« פרס סזאר ראשון לישראל נראה מעניין : ישראלים למכירה »
שיח יוצרים – פרק שלישי
בפרק החדש בסדרה "שיח יוצרים", אני מראיין את העיתונאי והבימאי חיים שדמי על סרטו "יש לי קבוצה להציל". הסרט יוקרן כל יום רביעי במהלך חודש מרץ באוזן-בר – האוזן השלישית בתל אביב.
יוצר : ליאור כהן
פרס סזאר ראשון לישראל
הסרט "ואלס עם באשיר" של הבמאי ארי פולמן הוכרז הערב (שישי) כזוכה בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר בטקס פרסי הסזאר הצרפתי. זוהי הזכייה הראשונה של סרט ישראלי בפרס זה.
(צילום : AP)
מאבק היוצרים : זה היה "היום שהיה"
אתמול בלילה, הבימאית הדוקומנטרית איבתיסאם מראענה ושתי מפגינות נוספות פרצו בשידור חי לתוכנית "היום שהיה" בהנחיית גיא זוהר בערוץ עשר :
המועמדים – חלק ב'
והמועמדים לסרט הדוקומנטרי הקצר הם:
עדכון : הסרט הזוכה הוא Smile pinki
The witness – from the balcony of room 306
המועמדים – חלק א'
קצת יותר מיממה לטקס האוסקר והציפייה היא לשעה שש בבוקר (לערך) ביום שני, עת בה יכריזו על הזוכה בפרס הסרט הזר וכולי תקווה שנוכל לרקוד הורה עם ארי על זכייתו בפרס זה.
***
לקראת הטקס אסקור היום ומחר את הסרטים המועמדים בקטגוריות הסרט הדוקומנטרי (הארוך והקצר).
והמועמדים לסרט הדוקומנטרי הארוך הם:
עדכון : הסרט הזוכה הוא Man on wire
הסרט “אדם על חבל” מספר את סיפורו של צעיר צרפתי בשם פיליפ פטיט, אשר לפני כ-34 שנים הגשים את חלומו בין שש השנים וצעד על כבל שנמתח בין מגדלי התאומים בניו-יורק, אז הבניינים הגבוהים בעולם.
בשמונת החודשים בהם שהה פטיט בניו יורק, הוא היה צריך למצוא דרך לעקוף את אבטחת הבניינים, להבריח את הכבלים והציוד, למתוח את הכבל בין שני הבניינים וכדומה.
ב7 באוגוסט 1974 בשעה 7:15 בבוקר, פיליפ לקח את הצעד הראשון על כבל בגובה 1350 רגל מעל המדרכות של מנהטן …
Encounters at the end of the world
הבימאי רנר הרצוג יוצא לבחון את החיים בקצה הדרומי של הכדור – אנטרטיקה, מעל ומתחת לפני הקרח: מיצורי מים משונים ועד בנקאי שהפך לנהג, שרברב המתהדר בקשר דם עם בית המלוכה האצטקי או עוזרת מחקר שנסעה את כל הדרך מלונדון לנאירובי במשאית אשפה. "חולמים מקצועיים" הוא מגדיר את הדמויות הצבעוניות שאליהן אנחנו עתידים להתוודע…
סיפור מאבק ההישרדות של משפחה אחת שנאלצת לעזוב את לאוס לרחובות ניו יורק עקב שיתוף פעולה של האב עם הCIA במהלך מלחמת ויטנאם.
הסרט עוקב אחר מאבקם של חקלאים , רובם מהגרים מאמריקה הלטינית, נגד עיריית לוס אנג'לס וכרישי נדל"ן, אשר רוצים לפנותם משטח חקלאי שניתן להם לפני שנים, אותו הם מעבדים במסירות. הסרט מתעד את התאגדותם ומאבקם בגזירה .
הדרמה בעקבות הוריקן קתרינה, כפי שהיא משתקפת במצלמתה של תושבת ניו אורלינס קימברלי רוברטס. רוברטס תיעדה את המסע הארוך שלה ושל בעלה החל מימיה הראשונים של ההוריקן קתרינה, פינויים לממפיס ועד לחזרתם.
שביתה…
לקראת השביתה של עובדי הטלוויזיה והקולנוע : קליפ בהשתתפות שחקנים, במאים, תסריטאים, תאורנים, צלמים וכו'…
24-25-26 בפברואר 2009
שיח יוצרים – פרק שני
לפני כחודשיים הצגתי כאן מיזם חדש בשם "שיח יוצרים", סדרת ראיונות עם יוצרי קולנוע תיעודי. את השבועות בין פרק הפיילוט לפרק הנוכחי הקדשתי לפנייה ליוצרים, כמו גם לשדרוג הסדרה. השדרוג בא לידי ביטוי בפתיח ובלוגו החדשים שעיצב ויצר בצורה מדהימה ניר חיימוביץ' מסטודיו Design By Accident.
בפרק זה אני מראיין את המפיק והבמאי נחום לנדאו על סרטו "סכנה, כאן בונים" המהווה חלק מסדרה בשם "שחר אדום" המאגדת שלושה סרטים העוסקים בהתמודדות של תושבי עוטף עזה עם מציאות הקסאמים.
צפייה מהנה!
כאן שביתה
במסיבת העיתונאים שכינס מטה מטה המאבק של העובדים בקולנוע ובטלוויזיה, הכריזו שבעת האיגודים המקצועיים על שביתת אזהרה בת שלושה ימים בערוצים המסחריים.
מצורף סרטון הכרזת השביתה בתאריכים 24-25-26 בפברואר
נראה מעניין : כן המפקדת
מחר, יום שבת, יוקרן הפרק הראשון בסדרה התיעודית "כן המפקדת" אשר מתארת את המפגש בין נערים בעלי עבר פלילי שסולקו מכל מסגרת וחוו התעללות והזנחה, ובין המפקדות שלהם בטירונות ייחודית. אשר אמורות להקנות לנערים הרגלי משמעת ומיומנות צבאית.
שלושה פרקים. כל שבת בערוץ 8 בשעה 21:30
בימוי: איציק לרנר; הפקה: דני סיטון, "סרטי פקדה" בשיתוף "סט הפקות".
בין ספטמבר לנובמבר 2007, בין סביבות ראש השנה לחנוכה התשס"ח, נכנסו כ-100 טירונים ירוקים ירוקים למחנה קטן בצפון הארץ, למקום קטן שכל הקונוטציות המחוברות אליו הן שליליות. אומרים שכל מי שמגיע לשם דפ"ר, שהוא מופרע, עבריין, שיוצאים משם רק טבחים ועובדי רס"ר, קוראים להם "נערי רפול" ולמשמע הכינוי הזה הלב נכמר ואתה חושב לעצמך, "אוי… מסכנים, הם בטח ממש טיפשים, על גבול האוטיזם".
כמה שנים לפני כן, ספורות, כעשור לפני כן, שירת בבסיס ליד מר יצחק לרנר, הידוע בכינויו הבמאי הדוקומנטרי איציק לרנר ושמע ממרחקים קריאות "הקשב!!" ו"בוקר טוב המפקדת!!" ו"לילה טוב המפקדת!!" בווליום שלא היה מבייש דיסקוטק מצוי. ניצני הסקרנות כלפי אותו מקום כבר אז החלו להתפתח וכמה שנים מאוחר יותר הוא כבר יצר סרט בן כחצי שעה על טירונות קטנה במקום קטן שנקרא "חוות השומר". היית מצפה שזה ישביע את רעבונו הדוקומנטרי, אך לא איש כמו איציק לרנר בא על סיפוקו בקלות.
בדיוק באותה תקופה סתוית של סוף 2007, עת התחלתה של התשס"ח, אסף הבמאי איציק לרנר צוות צילום מצומצם וחזר אל אותו מקום מקולל, מחנה הדפ"רים, חוות השומר. משהו באותם נערים שהחברה איבדה כל תקווה כלפיהם לא הניח לו. החמלה של צבא ההגנה לישראל כלפיהם הפעימה אותו, והוא יצא שוב, הפעם עם כוונה לאכול, לשבוע ולהותיר כדבר ה'.
המחנה ממוקם בגליל התחתון, אם הוא לא היה בסיס טירונים, יכולת להשבע שמדובר בבית הבראה או קיבוץ. בתים מהמאה שעברה (ואף אחת לפניה) שימשו בראשונה את חבורת "בר גיורא" שלימים הפכה להיות ארגון "השומר" ומכאן שמה של החווה. אל אותו מקום בדיוק, שנועד לשמור על הגליל התחתון, מגיעים ילדים מבוגרים בני 18 ומעלה בעלי נסיון חיים של בני 40 ויותר. יש שם טירונים שראו הכל, שחוו הכל, שהיו בכל מקום, מסמים ועד לכלא לפעמים, החברה שופטת אותם ורואה בהם בגירים לכל דבר, אבל התבוננות קפדנית בהם מגלה שכן, הם עדיין ילדים. הם פשוט עברו יותר מדי. עכשיו, צריך להסביר להם, זו ההזדמנות שלהם לחזור "למוטב", ל"חיים תקינים בחברה", הצבא קפץ על ההזדמנות וראה את הפוטנציאל החיילי שבהם והוא לא מוותר. בסוף, הם יהפכו לחיילים מן השורה, הם יצאו מהצבא והם יהיו אזרחים טובים, הם יחזירו עכשיו למדינה את הטובה שהיא תטה להם אחר כך.
זו המטרה. האמצעי? חבורת בנות, לא מבוגרות בהן בהרבה, תמימות, בנות טובים וטובות, חלקן אף דתיות, שלוקחות על עצמן את המשימה הקשה, קשה מאוד, לשבור את רוחם של הטירונים הסוררים הללו, לרסק את דפוסי ההתנהגות ההרסניים לעצמם ולחברה, ולבנות את הכל מחדש. מבחוץ הן קשוחות, רעות, קפדניות, פדאנטיות ממש, בעלות אגו אלוהי. ההיררכיה היא האלוהים בצבא, הרי. מבפנים, הן רכות כמו מרשמלו ישר מהמדורה ומתוקות כמוהו גם כן. היית מצפה שעם היחס שהן מעניקות לטירונים, הן שונאות אותם באופן אישי, שהן מזלזלות בהם, אבל ההפך הוא כל כך נכון. כל מחזור הוא התאהבות מחודשת בחבורת פרחחים שאפילו ההורים שלהם, לעתים, לא מאמינים שיקרה איתה משהו טוב.
קשה בהתחלה. ברור שקשה. הטירונים לא מסתגלים למסגרת. לא מבינים למה צריך לציית להוראות. לא מבינים למה צריך ללבוש מדים או לנעול נעליים צבאיות. לא מבינים למה אי אפשר ללכת הביתה עכשיו. הם מיצו את החוויה הצבאית שלהם. המפקדות לא מתמודדות עם כמות הקללות, עם היצירתיוּת שבהן, עם האלימות הסמויה הזאת, עם הסרבנות, עם החוצפה, עם ההטרדות המיניות. דומה שקבוצה אחת תוותר, אבל אמר מי שאמר, יותר משהעגל… הפרה…
ובתוך כל זה, שואל מר יצחק לרנר שאלות מוזרות, כמו, מי מחנך את מי? המפקדות את הטירונים או להפך? מי מכיל את מי? מי מקדם את מי? העולם של הטירונים והמפקדות נחשף אט אט בסדרה בת שלושה פרקים. יחד עם הצוות חסר החת שלו הם עברו יחד עם הטירונים את כל הטירונות, יצאו איתם למסעות, הלכו לישון הרבה אחרי שעת ת"ש וקמו הרבה לפני.
ראיון שקיימתי עם הבימאי , במסגרת הסדרה "שיח יוצרים"
