‫תגובות לפוסט: "דיון : קולנוע מגויס או קולנוע לשלום"‬ http://www.doctalk.co.il/2009/03/26/ivon/ ‫בלוג על סרטים דוקומנטריים, בעיקר ישראליים, אבל לא רק.‬ Mon, 19 Dec 2011 10:09:09 +0000 hourly 1 http://wordpress.org/?v=3.0 ‫מאת: ניבה‬ http://www.doctalk.co.il/2009/03/26/ivon/#comment-546 ‫ניבה‬ Fri, 22 May 2009 15:18:28 +0000 http://www.doctalk.co.il/2009/03/26/ivon/#comment-546 ‫שלום, רציתי לדעת האם אפשר למצוא את המאמר בספר או כתב עת?‬

שלום,
רציתי לדעת האם אפשר למצוא את המאמר בספר או כתב עת?

]]> ‫מאת: אורי‬ http://www.doctalk.co.il/2009/03/26/ivon/#comment-495 ‫אורי‬ Thu, 26 Mar 2009 15:02:57 +0000 http://www.doctalk.co.il/2009/03/26/ivon/#comment-495 ‫להגיב זה מגניב ושלום זה עוד יותר מגניב. גם אני מחכה בענייו להמשך המאמר.‬

להגיב זה מגניב ושלום זה עוד יותר מגניב.
גם אני מחכה בענייו להמשך המאמר.

]]> ‫מאת: יורם‬ http://www.doctalk.co.il/2009/03/26/ivon/#comment-494 ‫יורם‬ Thu, 26 Mar 2009 14:11:10 +0000 http://www.doctalk.co.il/2009/03/26/ivon/#comment-494 ‫תחילת המאמר מרתקת ואני מצפה להמשך. התגובה והתגובה לתגובה הופכות את כל זה למעניין עוד יותר.‬

תחילת המאמר מרתקת ואני מצפה להמשך. התגובה והתגובה לתגובה הופכות את כל זה למעניין עוד יותר.

]]> ‫מאת: משתמש אנונימי (לא מזוהה)‬ http://www.doctalk.co.il/2009/03/26/ivon/#comment-493 ‫משתמש אנונימי (לא מזוהה)‬ Thu, 26 Mar 2009 12:33:46 +0000 http://www.doctalk.co.il/2009/03/26/ivon/#comment-493 ‫תשובה שנשלחה לגב' כהן גרשטל באוגוט 2008, בתוספת קטנה לתגובה שלעיל שלום רב, מודה להערותיך והארותיך. אין לי שום עניין פוליטי או אידיאולוגי נגדך או איתך למעט השאיפה המשותפת של שתינו לשלום יציב ובר קיימא לשני העמים. אני היסטוריונית ואני עושה את עבודתי בהתאם לתחום ההתמחות שלי ואין בעבודה זו,ואסור שתהיה, פנייה פוליטית כזו או אחרת - אחרת היתי יוצר קולנועי כמוך. בנוגע לביקורת קולנועית על עבודתך אני מציעה לך לקרוא ב"מערבון" מגזין חדש לקולנוע, גיליון מספר 2 <a href="http://www.maayanmagazine.com/node/40" rel="nofollow">"הערבים שלנו" מאת שמוליק דובדבני</a>. כאדם - אישה נאורה אני מקווה שאינך מצפה שבמכללת ספיר כאקדמיה פלורליסטית,או בכל ישות אקדמית אחרת יושמע קול אחד וחד גוני בנוגע לשלום והדרך להשגתו. "השיח הפוליטי" לטעמך (עמוק או רדוד) לא חייב להתאים לדעותייך וכל דעה השונה משלך ראויה לכבוד אקדמי מתאים. אין לאיש חזקה על ההגדרה להומניזים מעבר למבחן התנהגותו של אדם אל רעהו. והרי תנו בנושא תלמידי חכמים כישו ורבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך". שלך בברכה, ד"ר קוזלובסקי גולן איבון‬

תשובה שנשלחה לגב' כהן גרשטל באוגוט 2008, בתוספת קטנה לתגובה שלעיל
שלום רב,
מודה להערותיך והארותיך. אין לי שום עניין פוליטי או אידיאולוגי נגדך או איתך למעט השאיפה המשותפת של שתינו לשלום יציב ובר קיימא לשני העמים.

אני היסטוריונית ואני עושה את עבודתי בהתאם לתחום ההתמחות שלי ואין בעבודה זו,ואסור שתהיה, פנייה פוליטית כזו או אחרת – אחרת היתי יוצר קולנועי כמוך.
בנוגע לביקורת קולנועית על עבודתך אני מציעה לך לקרוא ב"מערבון" מגזין חדש לקולנוע, גיליון מספר 2 "הערבים שלנו" מאת שמוליק דובדבני.

כאדם – אישה נאורה אני מקווה שאינך מצפה שבמכללת ספיר כאקדמיה פלורליסטית,או בכל ישות אקדמית אחרת יושמע קול אחד וחד גוני בנוגע לשלום והדרך להשגתו.

"השיח הפוליטי" לטעמך (עמוק או רדוד) לא חייב להתאים לדעותייך וכל דעה השונה משלך ראויה לכבוד אקדמי מתאים. אין לאיש חזקה על ההגדרה להומניזים מעבר למבחן התנהגותו של אדם אל רעהו. והרי תנו בנושא תלמידי חכמים כישו ורבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך".

שלך בברכה,

ד"ר קוזלובסקי גולן איבון

]]> ‫מאת: יולי כהן‬ http://www.doctalk.co.il/2009/03/26/ivon/#comment-492 ‫יולי כהן‬ Thu, 26 Mar 2009 11:29:41 +0000 http://www.doctalk.co.il/2009/03/26/ivon/#comment-492 ‫תגובה למאמרה של ד"ר איבון קלוזובסקי-גולן "מסך של אבסורד" שפורסם כבר במלואו בחודש יולי 2008 בעין השביעית ע"י ד"ר יעל מונק, האוניברסיטה הפתוחה ומכללת ספיר בשולי הדברים: השואה ושיח הישראליות אחת לכמה זמן עולה הטיעון לזילות זכרון השואה. מבלי להמעיט במשמעותה של הטרגדיה הנוראה הזו לאנושות, השימוש בטיעון מוחץ זה סותם את הגולל על כל דיון מעמיק בסוגיות הנוגעות לראיית כל אחר באשר הוא ועל כל אפשרות לפתח אמפתיה כלשהי כלפיו. תחושת הקורבן חוזרת לשלוט בשיח, כאילו לא קמה מדינת ישראל, כאילו לא הרחיבה מדינת ישראל את גבולותיה, כאילו לא השיגה מדינת ישראל עליונות אסטרטגית וכלכלית על שכנותיה. ברגע שמעלים את זכר השואה מתגמדים כל הטיעונים האפשריים להפניית ביקורת כלפינו כעם, ואנו הישראלים חוזרים להיות עם סגולה שסבלו האינסופי מקנה לו חסינות נצח. תחבולה זו שימשה וממשיכה לשמש פוליטיקאים, אנשי אקדמיה ואנשי רוח בבואם ליצור דה-לגיטימציה לשיח אחר, מתחרה, שאינו מתיישב עם השקפותיהם. ומה עם השואה? הם שואלים. ואיך העזתם להעמיד את האירוע הזה בקורלציה כלשהי לשואה? אז נכון שאדורנו קבע את המשפט האלמותי "כתיבת שיר אחרי אושוויץ היא מעשה ברברי". אבל מי כותב כאן שירים? סרטים תיעודיים אינם שירים, אלא ניסיון להגיב בכלים חזותיים למציאות פוליטית מסובכת. כך הם מייצגים ישראליות אמיצה, שהיא ישראליות המביטה אל העבר כדי ללמוד מההיסטוריה ולהפיק לקחים מסוגים שונים. לא רק את הלקח הרלוונטי תמיד "לא עוד כצאן לטבח", אלא גם את הלקח "לא להסתנוור מהכוח". להביט בחלש מעמדה של חמלה, להבין את מצוקתו ולהאיר אותה כדי לעורר את המצפון. אחרי שישים שנות מדינה, נצחונות ותבוסות, שחיתויות ופרשיות מפוקפקות אחרות, אפשר סוף-סוף להבין שאנחנו מתחילים להיות עם ככל העמים. ובכל עם כזה ישנו גם מי שבוחר בעמדה מצפונית בשלה ומגובשת, עמדה המתבוננת בסבלם של אחרים (בפרפרזה על שם ספרה של סוזן סונטאג), יהיו אלה קורבנות השואה בעבר וקורבנות אחרים בהווה. זוהי עמדה הומניסטית שחיי אדם היא נר לרגליה, חיי כל אדם. זוהי גם עמדתם של מרבית הסרטים התיעודיים הפוליטיים שמופקים בארץ.‬

תגובה למאמרה של ד"ר איבון קלוזובסקי-גולן "מסך של אבסורד" שפורסם כבר במלואו בחודש יולי 2008 בעין השביעית
ע"י
ד"ר יעל מונק, האוניברסיטה הפתוחה ומכללת ספיר

בשולי הדברים: השואה ושיח הישראליות

אחת לכמה זמן עולה הטיעון לזילות זכרון השואה. מבלי להמעיט במשמעותה של הטרגדיה הנוראה הזו לאנושות, השימוש בטיעון מוחץ זה סותם את הגולל על כל דיון מעמיק בסוגיות הנוגעות לראיית כל אחר באשר הוא ועל כל אפשרות לפתח אמפתיה כלשהי כלפיו. תחושת הקורבן חוזרת לשלוט בשיח, כאילו לא קמה מדינת ישראל, כאילו לא הרחיבה מדינת ישראל את גבולותיה, כאילו לא השיגה מדינת ישראל עליונות אסטרטגית וכלכלית על שכנותיה.

ברגע שמעלים את זכר השואה מתגמדים כל הטיעונים האפשריים להפניית ביקורת כלפינו כעם, ואנו הישראלים חוזרים להיות עם סגולה שסבלו האינסופי מקנה לו חסינות נצח.

תחבולה זו שימשה וממשיכה לשמש פוליטיקאים, אנשי אקדמיה ואנשי רוח בבואם ליצור דה-לגיטימציה לשיח אחר, מתחרה, שאינו מתיישב עם השקפותיהם. ומה עם השואה? הם שואלים. ואיך העזתם להעמיד את האירוע הזה בקורלציה כלשהי לשואה?

אז נכון שאדורנו קבע את המשפט האלמותי "כתיבת שיר אחרי אושוויץ היא מעשה ברברי". אבל מי כותב כאן שירים? סרטים תיעודיים אינם שירים, אלא ניסיון להגיב בכלים חזותיים למציאות פוליטית מסובכת. כך הם מייצגים ישראליות אמיצה, שהיא ישראליות המביטה אל העבר כדי ללמוד מההיסטוריה ולהפיק לקחים מסוגים שונים. לא רק את הלקח הרלוונטי תמיד "לא עוד כצאן לטבח", אלא גם את הלקח "לא להסתנוור מהכוח". להביט בחלש מעמדה של חמלה, להבין את מצוקתו ולהאיר אותה כדי לעורר את המצפון.

אחרי שישים שנות מדינה, נצחונות ותבוסות, שחיתויות ופרשיות מפוקפקות אחרות, אפשר סוף-סוף להבין שאנחנו מתחילים להיות עם ככל העמים. ובכל עם כזה ישנו גם מי שבוחר בעמדה מצפונית בשלה ומגובשת, עמדה המתבוננת בסבלם של אחרים (בפרפרזה על שם ספרה של סוזן סונטאג), יהיו אלה קורבנות השואה בעבר וקורבנות אחרים בהווה. זוהי עמדה הומניסטית שחיי אדם היא נר לרגליה, חיי כל אדם. זוהי גם עמדתם של מרבית הסרטים התיעודיים הפוליטיים שמופקים בארץ.

]]>