« בדרך לאוסקר נראה מעניין : לונדון פינת בן יהודה »
רשמים
הראיון הראשון שהעלתי לפני מספר שבועות במסגרת "שיח יוצרים" היה עם במאי הסרט "חסרי הבית" דותן נווה. לאחרונה חזר נווה מפסטיבל בטיוואן, בו הקרין את סרטו. ביקשתי ממנו לכתוב מספר מילים ורשמים על הביקור וההשתתפות בפסטיבל והיום אני מפרסם את דבריו:
הפסטיבל בטיוואן היה למעשה הפעם הראשונה שהקרנתי את הסרט שלי "חסרי-הבית" בפני קהל מחוץ למדינת ישראל וזה היה כיף גדול מאוד!. למרות שזה היה פסטיבל קטן לסרטים תיעודיים שעל אף הפרסומים הרבים ברחובות טייפה לא משך אליו צופים רבים, או אנשים מתעשיית הקולנוע העולמית.
במהלך הפסטיבל הוצגו כ-50 סרטים ממקומות שונים בעולם, בחרתי לציין כמה שהרשימו אותי במיוחד:
"War Dance", USA, Sean Fine & Andrea Nix Fine
תלמידי בי"ס יסודי בצפון אוגנדה שסבלו מתוצאותיה ההרסניות של מלחמת האזרחים במדינה המתכוננים לתחרות ריקוד ארצית בקמפלה, עיר הבירה. הסיפורים העצובים של הילדים, שחלקם הפכו בעל-כורחם לרוצחים, חלקם נשארו יתומים. המורים למוסיקה מנסים לעודד את הילדים ולהכין אותם לתחרות, להגיד להם שהם צריכים להניח לעבר, לקבל אותו ולהמשיך הלאה. הניסיון לתת לילדים כלי אמנותי להתמודד עם המצוקה שלהם, שיאפשר להם לבטא את עצמם ויעניק להם תקווה לחיים טובים יותר מאוד ריגשה אותי.
"Children Of God", Korea, YI, 2008, Seung-Jun
ילדי רחוב שמתפרנסים ממה שמשאירים משפחות הנפטרים ליד אתר שריפת הגופות בקטמנדו, נפאל. סרט מאוד קשה ועצוב, מראה ילדים בלי שום תקווה לעתיד. התלות הזו שלהם באנשים שיגיעו לשרוף את גופות בני משפחותיהם ורק אם יש להם מזל, אז הם יוכלו לצלול לנהר למצוא איזה חפץ שאפשר למכור אותו, או ידוגו בעזרת מגנט המחובר לחוט מטבעות שהגיעו לתחתית הנהר.
"Pujee", Japan, 2006, Kazuya Yamada
חוקר יפני מטייל ברחבי העולם על אופניו ומגיע למונוגוליה, אחת התמונות הראשונות שהוא רואה שם היא ילדה קטנה הרוכבת על סוס במרחב הפתוח. הוא מתקרב אליה ואז היא אומרת לו בשפתה שאם הוא רוצה לצלם אותה אז שילך כי היא לא מסכימה… הוא מחליט לבקש רשות ממשפחתה ומתארח אצלה לכמה ימים, כך נוצר קשר מיוחד בין רוכב האופניים היפני לבין המשפחה המונגולית, החיה חיי נדודים ומנסה להתאים את עצמה לשינוי שעובר על מונגוליה מחברה סוציאליסטית לכלכלת שוק, דרך משברים שהטבע מנפק כמו בצורת שהורגת כמעט את כל הסוסים, הבקר, הכבשים ושאר בעלי-החיים שמגדלת המשפחה. הסרט מתמקד ב-Pujee, ילדה יפה בת 5 לאורך כמה שנים, כאשר היא מספרת על החלומות שלה, מלווה אותה כרועת הצאן בשטח וביום הראשון בכיתה א'. עד כאן הכול נשמע מעניין ואקזוטי אך הסיפור הזה הוא מאוד טראגי ו-2 דמויות מרכזיות בסרט שצולם החל מ-1999, לא שרדו עד לסיומו בשנת 2006.
Hip-Hop Storm", Taiwan, 2008, SU, Che-Hsien"
הסרט שמשך את מירב תשומת הלב בפסטיבל ואף מילא את האולם, היה על קבוצת רקדני "היפ-הופ" שמתאמנים במתחם הרכבת התחתית בעיר ומתכוננים לתחרות ההיפ-הופ הארצית- בהקרנה היו נוכחים במאי הסרט והכוכב הראשי שלו.
למעט מספר יוצרים מצומצם כמו למשל המפיקה היפנית של הסרט Pujee, במאית סינית והבמאי הטיוואני, לא הגיעו אנשי קולנוע נוספים וקהל מקומי שמשך אנשים מכל הגילאים. השוב גם לציין שבפסטיבל עשו גם מחווה ליוצר הסרטים הגרמני וורנר הרצוג הפועל כעת מארה"ב , שעשה יותר מ-50 סרטים, דוקומטנאריים ותיעודיים. הסרט החדש שלו-
(Encounters At The End Of The World, 2008) שהוקרן גם בפסטיבל ירושלים האחרון מתמקד בתחנת מחקר נידחת באנטרקטיקה על שלל הדמויות הרב-גוניות המרכיבות אותה.
הסרט שלי "חסרי הבית" הוקרן פעמיים בתרגום לסינית, בפעם הראשונה בערב יום רביעי ה-24.12.08 ובצהרי יום חמישי למחרת. בהקרנה הראשונה היו כ-50 איש, ביניהם ראש הנציגות הישראלית בטייפה- רפי גמזו, ונשאלו לא מעט שאלות ביניהן: מה הפסיכולוגיה שעמדה בבסיס הרעיון של החיים והלינה המשותפת בבית הילדים? האם הסרט שינה את חייך? האם שיפרת את היחסים עם הוריך בעקבות הסרט? איך הגיבו לסרט בישראל? איך העבודה על הסרט משפיעה על העבודה שלך כעת כתחקירן בטלוויזיה והאם אתה יותר רגיש למצוקות חברתיות של אנשים אחרים? מה מבדיל את החיים שלך בקיבוץ מחיים של מישהו אחר שגדל בעיר בישראל?
השאלות שימחו אותי מאוד מכיוון שהרגשתי שהסיפור שלי הצליח להגיע לליבם של אנשים שאין להם שום קשר אלי, לתרבות בה גדלתי ונמצאים בצדו האחר של העולם.
מכיוון שהיה לי זמן בין הסרטים שבחרתי לראות יצא לי להסתובב קצת ברחבי טייפה. צוות הפסטיבל ואנשי נציגות ישראל בטייוואן אירחו אותי בלבביות, כך גם האנשים ברחוב שהיו מאוד אדיבים וניסו לסייע בכל דבר. כפי הנראה היגיינה היא אחד הדברים הכי חשובים ולכן אפשר אולי להסביר מדוע כמעט בכל מסעדה או בית קפה מסתובבים המלצרים עם מסיכת מנתחים הצמודה לפניהם…
את יחסי הכוחות הפוליטיים בין סין לטייוואן לא הבנתי עד הסוף אבל אפשר לומר שסין רואה את טיוואן כחלק בלתי נפרד ממנה, אפשר לראות זאת למשל מהמחווה האחרונה שהעניקה סין לטיוואן- שתי פנדות! אך השמות שהעניקו להן הסינים בתרגום לעברית הוא איחוד. טיוואן לעומת זאת רואה את עצמה כמדינה מערבית וחופשית לכל דבר ושואפת להתנתק מסין וביום מן הימים אף להכריז על עצמאות.
ברחבי טייפה לא ממש יכולתי לדבר באנגלית ונעזרתי בעיקר במילון מושגים עברי-סיני ששימש אותי נאמנה. כבר מהרגע שהגעתי לטייפה כבר הרגשתי כמו וי.איי.פי! נהג של צוות הפסטיבל לקח אותי משדה התעופה למלון, שם חיכתה לי נציגה מהפסטיבל שקיבלה אותי ולקחה אותי לקומה השישית בקניון הגדול שבו התקיים הפסטיבל, הם אף ליוו אותי למקומות שונים ומעניינים ברחבי העיר. ראש נציגות ישראל בטיוואן, רפי גמזו, התייחס אלי בכבוד רב ולקח אותי לטקס הדלקת נר של חנוכה אצל הרב היחיד בעיר טייפה, כמו-כן הוא ליווה אותי במהלך כל השהות שלי בעיר. חשוב לציין שללא הסיוע הכספי של נציגות ישראל בטיוואן והמכללה האקדמית ספיר, לא יכולתי להגיע לפסטיבל ועל כך אני מנצל את ההזדמנות הזו בשביל להודות להם.
תגובה אחת »
I saw Pujee at the International Documentary Festival in Thessaloniki last year and I liked it alot. Here is my "review" I wrote about the film on my blog last year
I know, it is in Greek , but what can I do
anyway, here is the link
http://alloukiallou.blogspot.com/2008/03/puujee-kazuya-yamada-2006-yoshiharu.html
have a wonderful week