לקראת טקס פרסי אופיר 2009 : בחודש הבא, חודש מאי, יחלו ההקרנות לחברי האקדמיה הישראלית של הסרטים המועמדים בתחרות . רשימת הסרטים שעלו לשלב השני בתחרות התיעודית הם :

האגדה על ניקולאי וחוק השבות

בימוי ותסריט: דוד אופק

סיפורו של ניקולאי מתחיל בכפר קטן ונידח בחבל מולדבה שברומניה. בעקבות קריסת הקומוניזם מצא עצמו ניקולאי, כמו עשרות אלפי כפריים רומנים, מחוסר עבודה. הוא החליט לחפש פרנסה מעבר לים, הרחק מביתו ומשפחתו. שלוש שנים עובד ניקולאי כעובד זר בישראל, מנוצל על ידי חברת כוח האדם שהביאה אותו. אין לו כמעט קשר עם משפחתו ועם אשתו שילדה את בנו השני בהעדרו. הוא בורח מהמעביד והופך בלתי חוקי, נתפס על ידי המשטרה, מושלך למאסר, אבל ברגע אחד גורלו משתנה.
בסגנון כמו עלילתי, ניקולאי משחק את עצמו וחי מחדש את סיפורו האמיתי, נפרשים קורותיו ומעוררים שאלות על מציאות חיינו בארץ ועל החוקים שמגדירים את זהותה של ישראל.

אגם 68

בימוי ותסריט: עירית שמגר

וואנדה חיה בשבדיה ומתגעגעת לסירחון האוטובוסים בווארשה בקיץ. אולה למדה בגיל 15 שהיא יהודיה, ויולק אומר, "נשארתי באויר. מי שפעם נעקר, אין לו יותר בית. כל שנה, בקיץ, נפגשים כאן. זה הקן שלנו". את כל אלה פוגשים ב'אגם 68' על שפת אגם דווז'ק בצפון פולין.
יהודים פולנים מן האליטה הקומוניסטית, שנאלצו לעזוב את ביתם בשנת 1968 עם פרוץ מסע אנטישמי של השלטונות הקומוניסטים. הם קיבלו אישורי יציאה רק לישראל, רובם נסעו לשבדיה אך לעולם נשארו גולים פולנים. פולנים ממוצא יהודי. את השבועות האחרונים בפולין הם עשו בכפר, בבית שבו מתרחש הסרט. בשני חדרים הצטופפו אז עשרות אנשים. החצר הפכה ל"מחנה עקורים", וזכתה לכינוי "הר ציון" בפי הכפריים. הבית הוא ביתה של אירנה הולנד ובעבר היה גם ביתו של אבי המנוח, סטאש, שהיה בעלה.
"אני באה לפגוש את האנשים שעימם חי אבי ממנו נפרדתי בגיל 7 במשך למעלה משלושים שנה. אנחנו מתיישבים מדי ערב על המרפסת, מדליקים את האח, צולים נקניקים ומתענגים על "טעם ילדות" של אוכמניות בשמנת". וואנדה נזכרת שחטפה מכות משוטרים בהפגנות הסטודנטים ב־68' כשלמדה רפואה. יולק נזרק אז מעבודתו ברדיו. אני מגלה להם שהמשטרה החשאית האזינה להם אז גם בכפר הנידח, ליד האגם. כולנו מרותקים לקורות הורינו שהפכו באחת ל"אלמנטים זרים" ותועדו במסמכים חשאים שהותרו רק עכשיו לפרסום.

אמא של שמרי

בימוי: אורי בן-דב, תסריט: אורי בן-דב, מרית מורן-צמרת

מה עושה הורה שבנו מחליט לצאת כנגד כל מה שחונך עליו? "אמא של שימרי" מתעד את סיפורה של מרית צמרת. שמרי, בנה הבכור, החליט לצאת כנגד כל מה שהאמינה בו, ומסרב להתגייס לצה"ל, `צבא הכיבוש` כהגדרתו. מרית, בת קיבוץ, האמינה בכל ליבה שעל שימרי להתגייס ולתרום את חלקו, וראתה בדאגה רבה את הסכנות שהסירוב מביא. אבל עכשיו, כשבנה פועל בניגוד גמור לדעתה, מה עליה לעשות? להלחם או לתמוך בו למרות הכל?
"אמא של שימרי" הינו סרט אישי, המתעד מבפנים את הדרמה של הסרבנות, ומלווה, מנקודת מבט אישית, את המסע אליו יצאה מרית: אל הדילמות העמוקות והמודחקות של החברה הישראלית, ואל הדילמות האישיות והמשפחתיות, אל השאלות הקשות מול בנה. זהו מסע סוער: `משפט הסרבנים` המתוקשר, שעדותו של שמרי עמדה במרכזו, גזר הדין הקשה, הישיבה הארוכה בכלא — אבל גם מסע אינטימי: אל הוריהם של סרבנים אחרים, על גישותיהם השונות, אל ההבנה העמוקה שמשהו במציאות השתבש, ואל הגילוי מחדש, המרגש, של אמא את בנה.

האסיר

בימוי תסריט והפקה: אסף סודרי, "אסף סודרי הפקות"

סרט מסע אישי העוקב אחר שחרורו של בנימין טל מכלא מעשיהו והתמודדותו.

הבית ברחוב טבנקין

בימוי ותסריט: ליביו כרמלי

תחילתן של עבודות בנייה מול בית מגוריו של הבמאי ליביו כרמלי מעוררות שאלות בנוגע למשמעותם בחייו של המושגים בית, הורות, משפחה. ליביו נולד ברומניה ובילדותו ננטש על ידי אמו. את אביו מעולם לא הכיר. כילד הוא נע ונד בין בתים שונים עד עלייתו לארץ. לאחר שנים הצליח לרכוש בית משלו ולהפוך בעצמו לאב. מערכת היחסים בינו לבין בנו הפעוט דין, משתלבת בסרט עם מערכת היחסים בין אבות ובנים של העובדים (יהודים, ערבים, רומנים וסינים) באתר הבניה אותו ליביו מתחיל לתעד במקביל לגדילתו של בנו. מהר מאוד נוצר קשר מטפורי בין צמיחתו והתגבשותו של הבניין לבין צמיחתו והתגבשות אישיותו של הילד. ליביו מבקש בהקשר זה לחזור לעברו וילדותו ברומניה. הוא מאתר את אמו, אותה לא פגש יותר מ־40 שנה. במפגש הטעון הוא מנסה לראשונה בחייו לדלות פרטים על זהות אביו וגורלו.
'הבית ברחוב טבנקין' מתאר מסע אישי המשלב בין הפרטי לציבורי ובו עבר והווה שזורים זה בזה ומקיימים מערכת יחסים ריגשית ודרמתית. בנייתו של בית כמטפורה לחיים עצמם.

הזמן הוורוד

בימוי ותסריט: יאיר קידר

מפיקים: אסף אמיר, מריה פלדמן, "נורמה הפקות בע"מ"

השמצה

בימוי ותסריט: יואב שמיר, מפיקים: פיליפה קוברסקי, קרולין לת,

בחיפושיו המתמשכים אחר הישראליות בת זמננו, הבמאי יואב שמיר, מסייר ברחבי העולם בחיפוש אחר הביטוי העכשווי של השנאה העתיקה ביותר,האנטישמיות, וחוזר עם תשובות מפתיעות.
הוא מתלווה לקבוצת מנהיגים אמריקאים יהודים בשליחות לבירות אירופה מטעם 'הליגה נגד השמצה', שם הם פוגשים באישי ציבור מקומיים ומזהירים אותם מפני האיום הגובר – האנטישמיות. במקביל הוא עוקב אחר קבוצת נערים ונערות במסעם למחנות ההשמדה בפולין.
הדעות המוצגות בסרט שונות וחלקן אף שנויות במחלוקת, אך רק באמצעות ההבנה של התגובות השונות לאנטישמיות, נוכל להבין איך יהודים בעולם ובעיקר אנחנו, הישראלים, מגיבים לעולם סביבנו.

החברה הכי גרועה בעולם

בימוי ותסריט: רגב קונטס,

שלושה גברים קרחים, ממושקפים וגרושים בגיל העמידה, עובדים ביחד בסוכנות ביטוח קטנה וכושלת, הממוקמת בדירה שכורה של המנהל ברמת גן.
למרות שהם אנשים רגישים, בעלי חוש הומור ומשכילים מאוד, אין להם כל מושג בניהול עסקים, החברה שלהם מפסידה כסף רב, ונמצאת תמיד על סף פשיטת רגל.
הסרט מתעד את ניסיונו של בנו של המנהל, שהוא גם במאי הסרט, להצטרף לחבורה עם פרוץ המשבר הכלכלי, ולהציל את החברה הקורסת של אביו.

חייב לזוז

בימוי: אבידע ליבני, תסריט: אבידע ליבני, דרור נחום, גידי אביבי

בשנת 1985, אהוד בנאי, היה גנן בן 32 שעדיין לא מצא מישהו שיאמין במוסיקה שלו. הוא פגש את יוסי אלפנט, גיטריסט שחלם להיות אגדת רוק בינלאומית, אך לא הצליח לפרוץ אל מעבר למועדונים של ת"א. שני האאוטסיידרים החליטו להקים להקת רוק (יחד עם חברים נוספים שלא מצאו את מקומם בחברה ובתרבות הישראלית) ולקרוא לה "הפליטים". הסרט מתאר את מסעם המוסיקלי והאישי של חברי הלהקה, שלימים הפכה לאחד ההרכבים המשפיעים ביותר במוסיקת הרוק הישראלית.

כוסות רוח לאבא

בימוי תסריט והפקה: טליה פינקל, "טליה פינקל הפקות"

כשטליה הייתה קטנה היא לא ידעה בוודאות אם דוד שלה ס` הוא סוכן שתול של הק.ג.ב. או קרוב משפחה אמיתי. אביה טען כי אחיו נרצח בהיותו בכלא באוקראינה והוחלף בסוכן שתול של הק.ג.ב. על ידי המשטר הישן של ברית המועצות, וככזה יש להיזהר ממנו. אביה הציג הוכחות לכך וביסס את דבריו בדרכים הגיוניות שגרמו למשפחתו לחשוב שאולי יש דברים בגו. לאחר מותו הטראגי ומעורר החשד של אביה , הלכו וגדלו סימני השאלה ביחס לטענותיו. חמש שנים לאחר מותו יוצאת בתו , הבמאית טליה פינקל, למסע מרתק לפענוח מהלך חייו, ונסיבות מותו המעורפלות של אביה, מסע הבודק שאלות שעלו בקו התפר שבין דמיון למציאות, בגבול שבין השפיות לטירוף.

כמו בבית

בימוי ותסריט: אלכס גנטלב

אלכס גנטלב, במאי תיעודי שעלה לארץ לפני 15 שנה, רצה להוכיח שאין דבר כזה "העולה הטיפוסי מרוסיה", אז הוא לקח מצלמה והלך לחפש את כל האנשים שעלו איתו לארץ באותו המטוס. ברוסיה עצמה, אגב, מחרימים אותו, אבל זה לא שהוא ממש מתגעגע

ליידי כל אל ערב

בימוי ותסריט: אבתיסאם מראענה

דועאא פארס, דרוזית יפהפיה מהכפר סג'ור שבגליל, הייתה אחת מבין 12 המתמודדות שהגיעו לשלב הסופי של תחרות מלכת היופי הערבייה — 'ליידי כל אל־ערב'. במהלך ההכנות לטקס מתפתח קשר מיוחד בין דועאא ובין מעצב האופנה ג'ק יעקוב, ויחד הם נוסעים לתל אביב על מנת להירשם במקביל גם לתחרות מלכת היופי של ישראל. דועאא עוברת בקלות את המיונים הראשונים לתחרות הישראלית, משנה את שמה לאנג'לינה, ומרגישה קרובה יותר מאי פעם להגשמת החלום הגדול של חייה: להיות מלכת היופי של ישראל ובכך לפרוץ החוצה ולהתחיל בקריירת דוגמנות בינלאומית. אלא שמהר מאד הכול משתבש ומה שהיה חלום של נערה מתבגרת הופך לסיוט של עדה שלמה. אנג'לינה מוצאת את עצמה בליבו של קונפליקט מסובך שבו מתנגשים זה בזה המסורת והערכים של החברה אליה היא שייכת, אל מול ניסיונה האמיץ לבחור בעצמה את מסלול חייה.

הגלגול

בימוי: נתי ברץ, תסריט: נתי ברץ, רון גולדמן, אילאיל אלכסנדר

סרט עוקב אחר מסעו של טנזין זופה, תלמידו המסור והמבריק של גדול המודטים הטיבטים של המאה ה-20, גשה למה קונצ'וג, שבאופן לא צפוי ממונה על ידי הדאלי למה לחפש אחר הילד שאליו התגלגלה "נשמת" מורו.

הסרט שצילומיו נמשכו חמש שנים, הוא תיעוד ראשון בזמן אמת של מסורת חיפוש הגלגולים הטיבטית, ומאפשר הצצה נדירה ואינטימית לחייו של נזיר טיבטי, שהופך במהלכו למנהיג רוחני בעצמו, וכל זאת כדי לחזור ולשרת את הילד הנבחר, לכשימצא.

מסדר עד סדר

בימוי ותסריט: שרון לוי, מפיקים: יריב מוזר, שרון לוי,

סרט המתחקה אחר מסע התמודדות של משפחה המתרחש בעקבות גילוי סרטן סופני אצל האב. הסיפור פורש יריעת זמן הנמשכת מליל סדר אחד למשנהו, ומתעד חמישה אחים בוגרים שבעקבות מותו המרחף של האב שבים לדירת השיכון המשפחתית בחיפה והפעם כדי להיפרד מאביהם לתמיד.
התיעוד מנקודת מבטה הייחודית של שרון הבת מאפשר הצצה חושפנית ואותנטית אל הדילמות האינטימיות ביותר המהולות במתחים והחמצות אל מול רגעי חסד והשלמה.

נוזל החיים

בימוי ותסריט: פיני שץ, מפיקים: יעל שביט, פיני שץ, "אנו באנו הפקות"

סרט מסע אסוציאטיבי על דם וחרדות. דרך חוויות אישיות של הבמאי הקשורות לדם, ופגישות עם אנשים שחייהם או עיסוקיהם קשורים לדם. הסרט ממפה את המושגים הנוגעים בדם ומגיע לתובנות עלינו כבני אדם, כישראלים וכיהודים בישראל של שנת 2008.

פליטים

בימוי ותסריט: שי כרמלי-פולק

בשנתיים האחרונות הגיע גל של כ 8,000 פליטים מאפריקה, שחצו את הגבול ממצרים לישראל. הצבא נוהג להעביר אותם לרחוב בבאר שבע ולהשאיר אותם שם. למרות שישראל הייתה פעילה מרכזית בניסוח אמנת ג'נבה לפליטים, הממשלה מכריזה כי מלבד 500 מפליטי דרפור, כל השאר יאוכסנו במתקן מעצר מיוחד, שהוקם ליד כלא קציעות, ויגורשו חזרה למצרים. קבוצה של פליטים ותיקים ומתנדבים ישראלים מלווה את הפליטים מהרגע שנעזבו ברחוב ועד למציאת פתרונות זמניים. המתנדבים מנסים לפעול גם במישור הפוליטי ומארגנים פעולות מחאה כנגד החלטת הממשלה.

שיטת השקשוקה

בימוי: אילן עבודי, תסריט: אילן עבודי, אורי ויסברוד

הבמאי אילן עבודי והעיתונאי מיקי רוזנטל מנסים להבין איך מיליארדי דולרים עושים דרכם כל שנה מהקופה הציבורית לידיהן של 20 המשפחות הדומיננטיות במשק. כדי להבין את השיטה בה מתחברים הון ושלטון, הם מתעדים את עסקיה של משפחת עופר עם המדינה. אלא שאז הם מגלים שיש נושאים שאסור לגעת בהם…

לקראת פסטיבל דוקאביב 2009 אני מפרסם את הטריילרים של הסרטים המשתתפים בתחרות הישראלית , בפוסט הבא אעלה את הטריילרים של התחרות הבינלאומית.

אמא, תגידי

בימוי ותסריט: אורנה בן דור ועמי טיר

לגבי דידי, אימא היא מקום שאין לו אחיזה במציאות. כל הפצעים שלי מתחילים מהאכזבה הבסיסית הזו, ולעולם אין אני לומדת. המקום הזה שהוא הבטחה לרוך וקבלה אינסופית, היה עבורי אזור רדוף וזרוע קוצים.
הפסיכולוגית שלי שלחה אותי לעשות עליה סרט. "רק כך תצליחי לפתור את הסבך שביניכן" היא אמרה. כשהייתי קטנה נהגנו לישון באותה מיטה.  בלילות היא הייתה צועקת ובוכה לתוך החושך, ואני הייתי חסרת אונים מול עוצמת הכאב.
היום, כשהיא ילדה בת 78 ומחפשת נחמה במבטי, אני מצליחה לזכור רק את הבדידות ואת האכזבה שלה ממני ושלי ממנה. בדרך נס מצאנו דרך זו אל זו דווקא דרך מחלת הסרטן שלי, שחיברה בינינו והפכנו להיות שוב אמא ובת. סוג של הפי אנד.

 

בדרך למעלה

בימוי וצילום: שירלי ברקוביץ

ברומניה בתקופתו של הרודן צ'אושסקו, ההפלות לא היו חוקיות, ובתי היתומים התמלאו בילדים לאימהות שלא רצו בהם. שם גדלה ליהן עד גיל 4. אז הגיע זוג חשוך ילדים מישראל, ומבין כל הזאטוטים העזובים שבכו במיטותיהם – בחרו בה, ילדה יפה עם עיניים גדולות ועצובות.
בחיים של ליהן עם הוריה החדשים לא היה אפילו רגע אחד של חסד. היא גדלה כילדה שברירית ומפוחדת בצל אם מתעללת. בגיל-14 ברחה משם. מהר מאוד מצאה את עצמה ברחוב. לבדה בעולם היא מלמדת את עצמה לשרוד, מחפשת דרכים להפיג את בדידותה.

 

האסיר

בימוי: אסף סודרי

אדם בן שישים משתחרר מהכלא כדי לגלות שמשפחתו מתנכרת לו. לבדו בעולם הוא מנסה לשרוד את חייו החדשים-ישנים.

 

 

גוגל בייבי

הפקה ובימוי: ציפי ברנד פרנק

 

מסע בין שלוש יבשות המגולל את סיפורה של תעשיית ייצור התינוקות בעידן הגלובליזציה.
דורון, יזם ישראלי מציע שירות חדש – הפקת תינוקות. מהמחשב בבית, הלקוחות בוחרים את המטען הגנטי הרצוי והוא עושה את השאר: זרעים נשלחים במיכלים קפואים למעבדה בארה"ב, ביציות נקנות דרך האינטרנט ועשרות עוברים מיוצרים, מוקפאים ונארזים במיכלי חנקן נוזלי. העוברים מוטסים במשלוח אווירי להודו – שם הם מוחדרים לרחם של פונדקאיות מקומיות.
באנאד שבצפון הודו מציעה ד"ר פטל "חממה" לגידול תינוקות בתנאים מערביים: מהרגע שמוחדר עובר לרחם של פונדקאית היא נדרשת להיות בהשגחה ובפיקוח רפואי צמוד 24/7 במשך תשעה חודשים. הלקוחות אמורים לבוא לאסוף את התינוק במזל טוב בתום תקופת ההריון .

 

 

השמצה

במאי וצלם: יואב שמיר

"הם כולם אנטישמים, חלקם יותר,חלקם פחות…" טוען עיתונאי ידיעות אחרונות נח קלינגר,
"מאז השנים שלפני מלחמת העולם השנייה מצב האנטישמיות לא היה כל כך גרוע" מצהיר אברהם פוקסמן ראש 'הליגה נגד השמצה'- הארגון הגדול ביותר למלחמה באנטישמיות בעולם היום.
"אתם נוסעים למקום בו כולם שונאים אתכם" מזהירה יועצת ביה"ס בתדרוך שלפני המסע לפולין.

האם אנטי ציונות ואנטישמיות הפכו למושגים נרדפים? ומה הקשר בין המלחמה באנטישמיות בדרגים הדיפלומטיים הגבוהים ביותר, לבין מסעות שימור הזיכרון בפולין והסכסוך במזרח התיכון?
הבמאי יואב שמיר יוצא למסע קומי טרגי בעקבות הפרה הקדושה האולטימטיבית של העולם היהודי והישראלי וחוזר עם תשובות מפתיעות בסרט שעורר סערה בכל מקום בו הוצג

 

 

החברה הכי גרועה בעולם

בימוי: רגב קונטס

שלושה גברים קרחים, ממושקפים וגרושים בגיל העמידה, עובדים ביחד בסוכנות ביטוח קטנה וכושלת, הממוקמת בדירה שכורה של המנהל ברמת גן.
למרות שהם אנשים רגישים, בעלי חוש הומור ומשכילים מאוד, אין להם כל מושג בניהול עסקים, החברה שלהם מפסידה כסף רב, ונמצאת תמיד על סף פשיטת רגל.
הסרט מתעד את ניסיונו של בנו של המנהל, שהוא גם במאי הסרט, להצטרף לחבורה עם פרוץ המשבר הכלכלי, ולהציל את החברה הקורסת של אביו.

 

 

כל שלישי בחמש

תסריט, בימוי, צילום עריכה והפקה: זהר ברנט

 

בכל יום שלישי בחמש, נפגשים מאשה, בנצי, סיוון, דייויד ואלינור עם יתר שחקני תיאטרון כנפיים לעבודה וחזרות על ההצגה כפית של זהב. על רקע תהליך בניית המחזה אנחנו מתוודעים לחלומות, האהבות והלבטים שלהם כשחקנים, שנוסף על מגוון תכונותיהם, הם גם לוקים בפיגור שכלי.
מהר מאוד מיטשטשים הגבולות בין הצגה ומציאות, כשהחיים מתחילים להיות מושפעים מההצגה. החופשיות של הדמויות נוכח המצלמה, יחד עם המודעות התמידית שלהם אליה, מביאים מימד נוסף, כשהגיבורים משתמשים בה כדי להמשיך ולתעתע בנו.

 

כעבור תשע שנים

בימוי ותסריט: יפעת קידר, שרי עזוז

 

מאבקה של דניאל, יהודיה שגדלה כמוסלמית במרוקו, על זכותה לגדל את בנה.
9 שנים לאחר שנאלצה להיפרד ממנו היא חוזרת למרוקו. היא יוצאת לדרך בחשש מפני המפגש הצפוי לה עם משפחתה המוסלמית, ומפני הקשיים הצפויים לה מצד החוק המקומי. להפתעתה, היא מגלה כי הקושי האמיתי מגיע דווקא מצד החברה בה בחרה לחיות, זו היהודית.

 

המועדון של אידה

בימוי ותסריט: דלית קימור

פעם בשנה מתקיימת במועדון של אידה תחרות לריקודים סלונים. המתחרים כולם עברו מזמן את גיל הפנסיה, אך זה לא מונע מהם לרקוד ולשיר, להתלהב ולהתאכזב. המשתתפים בתחרות כמעט ואינם מכירים זה את זו מחוץ לכותלי המועדון. אך לאט לאט נחשפים בפנינו חייהם עתירי הבעיות. האווירה הקסומה של המועדון ושל הריקודים הסלוניים נותנת להם כוח לנצח את פגעי הזמן, את נזקי הבריאות ואת הזיכרונות הקשים, והם הופכים לנסיכים ונסיכות שלגביהם הכל עוד אפשרי.

 

 

סימני מתיחה

בימוי והפקה: זהר וגנר

אתם נמשכים לעצמכם? קרה לכם שהסתכלתם במראה והתחרמנתם? לי זה קרה. ודווקא בתקופת ההיריון. כל מי שאומר "הורמונים הורמונים" טועה. לדעתי התשובה  במילה אחת היא – ציצים.
הסרט מספר מה קרה לי, רווקה שנכנסה להריון מגבר אחד, מתאהבת בגבר אחר, וחוגגת כל הדרך לחדר הלידה. כשהתינוקת מגיעה רגשות אימהיים מתעוררים, אבל המיניות המלבלבת והציצים השופעים נעלמים כלעומת שבאו. 
יומן וידאו אישי ואמנותי של בחורה מוזרה, שמתמודדת עם הריון, שני גברים ותינוקת, במקביל לחיי רוקנרול סוערים.

 

שיחת חוץ

בימוי: עמיקם גולדמן

בפינות רחוב בדרום תל אביב עומדים נשכחים טלפונים ציבוריים, זכר לימים הטרום סלולריים. בכל סוף שבוע, הטלפונים קמים לתחייה כאשר מתקבצים סביבם מהגרי עבודה המנצלים את יום החופש השבועי כדי להתקשר הביתה. בצד השני של הקו מחכים להם הילדים, הקשיים הכלכליים, האהבה – כל שיחה והסיפור שלה.
קאדיר, סינתיה, גאנר ורוזמרי הם ארבעה מהגרי עבודה בישראל, אשר נלחמים לקיים את מערכות היחסים החשובות בחייהם בדרך היחידה האפשרית – בטלפון.
"שיחת חוץ" מלווה את סיפורי היחסים דרך השיחות, כאשר על הקו נוכח, לצד גיבורי הסרט ויקיריהם,  גם המרחק הגדול. המרחק שמשבש את הקשר, ומעצב אותו מחדש בתוך המציאות הכלכלית של העולם המערבי.