול"? מצלמות שמתעדות חיים של אנשים בבית אחד כשמידי פעם מגיע מישהו עם מכתב/משימה מהביג בוס, יש מתח, דרמה ודמעות.

גם באח הגדול אין תסריט קבוע, אף אחד מהדיירים לא יודע מה יקרה בעוד חמש דקות ואיך ייראו החיים שלהם בעתיד. ועל קרב הדיעות בין אישה שעשתה ניתוח לשינוי מין שגרה בבית אחד עם ערבייה, חירש, עורך דין, פרחה שמנבלת את פיה בקצב של מכונת ירייה, אם חד הורית, הומו,  בלונדינית עם מוח בגודל של גרגיר אורז, אחד עם תסמונת טורט ובחור מקסים שמתקשה להתעצבן ורוצה להריח פרחים וליהנות מהטבע, אני בכלל לא רוצה לדבר.

גם “במטבח של פריימן” צולמו עשרות שעות, בכל מיני זוויות ורגעים קשים יותר וקשים פחות וצפו בקלטות בהדיקות כדי לערוך מזה סרט באורך של חצי שעה. בערוץ 2 עושים מ-24 שעות שעות רצופות של צילום במשך שבוע, פרק אחד ביום ראשון בשעה 21:00 בערב.

אז למה זה נחשב לזבל תעשייתי והסרט המדובר נחשב לתיעוד נדיר? אם החוקים הם אותם חוקים, בדיוק כמו בדוגמא שהבאתי מהעולם שאני מכיר טוב יותר, איך ייתכן שאחד נחשב לתחתית הבאר והשני להצלחה? ואולי ההיפך?

אני מודה שאני אוהב את האח הגדול בדיוק מאותה סיבה שאני אוהב דוקומנטרי ואהבתי את המטבח של פריימן. בעיקר כי אני אוהב לראות דברים שלא ברור מה יהיה בעוד רגע ואיך יגיבו המשתתפים לשינויים הקיצונים שמחכים להם.

אז בתקציב שיש לפרק אחד בהאח הגדול, יכלו לעשות 3597 סרטים נוספים, אבל מישהו כבר יסביר לי למה אחד נקרא דוקו והשני ריאלטי? זה לא בדיוק אותו הדבר? 

במסגרת פסטיבל דוקאביב גליל הראשון, יצא לדרך מיזם "One Shot גליל" ביוזמת קרן גשר לקולנוע רב-תרבותי ובשיתוף קרן רבינוביץ’ – פרויקט קולנוע ופסטיבל דוקאביב.

"One Shot גליל" מזמין יוצרים לצלם סיפור תיעודי קצר על הגליל או שמצולם בגליל, בשוט אחד (one shot).

הסרטון הזוכה יוקרן באירוע הפתיחה של פסטיבל דוקאביב גליל (14/12)במעלות תרשיחא ויזכה את יוצרו במענק פיתוח מטעם קרן גשר לקולנוע רב-תרבותי וקרן רבינוביץ’ – פרויקט קולנוע. הסרטונים הנבחרים יוקרנו במהלך ימי הפסטיבל (15-16/12).

פרטים נוספים

בתאריך 18 בנובמבר תחל הקרנתה של הסדרה “בדרך הביתה” של הבמאי תומר הימן (’תומר והשרוטים’, ‘בובות של נייר’”) בערוץ יס דוקו.

הזמן שחולף ממלא תפקיד מרכזי ב”בדרך הביתה”. על ידי שימוש בסרטי 8 מ”מ ישנים ותיעוד אינטימי של האירועים המשמעותיים בחייו האישיים במהלך 15 השנים האחרונות, חושף הבמאי תומר הימן עולם רגשי טעון ומפתיע. הצילום במצלמת וידאו קטנה מעניק ל”בדרך הביתה” את תחושת הקרבה הגדולה לדמויות הראשיות שלה ולבמאי עצמו, שבעזרת אובססיית הצילום שלו מתמודד עם המשברים האישיים, המשפחתיים והלאומיים ומחפש את דרכו חזרה הביתה.

אמש התקיים טקס פרסי הקולנוע הדוקומנטרי לשנת 2009. הטקס, בו הוכרזו הזוכים בתחרות השנתית שיזם פורום היוצרים הדוקומנטרים, שודר בערוץ 1.

82 סרטים ופרויקטים תיעודיים הוגשו לתחרות המתקיימת זו השנה הרביעית. 19 מתוכם עלו לשלב הגמר והתחרו על 11 פרסים בקטגוריות שונות. שווי המענקים והפרסים שחולקו עומד על כ- 700,000 ש”ח.

את הסרטים הזוכים בחרו כ- 400 חברי פורום היוצרים הדוקומנטרים, שהצביעו באמצעות אתר הפורום באינטרנט.

שני סרטים באורך מלא בלטו במיוחד בטקס וגרפו את רב הפרסים:

“שיטת השקשוקה” זכה בפרס הגדול בתחרות. בנוסף, זכו מיקי רוזנטל ושרון קרני, מפיקי הסרט בפרס ההפקה. הסרט זכה גם בפרס התחקיר.

רוזנטל וקרני יקבלו ביחד עם אילן עבודי ,במאי הסרט, מענק הפקה בשווי של כמעט 300,000 ₪ מטעם ערוץ 8 ופרס מטעם מועצת הקולנוע, להפקת סרט עבור הערוץ. המפיקים וארבעת התחקירנים שזכו בפרסים יקבלו מענקים כספיים מטעם הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, מועצת הפיס ומועצת הקולנוע. הסרט, העוסק ביחסי הון-שלטון סביב עסקי האחים עופר, שודר לאחרונה בערוץ הראשון והוקדש לו ערב שידורים מיוחד.

הסרט “הגלגול”, בהפקת אריק ברנשטיין, אילאיל אלכסנדר ונתי ברץ, אמנם לא גרף את הפרס הגדול אך זכה במקום הראשון ב- 5 קטגוריות מתוך 11:נתי ברץ קיבל את פרס הבימוי, ירון אורבך קיבל את פרס הצילום, בפרס העריכה זכה רון גולדמן, אלכס קלוד זכה בפרס על עיצוב פס הקול לסרט וסיריל מורין זכה בפרס המוסיקה המקורית הטובה ביותר. הזוכים על עבודתם בסרט “הגלגול” יקבלו פרסים ומענקים מטעם: מועצת הפיס,מועצת הקולנוע, קרן רבינוביץ´, והאוזן השלישית.

פרס לסרט הביכורים הוענק לסרט “שהידה” בבימויה של נטלי אסולין ובהפקת איילת אפרתי וטליה קליינהנדלר. הזוכות יקבלו מענקים כספיים מטעם מועצת הפיס, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, מענק פיתוח מטעם קרן גשר לקולנוע רב תרבותי, לסרטן הבא, פרס הפצה באינטרנט מטעם דוקמוביס ומנוי לסרטים מטעם האוזן השלישית.

הפרס בקטגורית פרויקט תעודה טלוויזיוני הוענק לסדרה “לונדון פינת בן-יהודה” שביים דני סירקין והפיקו שולה שפיגל, דנה עדן ואסף שוסטר. היוצרים יקבלו פרס כספי מטעם מועצת הקולנוע ומענק הפקה מטעם קרן מקור.

את הטקס הנחה טל ברמן ועל החלק האומנותי הופקד יוני בלוך, שהיה בעצמו מועמד לפרס בקטגורית מוסיקה מקורית לסדרה “לונדון פינת בן-יהודה”.

המפיק-במאי האמריקאי זוכה האוסקר אוליבר סטון יפיק סדרה דוקומנטרית על ההיסטוריה של ארה”ב

***

הוקדם תאריך יציאת הסרט הדוקומנטרי על מייקל ג’קסון אשר יוקרן במשך תקופה מוגבלת

***

הסרט בו מתועד מסע ההופעות של להקת הרולינג סטונס בשנת 72 ונאסר להקרנה על ידם בעבר, זמין כעת לצפייה ברשת

***

בקרוב סרטים דוקומנטריים בתלת מימד בטלוויזיה הביתית ?

***

היום עלה הטריילר לסרטו החדש של מייקל מור “קפיזליזם: סיפור אהבה”

לפני כחודשיים פתחתי מדור חדש בבלוג בשם “עבודה בתהליך” שיציג פרוייקטים דוקומנטריים שנמצאים בשלבי העבודה השונים, החל משלב הרעיון, הצילומים או העריכה. היום התבשרתי במייל כי הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה הכריזה על הקמת “מועדון ראפ קאט” באוזן השלישית בתל אביב. במסגרת זו יוקרנו סרטים בשלבי עריכה ראשונים ויתקיים רב שיח בהשתתפות יוצר הסרט והצופים. ההקרנה תאפשר ליוצר הסרט לקבל משוב תוך כדי תהליך העבודה ולצופים הזדמנות לקחת חלק בתהליך העשייה, להעיר הערות, להשפיע וללמוד.

המועדון יפתח ביולי עם סרטו של ירון בן נון: "נופל וקם".
הסרט מביא את סיפורה של להקת שבק ס’ , הלהקה הראשונה שהביאה את הראפ למוסיקה הישראלית. במאי הסרט מלווה עם מצלמתו את הלהקה לאורכו של סיבוב ההופעות "כנען 2000" שבמהלכו התפרקה הלהקה וחוזר לבחון  מה קרה לחבריה לאחר הפירוק  ואיחודה מחדש.

באוגוסט יוקרן הסרט "אסמר" בימוי: איריס רובין, הפקה: סילבן ביגלאייזן
הסרט "אסמר"( שחרחר בערבית), מספר את סיפורם של הורי הבמאית, מימי עליתם ארצה מעיראק ופרס ועד היום. במרכז הסרט עומדת דמותו של אבי המשפחה "ערבי-יהודי", קבלן בניין כושל, הבונה בתים למתעשרים החדשים של באר שבע אך הוא עצמו ממשיך לגור בשיכון ישן עלוב ומחניק. הסרט מציג את מערכת היחסים שלו עם אמה של הבימאית, מהרגע שהכירו בשנות השישים ועד היום. דרך יחסיהם, מנסה הבימאית לפצח את דמותו של אביה.

בספטמבר יוקרן הסרט "היעלמותם של דברים" בימוי:דניאל מירן, הפקה:דני מוג’ה
דניאל מצלם כבר 12 שנה. הגיע הזמן לעשות מזה סרט.על ציפור כלואה, על אבא כריזמטי ושתלטן, על מדינה שהולכת ומשתגעת. יומן של אסוציאציות, יצירה פיוטית על היעלמותם של הדברים.

USA TODAY הציג השבוע פריים ראשון מתוך סרטו החדש של הדוקומנטריסט מייקל מור. הסרט שיעסוק באיגודים והפוליטיקאים שלדעת מור גרמו למשבר הכלכלי ייצא ב2 באוקטובר

***

הסרט Food, Inc עוסק בתעשיית המזון האמריקאי וההשלכות על בריאות הציבור ומנסה לענות על השאלה מה אנחנו באמת יודעים על המזון שאנחנו קונים :

***

הטריילר לסרט המסקרן THE COVE (המפרץ), זוכה פסטיבל סאנדנס, של הבמאי ריק אובארי (שהתפרסם בארה”ב בעבר עם הסדרה “פליפר”) העוסק בציד הלא חוקי של דולפינים ביפן:

***

בקיץ הקרוב תשדר רשת MTV את הסרט הדוקומנטרי Paris Not France על האישה והתופעה פריס הילטון :