במסגרת פסטיבל דוקאביב גליל הראשון, יצא לדרך מיזם "One Shot גליל" ביוזמת קרן גשר לקולנוע רב-תרבותי ובשיתוף קרן רבינוביץ’ – פרויקט קולנוע ופסטיבל דוקאביב.

"One Shot גליל" מזמין יוצרים לצלם סיפור תיעודי קצר על הגליל או שמצולם בגליל, בשוט אחד (one shot).

הסרטון הזוכה יוקרן באירוע הפתיחה של פסטיבל דוקאביב גליל (14/12)במעלות תרשיחא ויזכה את יוצרו במענק פיתוח מטעם קרן גשר לקולנוע רב-תרבותי וקרן רבינוביץ’ – פרויקט קולנוע. הסרטונים הנבחרים יוקרנו במהלך ימי הפסטיבל (15-16/12).

פרטים נוספים

דיון שהתקיים בתוכנית האחרונה של “תיק תקשורת” עם הבמאים אורנה בן-דור, יאיר אלעזר וזוהר וגנר,  שהתחרו עם סרטיהם בפסטיבל דוקאביב ה-11 שהסתיים אמש (מוצ”ש).

אמש הוכרזו הזוכים בפסטיבל דוקאביב ה-11 שמסתיים בסוף השבוע הקרוב:

בתחרות הישראלית זכה הסרט "גוגל בייבי" של ציפי ברנד פרנק.

מנימוקי השופטים לינה צ’אפלין,וילנד שפק ודניאל בן סימון : "עד היום היה נראה שסקס והתרבות היו לפחות קשורים בקשר בל ינתק. הסרט “גוגל בייבי” חשף אמת אחרת המתפתחת בעקבות הגלובליזציה – לידה לפי קטלוג ללא הקסם של משיכה הדדית. ידע טכני מחליף את הסקס הדיוניסי חסר העכבות והמסוכן לעיתים. “גוגל בייבי” מעלה אין ספור קושיות העוסקות בדפוס של המין האנושי. הסרט המבריק מבעית בשאלות שהוא מעלה לגבי חיינו עכשיו ובעתיד".

בתחרות הבינלאומית זכה הסרט "וידוי על סף המוות" של פיטר גילברט וסטיב ג`יימס 

מנימוקי השופטים אוטי סאריקוסקי, רועי עמית ורנן שור : "סרט דוקומנטרי בנוי בקפידה ומבויים היטב, המעמיד במרכזו גיבור כן ומיוסר. הסרט מעורר מחשבה וגם פס הקול המעודן מוביל את הצופה ללב הדיון בנושא עונש המוות".

בתחרות סרטי הסטודנטים זכה הסרט "רסיסים" של יונתן חיימוביץ’ (מכללת ספיר)

מנימוקי השופטים עמית ברויאר, יהלי גת ופול וואזן: "הסרט הרשים בחיפוש שפה קולנועית שהצליחה לבנות גלריה של דיוקנאות שלעתים קרובות מצליחים לגעת ונחרתים בזיכרון הצופה". עם זאת, ציין חבר השופטים בדבריו כי לא הצליחו להיות מופתעים מסרטי הסטודנטים, האמורים להעז יותר. כמו כן, מצא חבר השופטים את הסרטים ארוכים מדי, אך בעלי רמת עשייה גבוהה.

פרס הצילום הוענק לדניאל קדם, שצילם את "שיחת חוץ".

פרס העריכה הוענק לשרי עזוז, עורכת הסרט "כעבור 9 שנים".

ופרס התחקיר הוענק לסרט "השמצה" של יואב שמיר.

7915 ק”מ

אוסטריה 2008, 100 דקות, צרפתית, ערבית, אנגלית, וולוף, אסאניה, במברה, סונינקה, תרגום לעברית ולאנגלית

דווקא לאחר שהסתיים הראלי דקאר של 2007 בחר הבמאי והצלם האוסטרי ניקולאוס גירהאלטר לעבור את הדרך שעשו מאות המכוניות, האופנועים והמשאיות במרוקו, במאוריטניה, במאלי ובסנגל, כדי לבחון מה הותירו מאחוריהם, מלבד ענני אבק. 
בסגנון המזכיר גלויות דואר הוא עוצר את המצלמה על נופי פרא שנטבעו בהם סימני הצמיגים, ויצרו תצורות שהשאירו חותם עז ובוטה. בין הגלויות הוא מברר עם תושבים בכפרים ובעיירות שלאורך הדרך איזה רושם הותירו בהם כלי הרכב החולפים, איזה טעם השאירו המפגשים עם המערביים העשירים, ומדוע רבים רוצים לעזוב הכול ולהגיע לאירופה. זהו החלום שלא דועך, אפילו אם מדובר בסירת עץ שמיטלטלת על גלי הים בדרך לחופי ספרד, עמוסה מדי במאות מהגרים לא חוקיים מלאי תקווה וייאוש.

הדודות הקשוחות

בריטניה 2008, 103 דקות, זולו ואנגלית, תרגום לעברית

חמש נשים שחורות ולבנות בדרבן, דרום אפריקה, מקדישות את חייהן להצלת ילדים, להפסקת תרבות ההשתקה ולחינוך הנשים לצעוק ולהילחם על זכויותיהן ועל זכויות ילדיהן. קופסה של ממחטות נייר ליום לא מספיקה לכמות הדמעות הנשפכת שם לשמע מקרי האונס בתוך המשפחה ובסביבה הקרובה, מכות או הזנחת תינוקת על ידי אימא לא בשלה. הדודות הקשוחות בוכות ומנחמות ונלחמות כלביאות לכלוא את האשמים.
קים לונגינוטו עשתה זאת שוב: היא מצליחה להיות הזבוב שעל הקיר ולהביא במצלמתה את האכזריות ואת הרוך במרחק נגיעה.

וידוי על סף המוות

ארה”ב 2008, 98 דקות, אנגלית, תרגום לעברית

הקושי לשהות במחיצת מוצאים להורג בשעותיהם האחרונות גרם לכומר קרול פיקט לתעד בסתר בקלטות את רגשותיו ואת שיחותיו עם הנידונים. 95 אסירים הוא ליווה אל מותם, ובתהליך איטי ורווי לבטים שינה את דעתו והפך למתנגד לעונש המוות. המהפך קרה בעצם לאחר הוצאתו להורג של אסיר שפיקט האמין בחפותו. 20 שנה אחר כך, הצליחו שני עיתונאים של “שיקגו טריביון” גם להוכיח זאת.
ערמת התיקים שהצטברו על שולחנם מוכיחה שלהם ולפיקט – שהפך מאז סיים את תפקידו ללוחם נגד עונש המוות  – מחכה עבודה רבה.

כרמן פוגשת את בוראט

הולנד 2008, 85 דקות, רומנית ואנגלית, תרגום לעברית
לצפיה בטריילר

כרמן חיה בכפר הצועני גלוד ברומניה, ללא מים זורמים אבל עם חלום שפיתחה מצפייה בטלנובלות: למצוא את אהוב לבה בספרד ולחיות בה. אבל סיכוייה קלושים - עליה להתחתן מהר בשל לחצי הוריה, פן תיקרא רווקה זקנה (היא בת 17).
ואז נקרית ההזדמנות: בוראט צילם את סרטו דווקא בגלוד (ולא בקזחסטן), לעג לתושבים והשתמש בהם לצרכיו (ובמיוחד בסבא שלה), והרוויח יותר ממיליון דולר. עכשיו הם רוצים לתבוע אותו, ואפילו להפגין נגדו בשעה שיפסע על המרבד האדום בהוליווד.
עוד “מירוץ למיליון” של כפר קטן, שרבים מתושביו מתחילים את היום עם אלכוהול.

מאמן החרקים

ליטא, פולין, יפן, הולנד, פינלנד 2008, 53 דקות, פולנית ואנגלית, תרגום לעברית

הסרט הוא שיתוף פעולה בין ליטא, פולין, הולנד, יפן ופינלנד, כמחווה לאחד מגדולי האנימטורים - לדיסלב סטרוויץ’, שהתחיל את דרכו ביצירת סרטי אנימציה עם חרקים. אחר כך גילף בובות, אשתו תפרה להן בגדים, וכל השאר היסטוריה מפוארת של סרטי אנימציה במזרח אירופה, שבאמצעים דלים הגיעו להישגים עצומים.
סטרוויץ’ פעל בראשית המאה ה-20, תחילה בליטא ואחר כך בעיקר בפריז, והפך לוולט דיסני של אירופה. שלושה במאים הכינו סרט מושקע ובו חרק מודרני בעל עיני פלסטיק מכרכשות, שלא יודע את נפשו מרוב אהבה לבובת לביאה שנשתמרה בעיזבון.

סופרמן ממלגאון

הודו 2008, 52 דקות, הינדית, תרגום לעברית

הצורך לצחוק במלגאון, עיירה מוזנחת ומאובקת שתושביה מתקיימים בקושי מתעשיית אריגים, מביא את נאסירביי וחבריו לצלם פרודיות על בוליווד. סרטים ב-1,000 דולר מקסימום, שהקהל המקומי משוגע עליהם. עכשיו הוא מכין סרט יקר ממש, ב-2,000 דולר, פרודיה על סופרמן והוליווד. עם פנסוניק הנדיקאם הוא ממציא שיטות להעיף בחור רזה וקטן באוויר, לעיניהם המשתאות של הצופים.
הבמאית מלווה את עשיית הסרט המבדר הזה, כשיחד עם רעמי הצחוק על האלתורים והשלומיאליות של ההפקה, היא משלבת מבט עצוב על מי שמחפשים כל דרך לעוף.

קימג’ונגיליה

ארה”ב, דרום קוריאה, צרפת 2008, 74 דקות, קוריאנית, תרגום לעברית

עדויותיהם המצמררות של מי שהצליחו להימלט מצפון קוריאה ומצאו מקלט בדרומה. רקדנית, זמרת, פסנתרן, קצין בצבא, נער שגדל כל חייו במחנה אסירים – מספרים על היומיום בשלטון האימים, על מצוקות רעב, על הוצאה להורג ועל ניסיונות בריחה, חלקם כושלים. מכיוון שאין צילומים מהמדינה שבודדה את עצמה מהעולם, משתמשת הבמאית הדרום קוריאנית באפקטיוויות מופלאה בסרטי תעמולה צבעוניים של המשטר.
הניגוד בין החיים המושלמים המלווים במוסיקת המנונים ודמויות השליטים בגודל של אלים לבין המציאות המזעזעת, לא יאפשרו למי שיצפה בסרט להגיד “לא ידעתי”.
עכשיו גם אנחנו יודעים.

יפן – סיפור של אהבה ושנאה

בריטניה יפן 2008, 70 דקות, אנגלית ויפנית, תרגום לעברית

הוא איש עשיר בן 56 שירד מנכסיו בעקבות המשבר הכלכלי ביפן. היא צעירה בת 29. הם חיים בדירת חדר ללא חלונות, כשהיא מתרוצצת בין שלוש עבודות, והוא הצליח למצוא רק משרה חלקית בדואר.
בני הזוג מאפשרים הצצה יוצאת דופן לתוך תא משפחתי בחברה כל כך סגורה, וחושפים את עצמם ללא עכבות בפני מצלמה מערבית. הקשיים שלהם סוחפים את הבמאי למעורבות, שבלעדיה לא ברור אם היו מחזיקים מעמד.

לקראת פסטיבל דוקאביב 2009 אני מפרסם את הטריילרים של הסרטים המשתתפים בתחרות הישראלית , בפוסט הבא אעלה את הטריילרים של התחרות הבינלאומית.

אמא, תגידי

בימוי ותסריט: אורנה בן דור ועמי טיר

לגבי דידי, אימא היא מקום שאין לו אחיזה במציאות. כל הפצעים שלי מתחילים מהאכזבה הבסיסית הזו, ולעולם אין אני לומדת. המקום הזה שהוא הבטחה לרוך וקבלה אינסופית, היה עבורי אזור רדוף וזרוע קוצים.
הפסיכולוגית שלי שלחה אותי לעשות עליה סרט. "רק כך תצליחי לפתור את הסבך שביניכן" היא אמרה. כשהייתי קטנה נהגנו לישון באותה מיטה.  בלילות היא הייתה צועקת ובוכה לתוך החושך, ואני הייתי חסרת אונים מול עוצמת הכאב.
היום, כשהיא ילדה בת 78 ומחפשת נחמה במבטי, אני מצליחה לזכור רק את הבדידות ואת האכזבה שלה ממני ושלי ממנה. בדרך נס מצאנו דרך זו אל זו דווקא דרך מחלת הסרטן שלי, שחיברה בינינו והפכנו להיות שוב אמא ובת. סוג של הפי אנד.

בדרך למעלה

בימוי וצילום: שירלי ברקוביץ

ברומניה בתקופתו של הרודן צ’אושסקו, ההפלות לא היו חוקיות, ובתי היתומים התמלאו בילדים לאימהות שלא רצו בהם. שם גדלה ליהן עד גיל 4. אז הגיע זוג חשוך ילדים מישראל, ומבין כל הזאטוטים העזובים שבכו במיטותיהם – בחרו בה, ילדה יפה עם עיניים גדולות ועצובות.
בחיים של ליהן עם הוריה החדשים לא היה אפילו רגע אחד של חסד. היא גדלה כילדה שברירית ומפוחדת בצל אם מתעללת. בגיל-14 ברחה משם. מהר מאוד מצאה את עצמה ברחוב. לבדה בעולם היא מלמדת את עצמה לשרוד, מחפשת דרכים להפיג את בדידותה.

האסיר

בימוי: אסף סודרי

אדם בן שישים משתחרר מהכלא כדי לגלות שמשפחתו מתנכרת לו. לבדו בעולם הוא מנסה לשרוד את חייו החדשים-ישנים.

גוגל בייבי

הפקה ובימוי: ציפי ברנד פרנק

מסע בין שלוש יבשות המגולל את סיפורה של תעשיית ייצור התינוקות בעידן הגלובליזציה.
דורון, יזם ישראלי מציע שירות חדש - הפקת תינוקות. מהמחשב בבית, הלקוחות בוחרים את המטען הגנטי הרצוי והוא עושה את השאר: זרעים נשלחים במיכלים קפואים למעבדה בארה"ב, ביציות נקנות דרך האינטרנט ועשרות עוברים מיוצרים, מוקפאים ונארזים במיכלי חנקן נוזלי. העוברים מוטסים במשלוח אווירי להודו - שם הם מוחדרים לרחם של פונדקאיות מקומיות.
באנאד שבצפון הודו מציעה ד"ר פטל "חממה" לגידול תינוקות בתנאים מערביים: מהרגע שמוחדר עובר לרחם של פונדקאית היא נדרשת להיות בהשגחה ובפיקוח רפואי צמוד 24/7 במשך תשעה חודשים. הלקוחות אמורים לבוא לאסוף את התינוק במזל טוב בתום תקופת ההריון .

השמצה

במאי וצלם: יואב שמיר

"הם כולם אנטישמים, חלקם יותר,חלקם פחות…" טוען עיתונאי ידיעות אחרונות נח קלינגר,
"מאז השנים שלפני מלחמת העולם השנייה מצב האנטישמיות לא היה כל כך גרוע" מצהיר אברהם פוקסמן ראש ‘הליגה נגד השמצה’- הארגון הגדול ביותר למלחמה באנטישמיות בעולם היום.
"אתם נוסעים למקום בו כולם שונאים אתכם" מזהירה יועצת ביה"ס בתדרוך שלפני המסע לפולין.

האם אנטי ציונות ואנטישמיות הפכו למושגים נרדפים? ומה הקשר בין המלחמה באנטישמיות בדרגים הדיפלומטיים הגבוהים ביותר, לבין מסעות שימור הזיכרון בפולין והסכסוך במזרח התיכון?
הבמאי יואב שמיר יוצא למסע קומי טרגי בעקבות הפרה הקדושה האולטימטיבית של העולם היהודי והישראלי וחוזר עם תשובות מפתיעות בסרט שעורר סערה בכל מקום בו הוצג

החברה הכי גרועה בעולם

בימוי: רגב קונטס

שלושה גברים קרחים, ממושקפים וגרושים בגיל העמידה, עובדים ביחד בסוכנות ביטוח קטנה וכושלת, הממוקמת בדירה שכורה של המנהל ברמת גן.
למרות שהם אנשים רגישים, בעלי חוש הומור ומשכילים מאוד, אין להם כל מושג בניהול עסקים, החברה שלהם מפסידה כסף רב, ונמצאת תמיד על סף פשיטת רגל.
הסרט מתעד את ניסיונו של בנו של המנהל, שהוא גם במאי הסרט, להצטרף לחבורה עם פרוץ המשבר הכלכלי, ולהציל את החברה הקורסת של אביו.

כל שלישי בחמש

תסריט, בימוי, צילום עריכה והפקה: זהר ברנט

בכל יום שלישי בחמש, נפגשים מאשה, בנצי, סיוון, דייויד ואלינור עם יתר שחקני תיאטרון כנפיים לעבודה וחזרות על ההצגה כפית של זהב. על רקע תהליך בניית המחזה אנחנו מתוודעים לחלומות, האהבות והלבטים שלהם כשחקנים, שנוסף על מגוון תכונותיהם, הם גם לוקים בפיגור שכלי.
מהר מאוד מיטשטשים הגבולות בין הצגה ומציאות, כשהחיים מתחילים להיות מושפעים מההצגה. החופשיות של הדמויות נוכח המצלמה, יחד עם המודעות התמידית שלהם אליה, מביאים מימד נוסף, כשהגיבורים משתמשים בה כדי להמשיך ולתעתע בנו.

כעבור תשע שנים

בימוי ותסריט: יפעת קידר, שרי עזוז

מאבקה של דניאל, יהודיה שגדלה כמוסלמית במרוקו, על זכותה לגדל את בנה.
9 שנים לאחר שנאלצה להיפרד ממנו היא חוזרת למרוקו. היא יוצאת לדרך בחשש מפני המפגש הצפוי לה עם משפחתה המוסלמית, ומפני הקשיים הצפויים לה מצד החוק המקומי. להפתעתה, היא מגלה כי הקושי האמיתי מגיע דווקא מצד החברה בה בחרה לחיות, זו היהודית.

המועדון של אידה

בימוי ותסריט: דלית קימור

פעם בשנה מתקיימת במועדון של אידה תחרות לריקודים סלונים. המתחרים כולם עברו מזמן את גיל הפנסיה, אך זה לא מונע מהם לרקוד ולשיר, להתלהב ולהתאכזב. המשתתפים בתחרות כמעט ואינם מכירים זה את זו מחוץ לכותלי המועדון. אך לאט לאט נחשפים בפנינו חייהם עתירי הבעיות. האווירה הקסומה של המועדון ושל הריקודים הסלוניים נותנת להם כוח לנצח את פגעי הזמן, את נזקי הבריאות ואת הזיכרונות הקשים, והם הופכים לנסיכים ונסיכות שלגביהם הכל עוד אפשרי.

סימני מתיחה

בימוי והפקה: זהר וגנר

אתם נמשכים לעצמכם? קרה לכם שהסתכלתם במראה והתחרמנתם? לי זה קרה. ודווקא בתקופת ההיריון. כל מי שאומר "הורמונים הורמונים" טועה. לדעתי התשובה  במילה אחת היא – ציצים.
הסרט מספר מה קרה לי, רווקה שנכנסה להריון מגבר אחד, מתאהבת בגבר אחר, וחוגגת כל הדרך לחדר הלידה. כשהתינוקת מגיעה רגשות אימהיים מתעוררים, אבל המיניות המלבלבת והציצים השופעים נעלמים כלעומת שבאו. 
יומן וידאו אישי ואמנותי של בחורה מוזרה, שמתמודדת עם הריון, שני גברים ותינוקת, במקביל לחיי רוקנרול סוערים.

שיחת חוץ

בימוי: עמיקם גולדמן

בפינות רחוב בדרום תל אביב עומדים נשכחים טלפונים ציבוריים, זכר לימים הטרום סלולריים. בכל סוף שבוע, הטלפונים קמים לתחייה כאשר מתקבצים סביבם מהגרי עבודה המנצלים את יום החופש השבועי כדי להתקשר הביתה. בצד השני של הקו מחכים להם הילדים, הקשיים הכלכליים, האהבה - כל שיחה והסיפור שלה.
קאדיר, סינתיה, גאנר ורוזמרי הם ארבעה מהגרי עבודה בישראל, אשר נלחמים לקיים את מערכות היחסים החשובות בחייהם בדרך היחידה האפשרית - בטלפון.
"שיחת חוץ" מלווה את סיפורי היחסים דרך השיחות, כאשר על הקו נוכח, לצד גיבורי הסרט ויקיריהם,  גם המרחק הגדול. המרחק שמשבש את הקשר, ומעצב אותו מחדש בתוך המציאות הכלכלית של העולם המערבי.

דוקאביב, הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע דוקומנטרי יתקיים בין התאריכים 7-16 במאי. כמידי שנה, במסגרת הפסטיבל יתקיימו התחרויות :הישראלית, הבינלאומית, סטודנטים ותחרות צעירה. השנה, לראשונה, תתקיים תחרות הדוקו צ’לנג’ ליצירת סרט דוקומנטרי בחמישה ימים. בנוסף, אירועים וכנסים בנושא הז’אנר התיעודי כמו גם הקרנה של סרטים בנמל ת”א.

במסגרת הפסטיבל תתקיים גם סדנה בשם דוק דוט קום שתועבר ע”י יורם שפר, יוצר דוקומנטרי וקובי שלי - יוצר הסרט MACheads. בסדנה תנתן סקירה בעלת דגש מעשי של האמצעים המרכזיים העומדים כיום לרשות יוצר הקולנוע הדוקומנטרי כדי לקדם את סרטו או לגייס מימון להפקתו. שלי ישתף את המשתתפים בסיפור הפקתו והפצתו של הסרט ושפר יספק את הרקע שיאפשר לכל אחד מהמשתתפים לצאת לדרך משלו באינטרנט בתום הסדנה.

האם סרט יכול בכלל “ללכוד מציאות“? אילו שאלות מוסריות עולות כאשר מתעדים חיים אמיתיים? כיצד עריכה ומוסיקה מתנים את תגובותינו הרגשיות לסרט?למעלה מ-30 מהיוצרים הדוקומנטריים המובילים בעולם כיום מביאים הצצה עכשווית לאמנות העשייה הדוקומנטרית, תוך דיון על מהות הייצוג והמאבק על הסטאטוס של מה שקרוי “אמת”:

ארול מוריס (ערפל קרב, מר מוות), ז’אן חבייר לה-סטרד (המדרגות), ג’ואן צ’רצ’יל (הדיקסי צ’יקס: תשתקו ותשירו), אלברט מייזלס (Gimme Shelter, Salesman), וורנר הרצוג (מפגשים בסוף העולם, Grizzly Man), קווין מקדונלד (יום אחד בספטמבר), קים לונגינוטו (אחיות לחוק, Rough Aunties), לורה פויטראס (ארצי, ארצי); ועוד.

השתתף בתחרות הראשית - IDFA 2008

דוקאביב 2009

בימוי: פֶּפּיטָה פֶרַארי (97 דק’, קנדה, 2008)

הסרט ישודר בערוץ יס דוקו בבכורה: רביעי, 27.5, 22:05

לאחר שזכה בגלובוס הזהב לפני מספר ימים, אנו מתבשרים היום שסרטו של ארי פולמן “ואלס עם באשיר” נכנס לרשימת תשעת הסרטים ׁ(ה”שורט ליסט”) שמתוכה יבחרו חמישה שיתמודדו על פרס הסרט הזר הטוב ביותר באוסקר האמריקני. ההכרזה על החמישיה ביום חמישי הבא.

***

דוקאביב, הפסטיבל הבינלאומי לסרטי תעודה, יתקיים בחודש מאי זו השנה ה-11. החל מהיום ניתן להגיש סרטים לפסטיבל. הדד ליין הוא 29 בינואר.

הרישום נעשה דרך האתר

 ***

ההרשמה לפיצ’ינג שיתקיים בשוק האחד עשר לקו פרודוקציות בין לאומיות, בעיצומה. מועד אחרון להגשת הצעות לפיצ’ינג : יום שלישי 27.01.09

הרישום נעשה דרך האתר.

***

עמותת “עיר-עמים” מזמינה קולנוענים ויוצרים דוקומנטריים להירשם לתחרות בינלאומית לסרטים קצרים, שיציגו מבט שונה, רחב ומורכב על היבטים שונים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני בירושלים וישאלו שאלות אודות עתידה של העיר. המועד האחרון להרשמה הוערך ל-20.1.09.

פסטיבל דוקאביב, המתרחש אחת לשנה לקראת פסח, מתקרב ביחד עם המצות והתורים באבולעפיה. עוד שבועיים הוא מתחיל וכבר עכשיו אפשר להתעכב על התכניה באתר הפסטיבל ולקרוא על ההמלצות בכתבה מהיום ב”הארץ“.

איזה סרטים מעניינים אתכם? על איזה הקרנה לא תוותרו?
ועל מי אתם מהמרים השנה בתחרות?

עדכון: אחרי מספר שנים בהם החרים את הפסטיבל בגלל חוסר עניין, יאיר רווה חוזר אליו בגדול.
באתרו הוא סוקר את הסרטים המעניינים. יש למה לצפות. הפוסט פה.

“מרגל השמפניה”, סרטו של נדב שירמן על וולפגנג לוץ, ישודר בערוץ 10 במוצ”ש ב-21:00. הסרט זכה בציון לשבח בפסטיבל דוקאביב האחרון.