דורון צברי יודע לספר סיפור. יכולנו לראות את זה בסרטים העלילתיים ("האח של דריקס", "הבחור של שולי"), אבל אפשר לראות את זה בצורה הברורה ביותר בסרטי הדוקו שלו, כמו ב"בית שאן, סרט מלחמה", במחוברות ובמחוברים ועכשיו במדריך שלו למהפכה. צברי יודע לשלב בפנים את כל מה שמעניין בסיפורים, ליצור מתח, להצחיק את הקהל, לגרום לו להזיל דמעה, כל מה שצריך. הוא משתמש במיומנות בקולנוע כדי לספר לכם את הסיפור ויודע איך לזהות בסיפור הדוקו את ההתחלה, האמצע והסוף.

הוא יכול היה להתחיל את הסיפור שלו בעלבון שנגרם לו כשעבד עבור היומן של הערוץ הראשון. זו התחלת המאבק שלו ברשות השידור, צברי אומר את זה בעצמו, אבל הסרט מתחיל בקטעים עלילתיים שמציגים אותו כילד וכנער. ללמדכם שכבר אז הוא החל ללמוד מהפכה מהי ומהו הכח שבהמון. הוא יכול היה להציג לכם את האמצע אחרת, להציג מסמכים, חוקים, דוחות של ועדות, אבל הוא בוחר להציג לכם את הטיפוסים המעניינים שמלווים אותו, אנשים שהוא מוצא בקפה תמר. הוא מציג לכם שולחנות מתהפכים, שוטרים, מאבטחים, את כל מה שדרמטי במאבק. וגם את הסוף הוא בונה ביד מכוונת. הכנסת עצמה משעממת, מה זה משנה מה קורה שם בועדות ובמליאה? מה שמשנה זה השילוב של אמא שלו במקומות האלה, במה שיש לה להגיד לו במהלך היום הגורלי שלו שם.

על מה אנחנו מוותרים בדרך לסיפור המוצלח? כתבה שהתפרסמה בשבוע שעבר בפנאי פלוס מלמדת על כמה מניפולציות בהפקה של מחוברים, הפרוייקט הנוכחי של צברי. יש גם במדריך למהפכה צילומי השלמה, בעיניי זו לא מניפולציה. אבל אני מאמין שחשוב שהצופה יגלה ביקורתיות כלפי מה שהוא רואה. צברי מספר כאן את הסיפור שלו, את האמת שלו, אבל זו אמת שאפשר להתווכח עליה. האם הקטעים שמוצגים בסרט מתוך תכניות של הערוץ הראשון אכן מייצגים את האמת המוחלטת? האם פוליטיקאי X אכן הופיע בתכנית Y כי המנכ"ל אמר? האם קודם לכן לא הופיעו פוליטיקאים בתכנית הזו? ואפשר לשאול שאלות כאלה גם לגבי חלקים אחרים בסרט. האם הדבר היה ככה? האם היחסים של צברי עם החברה שלו הושפעו רק מהמאבק שלו ברשות השידור? או שגורמים נוספים היו מפריעים פה לסיפור?

אורי ענבר, שמוגדר כמפיק הסרט ונראה בפועל כשותף מלא, אומר לצברי באחת הסצינות הראשונות: בוא נעשה מזה סרט. אם אני מבין נכון, השיקול היה שאפשר לתקצב סרט, בזמן שאי אפשר לתקצב מאבק. אם המאבק יהיה במסגרת של סרט, אפשר לממן את זה. ואז נשאלת השאלה – היה פה תסריט? כמה ממה שאנחנו רואים לא היה קורה אם זה לא היה נעשה לטובת סרט? האם ההתפרצות הפיזית של האנשים לועדות ולישיבות הייתה מתרחשת? ענבר לא אמר לצברי – בוא נתעד הכל לסרט, הוא אמר לו: בוא נעשה מזה סרט. בעיניי יש פה הבדל גדול.

השורה התחתונה שלי היא: לכו לסרט הזה. העריכה מדויקת להפליא. בדיוק ברגע שהראש שלכם יתמלא בדיבורים ועובדות ומספרים, תהיה אתנחתא קומית או מוזיקלית, עד לגל הבא של הדיבורים והמספרים. זה סיפור מצוין והוא מסופר בצורה מצוינת. כי, כאמור, דורון צברי יודע לספר סיפור.