“תוכנית מציאות, או תוכנית ריאליטי (מאנגלית – Reality TV), היא ז'אנר טלוויזיוני אשר אינו מתוסרט בדרך כלל, ומתעד אירועים אמיתיים בניגוד לדרמה בדיונית וכתובה. בתוכנית מציאות משתתפים לרוב אנשים שאינם שחקנים, ואינם מגלמים דמות בדויה, אלא מופיעים בתור עצמם.” – מתוך ויקיפדיה

“סרט תיעודי (הנקרא גם סרט תעודה או סרט דוקומנטרי) הוא סרט שמטרתו לתעד את המציאות בניגוד לסרט קולנוע שמטרתו להציג את התסריט הבדוי. (אשר לעתים מבוסס על סיפור אמיתי)” – מתוך ויקיפדיה

הפוסט הנוכחי נולד מתוך דיון שעסק בהבדלים שבין הקולנוע הדוקומנטרי לבין הריאלטי . גבי חביב, מעריץ מושבע של “האח הגדול” ועורך באתר הספורט ONE, הרים את הכפפה וכתב טור דיעה לבלוג זה על ההבדל שיש או אין לדעתו בין הז’אנרים.

בין ריאלטי למציאות – גבי חביב

פעם ניסו להסביר לי שכל משחק כדורגל הוא אותו משחק. החוקים הם אותם חוקים, כמות השחקנים בכל קבוצה זהה עם הפתיחה, יש כדור אחד, שופט אחד, שתי קבוצות שרוצות לנצח ואף אחד לא יודע מה יוליד המפגש ביניהן. זה נכון על הנייר אבל כל מי שאוהב כדורגל יודע שכדורגל ספרדי או האנגלי הוא לא אותו משחק כמו כדורגל ישראלי.

כשברצלונה וריאל מדריד נפגשות למשחק של  "בראש בראש" הכדור טס מצד אל צד, השחקנים יודעים בדיוק מה לעשות, כמות ההזדמנויות ליד השערים היא גדולה וההנאה של הצופה היא בלתי ניתנת להסבר במילים. לא פחות מ-98 אלף צופים היו השבוע באצטדיון הקאמפ-נואו ועוד מיליארדי עיניים צפו בחגיגה הזאת בטלביזיה.

חמש שעות טיסה משם, במקום קטן שנקרא ישראל, משחקות בליגה הבכירה קבוצות כמו הפועל רעננה ומכבי אחי נצרת. זה מעייף רק מלחשוב על משחק כזה. שתי קבוצות קטנות נטולות תקציב שרמת הענין והאנרגיה שהן מייצרות ביחד לא היו יכולות להדליק את המנורה אצלי במקרר. כדי שהמגן של מכבי אחי נצרת ישיג את המגן של ברצלונה, הוא צריך להזמין מונית, ואם 50 הצופים שהגיעו לראות את התענוג הזה יזכו לראות בעיטה אחת טובה למסגרת, הם ירגישו שההשקעה שלהם בכרטיס שקנו, השתלמה. 

שתבינו את ההבדל, בכסף שריאל רכשה את כריסטיאנו רונאלדו ממנצ'סטר יונייטד (סכום זעום של 94 מיליון יורו לפני משכורת של 50 מיליון יורו בחוזה לחמש שנים בסך הכל), הפועל רעננה היתה יכולה להתקיים בכבוד עד שנת 2112. בערך. ובכל זאת, מדובר במשחק כדורגל.

במדריד, ברעננה או בכלכותה, החוקים הם עדיין אותם חוקים ועם כל הענין של איכות השחקנים והתקציבים הגדולים, עדיין מדובר במשחק כדורגל. אז לריאל מדריד יש יותר כסף והם יכולים להביא שחקנים יותר טובים אבל גם הספרדים וגם ברעננה צריכים להבקיע כדי לנצח.

השבוע צפיתי בסרט הדוקומנטרי המצוין "במטבח של פריימן", סרטה של הדר בשן.  הציבו מצלמה במטבח של משפחת פריימן, זוג קשישים הגרים בנווה דקלים ותיעדו כל רגע בחייהם, שניה לפני שהם מפונים מהבית שלהם.

לא היה תסריט כתוב מראש, והמצלמה הראתה בדיוק מה קורה בבית שלהם. המתח הבלתי פוסק, הויכוחים והחיכוחים מה לעשות ברגע האמת, איך מתמודדים עם זה ובכלל, איך יראה העתיד. הזיכרונות מגידול הילדים, ארוחות השבת המשפחתיות והידיעה שלא ברור מתי, אבל הם יצטרכו לזרוק הכל ולעבור למקום אחר הולידה דמעות, כאב וחיוכים של עצב.

אחד הרגעים החזקים בסרט היה כשהזוג קיבל מכתב משלטונות המדינה עם תאריך העזיבה. השלווה הסמויה נעצרה, והמתח שוב עלה. מה יהיה?

תיעוד כזה נחשב לאיכות. הנה החיים האמיתיים של זוג שכל חייו הולכים להשתנות. אין מה להגיד טלביזיה במיטבה. האמת מתגלה מול העיניים הבוחנות של הצופים שמתרגשים עם הזוג ומזדהים עם הקושי, גם אם הדיעות הפוליטיות שלהם שונות.

ואז עלתה במוחי שאלה הפשוטה. רגע, האם זה לא בדיוק מה שקורה ב"האח הגדול"? מצלמות שמתעדות חיים של אנשים בבית אחד כשמידי פעם מגיע מישהו עם מכתב/משימה מהביג בוס, יש מתח, דרמה ודמעות.

גם באח הגדול אין תסריט קבוע, אף אחד מהדיירים לא יודע מה יקרה בעוד חמש דקות ואיך ייראו החיים שלהם בעתיד. ועל קרב הדיעות בין אישה שעשתה ניתוח לשינוי מין שגרה בבית אחד עם ערבייה, חירש, עורך דין, פרחה שמנבלת את פיה בקצב של מכונת ירייה, אם חד הורית, הומו,  בלונדינית עם מוח בגודל של גרגיר אורז, אחד עם תסמונת טורט ובחור מקסים שמתקשה להתעצבן ורוצה להריח פרחים וליהנות מהטבע, אני בכלל לא רוצה לדבר.

גם “במטבח של פריימן” צולמו עשרות שעות, בכל מיני זוויות ורגעים קשים יותר וקשים פחות וצפו בקלטות בהדיקות כדי לערוך מזה סרט באורך של חצי שעה. בערוץ 2 עושים מ-24 שעות שעות רצופות של צילום במשך שבוע, פרק אחד ביום ראשון בשעה 21:00 בערב.

אז למה זה נחשב לזבל תעשייתי והסרט המדובר נחשב לתיעוד נדיר? אם החוקים הם אותם חוקים, בדיוק כמו בדוגמא שהבאתי מהעולם שאני מכיר טוב יותר, איך ייתכן שאחד נחשב לתחתית הבאר והשני להצלחה? ואולי ההיפך?

אני מודה שאני אוהב את האח הגדול בדיוק מאותה סיבה שאני אוהב דוקומנטרי ואהבתי את המטבח של פריימן. בעיקר כי אני אוהב לראות דברים שלא ברור מה יהיה בעוד רגע ואיך יגיבו המשתתפים לשינויים הקיצונים שמחכים להם.

אז בתקציב שיש לפרק אחד בהאח הגדול, יכלו לעשות 3597 סרטים נוספים, אבל מישהו כבר יסביר לי למה אחד נקרא דוקו והשני ריאלטי? זה לא בדיוק אותו הדבר?