במסגרת הפורום לעידוד וקידום – קולנוע לשינוי חברתי, מיסודם של פסטיבל דוקאביב וקרן גשר לקולנוע רב תרבותי, יוצרי קולנוע דוקומנטרי מוזמנים להציג פרויקטים בפני קרנות וארגונים חברתיים במטרה לקדם יצירה קולנועית ישראלית העוסקת בנושאים חברתיים, בשאיפה להביאם למודעות חברתית ולסדר היום הציבורי, ומתוך אמונה בכוחו של הקולנוע לשמש כסוכן של שינוי תודעתי וחברתי, יזמו פסטיבל דוקאביב וקרן גשר לקולנוע רב תרבותי, פורום שיפעל להפגיש בין יוצרים דוקומנטריים נבחרים לבין נציגי קרנות חברתיות, ארגונים, עמותות וגופים המזוהים עם מטרות המיזם. מועד אחרון להגשה: יום שני, ה – 10 באוקטובר

פרטים נוספים

הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה מודיעה על מועד מיוחד להשקעה בפיתוח, הפקה והשלמה לסדרות דוקומנטריות. ההשקעה תעשה בשני מסלולים: מסלול פיתוח – הכולל תמיכה בגיבוש קונספט, הצעת תסריט וחומר מצולם וערוך, ומסלול הפקה/השלמה – הכולל תמיכה בפרויקטים מוכנים להפקה ובפרויקטים בשלבי צילומים ועריכה. תאריך אחרון לשליחת הצעות – 1/11

פרטים נוספים

הנהלת תחרות פרס נשיא הכבוד של פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה לסרטי מחאה חברתית מודיעה על הארכת מועד הגשת הסרטים עד לתאריך 25/10/2011. התחרות, שיזם נשיא פסטיבל חיפה עמוס גיתאי, יחד עם מפיצת הסרטים פיליפה קוברסקי והחוג לתקשורת באונ' חיפה, פתוחה לקהל כולו.

פרטים נוספים

תחרות הקולנוע הדוקומנטרי הישראלית 2011, שמתקיימת זו הפעם השישית, תערך השנה ב-17 בנובמבר בעיר באר שבע. האירוע יחתום את שבוע "דוקו-ב"ש" בעיר, שיכלול הקרנות, מפגשים ושלל אירועים, הנוגעים לקולנוע הדוקומנטרי הישראלי. השנה הוגשו יותר ממאה ועשרים פרויקטים לתחרות, מתוכם נבחרו העולים לשלב הגמר, מהם ייבחרו הזוכים על פי החלטת פורום היוצרים. הפעם נוספו שלוש קטגוריות חדשות לתחרות: כתבה תיעודית, סרט סטודנטים ו-Free Doc (תעודה חופשית) – פרויקט תיעודי, המבקש לחקור את הגבול בין קולנוע לאמנות, מציאות ובדיה, נרטיב ועיצוב.

פרטים נוספים

פרויקט האמנות הירושלמי "מנופים" קורא ליוצרי סרטים מוקומנטרים לשלוח את סרטיהם לתחרות הבינלאומית הראשונה בישראל לקולנוע מוקומנטרי שתתקיים בירושלים בין התאריכים 1-26/11/2011. פנייה זו מיועדת ליוצרים הפועלים בארץ ובחו"ל אשר סרטיהם הופקו בשנים 2009-2011. הסרטים שישתתפו בתחרות ייבחרו על-ידי צוות שופטים. לזוכה יוענק מענק הוקרה בסך 1000 דולר

פרטים נוספים

שנה טובה. שנת יצירה, הגשמה עצמית, נתינה, סיפוק והכי חשוב : שנה של בריאות לכולכם!

בקטגוריית סרט תעודה באורך מלא

פרס ההפקה, הבימוי, התחקיר, הצילום, עיצוב פסהקול והעריכה

שתיקת הארכיון

הפקה : "בלפילמס"- נעמי שחורי ואיתי קן-תור

בימוי : יעל חרסונסקי

צילום: איתי נאמן

עריכה : ז'ואל אלקסיס

עיצוב פס הקול: אביב אלדמע

תחקיר : יעל חרסונסקי, יפה גנור, פליסיטס פיוורונס

בקטגוריית סרט תעודה

ברק היימן -  שומרוני בודד

בקטגוריית פרויקט תעודה טלוויזיוני

בדרך הביתה – תומר היימן

בקטגוריית סרט ביכורים

גם כשעיני פקוחות – אופיר טריינין

פרס הצילום

רוני כצנלסון – סוררת

פרס המוסיקה המקורית

גבריאל בלחסן – גם כשעיני פקוחות

פרס מפעל חיים

לאורי גולדשטיין 

הסרטים הזוכים בתחרות הישראלית

הסרט הישראלי הטוב ביותר:

"גם כשעיניי פקוחות"

תחקיר ובימוי: אופיר טריינין

הפקה: שחר בן חור

צילום :רואי רוט

עריכה: אייל צרפתי

מוזיקה: גבריאל בלחסן

נימוקי חבר השופטים:

סרט מרגש המתעלה מעבר למשבר האישי של האמן ולוקח את הצופים למסע על גילוי עצמי, אחווה והאתגרים שביצירה.

ציון לשבח – פרס שני:

"קרבת דם"

תחקיר, תסריט ובימוי: נעה בן הגיא

הפקה: עדנה קוברסקי, אלינור קוברסקי

צילום: רני עינב

עריכה: ארז לאופר

פסקול: רונן נגל

מוזיקה: פלורנסיה די קונצ'יליו

שחקנית: היאם עבאס

נימוקי חבר השופטים:

כיצד מצליחה במאית מתחילה להתמודד עם המערבולת שיצרה לאחר שמצאה מכתבים סודיים בקופסה סודית שנכתבו בידי דודה שלא ידעה על קיומה?

היא יצרה סרט בו נגזר על משפחה ישראלית להתמודד, צעד אחר צעד, לא עם קיומה של בת דודה ארגנטינאית עשירה אלא עם וקרובי משפחה ערבים ועניים

החיים במחנה פליטים בגדה.

פרס ראש העיר תל אביב- יפו לסרט ביכורים:

"לאהוב את סופיה"

במאי: אוהד יתח

נימוקי חבר השופטים:

על יצירתיות קולנועית,וחוסר ההתפשרות של במאי צעיר ומוכשר מאוד

פרס הצילום:

הפרס מוענק ליאיר שגיא, צלם הסרט "קוראים לי אחלאם"

נימוקי חבר השופטים:

הצלם הוא העיניים של הבמאי, משימה המבוצעת לעילא רק לעתים נדירות. כאשר מדמיינים את החיים, פשוט מאוד להסתכל קדימה, אך כיצד ניתן לצלם את המוות?

פרס העריכה:

הפרס מוענק לאריק להב ליבוביץ', עבור עריכת הסרטים "המורה אירנה" ו "לאהוב את סופיה"

נימוקי חבר השופטים:

עריכה היא משימה מורכבת ומשופעת מלכודות. על יכולת הסיפור, קבלת החלטות נכונות לבניית מבנה קוהרנטי ועל שמירה על הדמויות ברגישות

הענקנו לאריק להב לייבוביץ את פרס העריכה הטובה ביותר על שני הסרטים "המורה אירנה" ו- "לאהוב את סופיה".

פרס התחקיר:

הפרס מוענק לסרט "המוח החשמלי", נדב הראל

נימוקי חבר השופטים:

לעתים דורש מאיתנו המחקר לסרטים תיעודיים למצוא דרכים מתאימות ומשכנעות להסביר תופעות מורכבות .

סרט כה מדויק וכנה העוסק בדרכים שונות לטיפול בליקויים מוחיים, על אף הידע המועט שיש בידינו על פעילויות המוח.

התקוות והספקות שלנו, יחד עם ההצלחה של הרפואה המודרנית.

הסרטים הזוכים בתחרות הבינלאומית

פרס ראשון:

ניתן לסרט "גברים בסאונה"

בימוי: יונאס ברגל ומיקה הוטאקאיינן, פינלנד

נימוקי חבר השופטים:

הסרט מציג את הסאונה כמקום סימבולי בו אנשים עירומים הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית, מה שהופך את גיבוריו למאוד פגיעים ומשכנעים.

הבמאי מציג מנהג תרבותי פיני נפוץ אך בעשותו כן הוא חושף רגשות אנושיים אוניברסאליים. הסרט הפתיע אותנו מהרבה בחינות. צפינו במראות שלא יכולנו לדמיין,

ושמענו דיאלוגים שהפכו את הטרגדיות והנאות היומיום לשירה. צפינו בתהליכים של שינוי שהתרחשו אל מול המצלמה, באנשים המצילים אחד את השני באמצעות

האנושיות המשותפת לשניהם. המבט הצלול של הבמאי הצליח לבטא עונג ויזואלי לצד כאב הנובע מחיים בעולם בלתי ניתן להבנה ולשליטה.

ציון לשבח:

"האדם המסוכן ביותר באמריקה – דניאל אלסברג ומסמכי הפנטגון"

בימוי: ג'ודית' ארליך וריק גולדסמית, ארה"ב

נימוקי חבר השופטים:

אנו רוצים להצדיע לסרט הדוקומנטרי הזה העוסק בנושאים חשובים תוך שהוא מספק גירוי ואתגר אינטלקטואלי.

למרות שהסרט עוסק באירועים אקטואליים ובמוסדות פוליטיים עכשוויים, הוא מציב במרכז הזירה 'גיבור' קלאסי, במובן הדרמטורגי עתיק של המילה.

אדם המקבל החלטות באופן אינדבדואלי ומצליח להפוך גורלות ולשנות את האופן שבו מבינים ומכוונים אומה שלמה.

הוא נותן לנו אומץ להאמין כי דברים ניתנים לשינוי וכי אנחנו בעלי כוח לשנות אותם. סיפור חקירה בעל קצב נפלא.

הסרטים הזוכים בתחרות הסטודנטים

פרס ראשון:

"תעודה של זהות"

בימוי: מיטל בן חמו

החוג לקולנוע ב"סמינר הקיבוצים"

נימוקי חבר השופטים:

הבמאית בחרה בדמויות כובשות והעניקה לנו מבט אינטימי אל עולמן. הסרט מצליח לסחוף אותנו אל עולמן הרגשי של הדמויות, להזדהות עם כאבן ולהתפעל מהכוחות

שלהם להיאבק עבור זכויותיהן. הבמאית הראתה בגרות בעשיית הסרט וביכולת שלה לתת לסיפור להתגלות. המוזיקה הצילום והעריכה משתלבים ביחד לסרט חזק ומשמעותי.

פרס שני:

"פרלמנט ארוחת הבוקר"

בימוי: גולן רייז

בית הספר לקולנוע "מעלה"

נימוקי חבר השופטים:

הפרס מוענק בגלל היכולת של הסרט לתפוס עולם שלם. הצילום הפואטי, הקצב של הסרט והיכולת של הבמאי לחשוף את הסיפור של הקיבוץ הדתי בפני הצופה.

וכל זאת בטון עדין אישי ואירוני.

פרס עריכה:

"פשטות"

בימוי:רחל בן זקן,

בית הספר "קמרה אובסקורה"

נימוקי חבר השופטים:

לא פשוט ליצור פשטות. עריכה מדויקת שלוקחת חומרים גולמיים ומעצבת אותם באופן שמעניק להם ערך פיוטי. וכמו כן נותנת מרחב לדמות הראשית בסרט.

הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, שידורי קשת, משפחת גאון וטלעד אולפני ירושלים מכריזים על מועד לסרט דוקומנטרי אחד לשנה לזכרו של בני גאון ז"ל, ומזמינים יוצרים להציע הצעות לקבלת תמיכה בשנת 2010 בהפקת סרט דוקומנטרי בנושאים: תעשייה, עסקים, יוזמה, המצאות, חדשנות.

את ההצעות ניתן להגיש עד יום ג´ 1 ביוני 2010, למשרדי הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה ברחוב יקנעם 5 קומה א´ בתל אביב.

פרטים נוספים

***

הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, קרן גשר לקולנוע רב תרבותי ופסטיבל דוקאביב מזמינים יוצרי קולנוע, זו השנה השנייה, להגיש הצעות להפקת סרט תעודה המציגים תהליכים או מהלכים המשקפים שינוי ואשר בכוחם להשפיע על מציאות חייהם של בודדים או קהילות בחברה הישראלית.

גובה המענק כ – 380,000 ₪. הסרט שיזכה במענק יוצג בהקרנת בכורה בפסטיבל דוקאביב וישודר במסגרת שידורי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו.

מועד אחרון להגשה: יום חמישי 29.7.10 עד לשעה 11:00

"תחנה בדרך" – מענקי פיתוח במסגרת המיזם "קולנוע לשם שינוי"

במסגרת המועד יוענקו כ- 5 מענקי פיתוח ליוצרים המבקשים לפתח סרט בנושא. הזוכים במענקי הפיתוח יוכרזו במסגרת פסטיבל דוקאביב.

מועד אחרון להגשה: יום רביעי 21.4.10.

זוכי מענקי הפיתוח יגישו תסריט מלא למועד אשר ייסגר ב- 29.7.10.

הנהלת הפרויקט אינה מתחייבת להעניק את מענק ההפקה לאחד מהסרטים הזוכים בפיתוח, הצעות אלו יבחנו במסגרת מועד ההגשה למענק ההפקה.

לקבלת נהלים וטפסי הגשה:

אתר קרן גשר: www.gesherfilmfund.org.il

אתר הרשות השנייה: www.rashut2.org.il

אתר דוקאביב: www.docaviv.co.il

14 סרטים יוקרנו בתחרות הישראלית במסגרת פסטיבל ’דוקאביב’ 2010, שיתקיים בחודש מאי הקרוב. בחירת הסרטים הסתיימה השבוע, והיום הודיעה הוועדה המארגנת את ההודעה ליוצרי הסרטים הנבחרים.
פסטיבל ’דוקאביב’ הוא פסטיבל בינ"ל לקולנוע דוקומנטרי, שמתקיים זו השנה ה-12. השנה הוא יתקיים ב-6-15 במאי, בסינמטק תל אביב.

איסמי אחלאם- הסרט עוקב אחר מאבקה של ילדה בת 4 מיישוב נידח בשטחים במחלת הסרטן. בימוי: רימה עיסא, הפקה: קלאודיה לוין.

אמונה עיוורת – סיפורה על קריסל , ילדה ישראלית בת 6 ממוצא פיליפיני, עיוורת בשתי עיניה, ואמה המאמצת, ג'נט, פיליפינית עובדת זרה בישראל.  בימוי: ענת לב, הפקה: סשה קליין.

הבלתי ניראים – סרט יומן המתעד תקופה בת 12 שנים  בכפר בדווי המצוי בתהליך המביא להכרה בו ולהפיכתו לכפר לגיטימי. בימוי: גיל קרני, הפקה: גיל קרני.

חפשים – סיפורם של בני נוער מאיילת השחר שחיו גן של מסיבות פרועות, סמים וחיפוש עיקש אחר אמת אחרת עד שאחד מהם הפך לחסיד ברסלב והאחרים היו צריכים להחליט האם הם יצטרפו אליו ויאתגרו את החילוניות הקיצונית של הקיבוץ. בימוי: ישי אורן, הפקה: דוקי דרור.

ישראל בע"מ חושף לראשונה את הפרויקט הציוני הגדול בעשור האחרון – טיולים מאורגנים בארץ הקודש. במשך חודש ימים הסרט עוקב אחר שלושה צעירים מארה"ב וקנדה במסעם המודרך בישראל. בימוי: מור לושי, הפקה: דניאל סיון ורונן בן-טל.

כבוד הגנב – לראשונה מתיישבים אל מול המצלמה ומספרים את סיפורם אנשי עולם הצללים הרוסי – "הגנבים בחוק", הבוסים של העולם התחתון אשר הרים את ראשו עם התפרקותה של ברית המועצות ושלח את זרועותיו אל כל תחומי החיים של המדינה ולאחר מכן – של העולם.  בימוי: אלכס גנטלב, הפקה: סשה קליין.

לאהוב את סופיה – הסרט סיפור חייה של סופיה אוסטרצקי. עולה חדשה מחבר העמים, בת יחידה , סולנית בלהקת רוק רוסית, כותבת ויוצרת המגיעה לנקודת שפל בחייה. היא מתדרדרת לסמים קשים ועובדת כזונה בתחנה המרכזית בתל אביב. על אף הכול היא לא מוותרת על כבודה העצמי ונלחמת בכולם. בימוי: אוהד יתח, אריק להב ליבוביץ, הפקה: אוהד יתח.

מאמא – שלוש אחיות  יוצאות לחפש את אמם שנעלמה בסין. הסרט מלווה את מסען שמתחיל בחיפוש אופטימי אחרי אשה שנעלמה, הופך למסע החוקר את נסיבות מותה ומסתיים כמסע פנימי בניסיון להשלים עם האובדן, עם המוות ועם הפרידה הסופית מדמות משמעותית ואהובה – אמא. בימוי: בטינה פיינשטיין, הפקה: יואב רועה, אורית זמיר.

המוח החשמלי – תיעוד בלעדי של חולי נפש המטופלים בטיפולים ניסיוניים חלוציים בישראל, גרמניה וארה"ב, על ידי חוקרי מוח מובילים מהעולם שעבודתם מזניקה את הפסיכיאטריה בצעדי ענק לכיוון העתיד. בימוי: נדב הראל, הפקה: נדב הראל.

המורה אירנה – בתוך הייאוש של שכונת הקטמונים בירושלים, המורה אירנה נותנת לילדי הכיתה תקווה לחיים טובים יותר. אירנה, שמגיעה מאסכולה של חינוך סובייטי נוקשה, רואה בהוראה הרבה יותר מרק מקצוע.  בימוי: איתמר חן, הפקה: נעמי לבארי, סער יוגב.

סיסטמה – נבחרת ישראל לשחייה צורנית בדרכה לאליפות העולם. מאבקו של אינדיווידואלי אל מול הקולקטיב. בימוי: אוהד מילשטיין, הפקה: אוהד מילשטיין.

פנינה פיילר אחות קומוניסטית – פנינה פיילר,  בת 85 ,היא אחות רחמנייה בסגנון הצבא האדום וקומוניסטית מהפכנית ברוח של צ'ה גווארה. הסרט הוא מסע עכשווי נטול נוסטלגיה עם אישה קיצונית, חסרת פשרות, בודדה במלחמה לשנות את העולם החדש שמקיף אותה. בימוי: דליה מבורך, דני דותן.

קרבת דם – פנינה הייתה בת 14 כשביום קיץ לוהט בשנת 1943 יצאה מביתה במושבה יבניאל שבגליל ונעלמה. כעבור  24 שנים, הגיע ממנה מכתב. כבר לא קראו לה פנינה אלא בנינה, והיא גרה במחנה הפליטים עסכר אל ג'דיד ליד שכם, נשואה למוסלמי ואם לשמונה ילדים. בימאית הסרט, נכדתה של אחותה של פנינה, יוצאת בעקבות הסוד המשפחתי. בימוי: נעה בן הגיא, הפקה: עדנה קוברסקי, אלינור קוברסקי .

גם שעיניי פקוחות – מסע מוסיקלי נפשי שבמרכזו תהליך היצירה יוצא הדופן של גבריאל בלחסן, מוסיקאי דרומי הסובל ממחלת ה"מאניה דפרסיה". בימוי: אופיר טריינין, הפקה: שחר בן חור.

נוסף ל-14 הסרטים בתחרות הישראלית, ישתתפו שבעה סרטי סטודנטים במסגרת תחרות סרטי הסטודנטים בפסטיבל, ובנוסף – חמישה סרטים ישראלים יוצגו במסגרת ’הקרנות ישראליות מיוחדות’.
הסרטים הם ’איסמי אחלאם’ (בימוי: רימה עיסא, הפקה: קלאודיה לוין), ’אמונה עיוורת’ (בימוי: ענת לב, הפקה: סשה קליין), ’הבלתי ניראים’ (בימוי והפקה: גיל קרני), ’חפשים’ (בימוי: ישי אורן, הפקה: דוקי דרור), ’ישראל בע"מ’ (בימוי: מור לושי, הפקה: דניאל סיון ורונן בן-טל), ’כבוד הגנב’ (בימוי: אלכס גנטלב, הפקה: סשה קליין), ו’לאהוב את סופיה’ (בימוי: אוהד יתח, אריק להב ליבוביץ, הפקה: אוהד יתח).

סרטים ישראלים שיוצגו במסגרת הקרנות מיוחדות, הם ’איש המרתף’ (בימוי והפקה: שלומית כרמלי), ’המשיח תמיד יבוא’ (בימוי והפקה: לאה קליבנוף), ’סיפור אהבה פשוט’ (בימוי: חוני המעגל, הפקה: עדו בהט), ’ראיתי ג’ירפות בהודו’ (בימוי: נועם פנחס, הפקה: רונן מיכאלי), ’שונד’ (בימוי והפקה: יעל ליבוביץ זנד, הפקה: עידו זנד).

בתחרות הסטודנטים יוקרו הסרטים ’ויקטורי’ של מיטל בן חמו מסמינר הקיבוצים, ’לאב דווקא’ של מיכל סיני מסם שפיגל, ’נדנדות העץ’ של נועה מאירסון מהמכללה הטכנולוגית תל-חי, ’הסוד’ של סיון פטל מהמכללה האקדמית ספיר, ’פרלמנט ארוחת הבוקר’ של גולן רייז מבית ספר מעלה, ’פשטות’ של רחלי בן זקן – מקאמרה אובסקורה, ו’שרירים’ של עידן גליקזליג מסם שפיגל.

במסגרת פסטיבל דוקאביב גליל הראשון, יצא לדרך מיזם "One Shot גליל" ביוזמת קרן גשר לקולנוע רב-תרבותי ובשיתוף קרן רבינוביץ' – פרויקט קולנוע ופסטיבל דוקאביב.

"One Shot גליל" מזמין יוצרים לצלם סיפור תיעודי קצר על הגליל או שמצולם בגליל, בשוט אחד (one shot).

הסרטון הזוכה יוקרן באירוע הפתיחה של פסטיבל דוקאביב גליל (14/12)במעלות תרשיחא ויזכה את יוצרו במענק פיתוח מטעם קרן גשר לקולנוע רב-תרבותי וקרן רבינוביץ' – פרויקט קולנוע. הסרטונים הנבחרים יוקרנו במהלך ימי הפסטיבל (15-16/12).

פרטים נוספים

דיון שהתקיים בתוכנית האחרונה של “תיק תקשורת” עם הבמאים אורנה בן-דור, יאיר אלעזר וזוהר וגנר,  שהתחרו עם סרטיהם בפסטיבל דוקאביב ה-11 שהסתיים אמש (מוצ”ש).

אמש הוכרזו הזוכים בפסטיבל דוקאביב ה-11 שמסתיים בסוף השבוע הקרוב:

בתחרות הישראלית זכה הסרט "גוגל בייבי" של ציפי ברנד פרנק.

מנימוקי השופטים לינה צ’אפלין,וילנד שפק ודניאל בן סימון : "עד היום היה נראה שסקס והתרבות היו לפחות קשורים בקשר בל ינתק. הסרט “גוגל בייבי” חשף אמת אחרת המתפתחת בעקבות הגלובליזציה – לידה לפי קטלוג ללא הקסם של משיכה הדדית. ידע טכני מחליף את הסקס הדיוניסי חסר העכבות והמסוכן לעיתים. “גוגל בייבי” מעלה אין ספור קושיות העוסקות בדפוס של המין האנושי. הסרט המבריק מבעית בשאלות שהוא מעלה לגבי חיינו עכשיו ובעתיד".

בתחרות הבינלאומית זכה הסרט "וידוי על סף המוות" של פיטר גילברט וסטיב ג`יימס 

מנימוקי השופטים אוטי סאריקוסקי, רועי עמית ורנן שור : "סרט דוקומנטרי בנוי בקפידה ומבויים היטב, המעמיד במרכזו גיבור כן ומיוסר. הסרט מעורר מחשבה וגם פס הקול המעודן מוביל את הצופה ללב הדיון בנושא עונש המוות".

בתחרות סרטי הסטודנטים זכה הסרט "רסיסים" של יונתן חיימוביץ' (מכללת ספיר)

מנימוקי השופטים עמית ברויאר, יהלי גת ופול וואזן: "הסרט הרשים בחיפוש שפה קולנועית שהצליחה לבנות גלריה של דיוקנאות שלעתים קרובות מצליחים לגעת ונחרתים בזיכרון הצופה". עם זאת, ציין חבר השופטים בדבריו כי לא הצליחו להיות מופתעים מסרטי הסטודנטים, האמורים להעז יותר. כמו כן, מצא חבר השופטים את הסרטים ארוכים מדי, אך בעלי רמת עשייה גבוהה.

פרס הצילום הוענק לדניאל קדם, שצילם את "שיחת חוץ".

פרס העריכה הוענק לשרי עזוז, עורכת הסרט "כעבור 9 שנים".

ופרס התחקיר הוענק לסרט "השמצה" של יואב שמיר.

7915 ק”מ

אוסטריה 2008, 100 דקות, צרפתית, ערבית, אנגלית, וולוף, אסאניה, במברה, סונינקה, תרגום לעברית ולאנגלית

דווקא לאחר שהסתיים הראלי דקאר של 2007 בחר הבמאי והצלם האוסטרי ניקולאוס גירהאלטר לעבור את הדרך שעשו מאות המכוניות, האופנועים והמשאיות במרוקו, במאוריטניה, במאלי ובסנגל, כדי לבחון מה הותירו מאחוריהם, מלבד ענני אבק.
בסגנון המזכיר גלויות דואר הוא עוצר את המצלמה על נופי פרא שנטבעו בהם סימני הצמיגים, ויצרו תצורות שהשאירו חותם עז ובוטה. בין הגלויות הוא מברר עם תושבים בכפרים ובעיירות שלאורך הדרך איזה רושם הותירו בהם כלי הרכב החולפים, איזה טעם השאירו המפגשים עם המערביים העשירים, ומדוע רבים רוצים לעזוב הכול ולהגיע לאירופה. זהו החלום שלא דועך, אפילו אם מדובר בסירת עץ שמיטלטלת על גלי הים בדרך לחופי ספרד, עמוסה מדי במאות מהגרים לא חוקיים מלאי תקווה וייאוש.

הדודות הקשוחות

בריטניה 2008, 103 דקות, זולו ואנגלית, תרגום לעברית

חמש נשים שחורות ולבנות בדרבן, דרום אפריקה, מקדישות את חייהן להצלת ילדים, להפסקת תרבות ההשתקה ולחינוך הנשים לצעוק ולהילחם על זכויותיהן ועל זכויות ילדיהן. קופסה של ממחטות נייר ליום לא מספיקה לכמות הדמעות הנשפכת שם לשמע מקרי האונס בתוך המשפחה ובסביבה הקרובה, מכות או הזנחת תינוקת על ידי אימא לא בשלה. הדודות הקשוחות בוכות ומנחמות ונלחמות כלביאות לכלוא את האשמים.
קים לונגינוטו עשתה זאת שוב: היא מצליחה להיות הזבוב שעל הקיר ולהביא במצלמתה את האכזריות ואת הרוך במרחק נגיעה.

וידוי על סף המוות

ארה"ב 2008, 98 דקות, אנגלית, תרגום לעברית

הקושי לשהות במחיצת מוצאים להורג בשעותיהם האחרונות גרם לכומר קרול פיקט לתעד בסתר בקלטות את רגשותיו ואת שיחותיו עם הנידונים. 95 אסירים הוא ליווה אל מותם, ובתהליך איטי ורווי לבטים שינה את דעתו והפך למתנגד לעונש המוות. המהפך קרה בעצם לאחר הוצאתו להורג של אסיר שפיקט האמין בחפותו. 20 שנה אחר כך, הצליחו שני עיתונאים של "שיקגו טריביון" גם להוכיח זאת.
ערמת התיקים שהצטברו על שולחנם מוכיחה שלהם ולפיקט – שהפך מאז סיים את תפקידו ללוחם נגד עונש המוות – מחכה עבודה רבה.

כרמן פוגשת את בוראט

הולנד 2008, 85 דקות, רומנית ואנגלית, תרגום לעברית
לצפיה בטריילר

כרמן חיה בכפר הצועני גלוד ברומניה, ללא מים זורמים אבל עם חלום שפיתחה מצפייה בטלנובלות: למצוא את אהוב לבה בספרד ולחיות בה. אבל סיכוייה קלושים – עליה להתחתן מהר בשל לחצי הוריה, פן תיקרא רווקה זקנה (היא בת 17).
ואז נקרית ההזדמנות: בוראט צילם את סרטו דווקא בגלוד (ולא בקזחסטן), לעג לתושבים והשתמש בהם לצרכיו (ובמיוחד בסבא שלה), והרוויח יותר ממיליון דולר. עכשיו הם רוצים לתבוע אותו, ואפילו להפגין נגדו בשעה שיפסע על המרבד האדום בהוליווד.
עוד "מירוץ למיליון" של כפר קטן, שרבים מתושביו מתחילים את היום עם אלכוהול.

מאמן החרקים

ליטא, פולין, יפן, הולנד, פינלנד 2008, 53 דקות, פולנית ואנגלית, תרגום לעברית

הסרט הוא שיתוף פעולה בין ליטא, פולין, הולנד, יפן ופינלנד, כמחווה לאחד מגדולי האנימטורים – לדיסלב סטרוויץ', שהתחיל את דרכו ביצירת סרטי אנימציה עם חרקים. אחר כך גילף בובות, אשתו תפרה להן בגדים, וכל השאר היסטוריה מפוארת של סרטי אנימציה במזרח אירופה, שבאמצעים דלים הגיעו להישגים עצומים.
סטרוויץ' פעל בראשית המאה ה-20, תחילה בליטא ואחר כך בעיקר בפריז, והפך לוולט דיסני של אירופה. שלושה במאים הכינו סרט מושקע ובו חרק מודרני בעל עיני פלסטיק מכרכשות, שלא יודע את נפשו מרוב אהבה לבובת לביאה שנשתמרה בעיזבון.

סופרמן ממלגאון

הודו 2008, 52 דקות, הינדית, תרגום לעברית

הצורך לצחוק במלגאון, עיירה מוזנחת ומאובקת שתושביה מתקיימים בקושי מתעשיית אריגים, מביא את נאסירביי וחבריו לצלם פרודיות על בוליווד. סרטים ב-1,000 דולר מקסימום, שהקהל המקומי משוגע עליהם. עכשיו הוא מכין סרט יקר ממש, ב-2,000 דולר, פרודיה על סופרמן והוליווד. עם פנסוניק הנדיקאם הוא ממציא שיטות להעיף בחור רזה וקטן באוויר, לעיניהם המשתאות של הצופים.
הבמאית מלווה את עשיית הסרט המבדר הזה, כשיחד עם רעמי הצחוק על האלתורים והשלומיאליות של ההפקה, היא משלבת מבט עצוב על מי שמחפשים כל דרך לעוף.

קימג’ונגיליה

ארה"ב, דרום קוריאה, צרפת 2008, 74 דקות, קוריאנית, תרגום לעברית

עדויותיהם המצמררות של מי שהצליחו להימלט מצפון קוריאה ומצאו מקלט בדרומה. רקדנית, זמרת, פסנתרן, קצין בצבא, נער שגדל כל חייו במחנה אסירים – מספרים על היומיום בשלטון האימים, על מצוקות רעב, על הוצאה להורג ועל ניסיונות בריחה, חלקם כושלים. מכיוון שאין צילומים מהמדינה שבודדה את עצמה מהעולם, משתמשת הבמאית הדרום קוריאנית באפקטיוויות מופלאה בסרטי תעמולה צבעוניים של המשטר.
הניגוד בין החיים המושלמים המלווים במוסיקת המנונים ודמויות השליטים בגודל של אלים לבין המציאות המזעזעת, לא יאפשרו למי שיצפה בסרט להגיד "לא ידעתי".
עכשיו גם אנחנו יודעים.

יפן – סיפור של אהבה ושנאה

בריטניה יפן 2008, 70 דקות, אנגלית ויפנית, תרגום לעברית

הוא איש עשיר בן 56 שירד מנכסיו בעקבות המשבר הכלכלי ביפן. היא צעירה בת 29. הם חיים בדירת חדר ללא חלונות, כשהיא מתרוצצת בין שלוש עבודות, והוא הצליח למצוא רק משרה חלקית בדואר.
בני הזוג מאפשרים הצצה יוצאת דופן לתוך תא משפחתי בחברה כל כך סגורה, וחושפים את עצמם ללא עכבות בפני מצלמה מערבית. הקשיים שלהם סוחפים את הבמאי למעורבות, שבלעדיה לא ברור אם היו מחזיקים מעמד.

לקראת פסטיבל דוקאביב 2009 אני מפרסם את הטריילרים של הסרטים המשתתפים בתחרות הישראלית , בפוסט הבא אעלה את הטריילרים של התחרות הבינלאומית.

אמא, תגידי

בימוי ותסריט: אורנה בן דור ועמי טיר

לגבי דידי, אימא היא מקום שאין לו אחיזה במציאות. כל הפצעים שלי מתחילים מהאכזבה הבסיסית הזו, ולעולם אין אני לומדת. המקום הזה שהוא הבטחה לרוך וקבלה אינסופית, היה עבורי אזור רדוף וזרוע קוצים.
הפסיכולוגית שלי שלחה אותי לעשות עליה סרט. "רק כך תצליחי לפתור את הסבך שביניכן" היא אמרה. כשהייתי קטנה נהגנו לישון באותה מיטה.  בלילות היא הייתה צועקת ובוכה לתוך החושך, ואני הייתי חסרת אונים מול עוצמת הכאב.
היום, כשהיא ילדה בת 78 ומחפשת נחמה במבטי, אני מצליחה לזכור רק את הבדידות ואת האכזבה שלה ממני ושלי ממנה. בדרך נס מצאנו דרך זו אל זו דווקא דרך מחלת הסרטן שלי, שחיברה בינינו והפכנו להיות שוב אמא ובת. סוג של הפי אנד.

בדרך למעלה

בימוי וצילום: שירלי ברקוביץ

ברומניה בתקופתו של הרודן צ'אושסקו, ההפלות לא היו חוקיות, ובתי היתומים התמלאו בילדים לאימהות שלא רצו בהם. שם גדלה ליהן עד גיל 4. אז הגיע זוג חשוך ילדים מישראל, ומבין כל הזאטוטים העזובים שבכו במיטותיהם – בחרו בה, ילדה יפה עם עיניים גדולות ועצובות.
בחיים של ליהן עם הוריה החדשים לא היה אפילו רגע אחד של חסד. היא גדלה כילדה שברירית ומפוחדת בצל אם מתעללת. בגיל-14 ברחה משם. מהר מאוד מצאה את עצמה ברחוב. לבדה בעולם היא מלמדת את עצמה לשרוד, מחפשת דרכים להפיג את בדידותה.

האסיר

בימוי: אסף סודרי

אדם בן שישים משתחרר מהכלא כדי לגלות שמשפחתו מתנכרת לו. לבדו בעולם הוא מנסה לשרוד את חייו החדשים-ישנים.

גוגל בייבי

הפקה ובימוי: ציפי ברנד פרנק

מסע בין שלוש יבשות המגולל את סיפורה של תעשיית ייצור התינוקות בעידן הגלובליזציה.
דורון, יזם ישראלי מציע שירות חדש – הפקת תינוקות. מהמחשב בבית, הלקוחות בוחרים את המטען הגנטי הרצוי והוא עושה את השאר: זרעים נשלחים במיכלים קפואים למעבדה בארה"ב, ביציות נקנות דרך האינטרנט ועשרות עוברים מיוצרים, מוקפאים ונארזים במיכלי חנקן נוזלי. העוברים מוטסים במשלוח אווירי להודו – שם הם מוחדרים לרחם של פונדקאיות מקומיות.
באנאד שבצפון הודו מציעה ד"ר פטל "חממה" לגידול תינוקות בתנאים מערביים: מהרגע שמוחדר עובר לרחם של פונדקאית היא נדרשת להיות בהשגחה ובפיקוח רפואי צמוד 24/7 במשך תשעה חודשים. הלקוחות אמורים לבוא לאסוף את התינוק במזל טוב בתום תקופת ההריון .

השמצה

במאי וצלם: יואב שמיר

"הם כולם אנטישמים, חלקם יותר,חלקם פחות…" טוען עיתונאי ידיעות אחרונות נח קלינגר,
"מאז השנים שלפני מלחמת העולם השנייה מצב האנטישמיות לא היה כל כך גרוע" מצהיר אברהם פוקסמן ראש 'הליגה נגד השמצה'- הארגון הגדול ביותר למלחמה באנטישמיות בעולם היום.
"אתם נוסעים למקום בו כולם שונאים אתכם" מזהירה יועצת ביה"ס בתדרוך שלפני המסע לפולין.

האם אנטי ציונות ואנטישמיות הפכו למושגים נרדפים? ומה הקשר בין המלחמה באנטישמיות בדרגים הדיפלומטיים הגבוהים ביותר, לבין מסעות שימור הזיכרון בפולין והסכסוך במזרח התיכון?
הבמאי יואב שמיר יוצא למסע קומי טרגי בעקבות הפרה הקדושה האולטימטיבית של העולם היהודי והישראלי וחוזר עם תשובות מפתיעות בסרט שעורר סערה בכל מקום בו הוצג

החברה הכי גרועה בעולם

בימוי: רגב קונטס

שלושה גברים קרחים, ממושקפים וגרושים בגיל העמידה, עובדים ביחד בסוכנות ביטוח קטנה וכושלת, הממוקמת בדירה שכורה של המנהל ברמת גן.
למרות שהם אנשים רגישים, בעלי חוש הומור ומשכילים מאוד, אין להם כל מושג בניהול עסקים, החברה שלהם מפסידה כסף רב, ונמצאת תמיד על סף פשיטת רגל.
הסרט מתעד את ניסיונו של בנו של המנהל, שהוא גם במאי הסרט, להצטרף לחבורה עם פרוץ המשבר הכלכלי, ולהציל את החברה הקורסת של אביו.

כל שלישי בחמש

תסריט, בימוי, צילום עריכה והפקה: זהר ברנט

בכל יום שלישי בחמש, נפגשים מאשה, בנצי, סיוון, דייויד ואלינור עם יתר שחקני תיאטרון כנפיים לעבודה וחזרות על ההצגה כפית של זהב. על רקע תהליך בניית המחזה אנחנו מתוודעים לחלומות, האהבות והלבטים שלהם כשחקנים, שנוסף על מגוון תכונותיהם, הם גם לוקים בפיגור שכלי.
מהר מאוד מיטשטשים הגבולות בין הצגה ומציאות, כשהחיים מתחילים להיות מושפעים מההצגה. החופשיות של הדמויות נוכח המצלמה, יחד עם המודעות התמידית שלהם אליה, מביאים מימד נוסף, כשהגיבורים משתמשים בה כדי להמשיך ולתעתע בנו.

כעבור תשע שנים

בימוי ותסריט: יפעת קידר, שרי עזוז

מאבקה של דניאל, יהודיה שגדלה כמוסלמית במרוקו, על זכותה לגדל את בנה.
9 שנים לאחר שנאלצה להיפרד ממנו היא חוזרת למרוקו. היא יוצאת לדרך בחשש מפני המפגש הצפוי לה עם משפחתה המוסלמית, ומפני הקשיים הצפויים לה מצד החוק המקומי. להפתעתה, היא מגלה כי הקושי האמיתי מגיע דווקא מצד החברה בה בחרה לחיות, זו היהודית.

המועדון של אידה

בימוי ותסריט: דלית קימור

פעם בשנה מתקיימת במועדון של אידה תחרות לריקודים סלונים. המתחרים כולם עברו מזמן את גיל הפנסיה, אך זה לא מונע מהם לרקוד ולשיר, להתלהב ולהתאכזב. המשתתפים בתחרות כמעט ואינם מכירים זה את זו מחוץ לכותלי המועדון. אך לאט לאט נחשפים בפנינו חייהם עתירי הבעיות. האווירה הקסומה של המועדון ושל הריקודים הסלוניים נותנת להם כוח לנצח את פגעי הזמן, את נזקי הבריאות ואת הזיכרונות הקשים, והם הופכים לנסיכים ונסיכות שלגביהם הכל עוד אפשרי.

סימני מתיחה

בימוי והפקה: זהר וגנר

אתם נמשכים לעצמכם? קרה לכם שהסתכלתם במראה והתחרמנתם? לי זה קרה. ודווקא בתקופת ההיריון. כל מי שאומר "הורמונים הורמונים" טועה. לדעתי התשובה  במילה אחת היא – ציצים.
הסרט מספר מה קרה לי, רווקה שנכנסה להריון מגבר אחד, מתאהבת בגבר אחר, וחוגגת כל הדרך לחדר הלידה. כשהתינוקת מגיעה רגשות אימהיים מתעוררים, אבל המיניות המלבלבת והציצים השופעים נעלמים כלעומת שבאו. 
יומן וידאו אישי ואמנותי של בחורה מוזרה, שמתמודדת עם הריון, שני גברים ותינוקת, במקביל לחיי רוקנרול סוערים.

שיחת חוץ

בימוי: עמיקם גולדמן

בפינות רחוב בדרום תל אביב עומדים נשכחים טלפונים ציבוריים, זכר לימים הטרום סלולריים. בכל סוף שבוע, הטלפונים קמים לתחייה כאשר מתקבצים סביבם מהגרי עבודה המנצלים את יום החופש השבועי כדי להתקשר הביתה. בצד השני של הקו מחכים להם הילדים, הקשיים הכלכליים, האהבה – כל שיחה והסיפור שלה.
קאדיר, סינתיה, גאנר ורוזמרי הם ארבעה מהגרי עבודה בישראל, אשר נלחמים לקיים את מערכות היחסים החשובות בחייהם בדרך היחידה האפשרית – בטלפון.
"שיחת חוץ" מלווה את סיפורי היחסים דרך השיחות, כאשר על הקו נוכח, לצד גיבורי הסרט ויקיריהם,  גם המרחק הגדול. המרחק שמשבש את הקשר, ומעצב אותו מחדש בתוך המציאות הכלכלית של העולם המערבי.