זהו. לאחר ספקולציות וניחושים רבים, הוכרזו היום, סופסוף, המועמדים לפרס האוסקר האמריקאי שיתקיים עוד חודש בתאריך 22 בפברואר. הסרט " ואלס עם באשיר" של ארי פולמן, שזכה לאחרונה בפרס גלובוס הזהב, קיבל בסופו של דבר מועמדות אחת: המועמדות על פרס הסרט הזר הטוב ביותר. רשימת המועמדים המלאה כאן.

בהמשך אתן סקירה של הסרטים המועמדים בקטגוריית הסרט התיעודי הארוך והסרט התיעודי הקצר.

***

פסטיבל ברלין יערוך השנה מחווה ויקרין את סרטו של ברק היימן "בובות נייר", הסרט התיעודי עוקב אחרי חייהם של שישה עובדים פיליפיניים העובדים בבני ברק בסיעוד קשישים, ובסופי שבוע עורכים בת"א מופע דראג בשם "בובות של נייר". הסרט מציג את חייהם על רקע חששם ממשטרת ההגירה ומפיגועי טרור.

הסרט זכה שם בפרס חביב הקהל לשנת 2006. במקביל להקרנה בפסטיבל , ערוץ יס דוקו ישדר את הסרט בשידור נוסף במוצ"ש 14.2 בשעה 23:15

פורום היוצרים הדוקומנטריים פותח את ההרשמה לתחרות הקולנוע הדוקומנטרי 2009

תאריך אחרון להגשת הסרטים 10-02-09

***

החלה ההרשמה לתחרות פרס האקדמיה לסרט התיעודי

התאריך האחרון להגשת הסרטים :12.02.09

***

נפתחה ההרשמה לקטלוג הקולנוע הדוקומנטרי הישראלי 2009

מועד סופי להגשה 10-02-2009

***

הסרט "ואלס עם באשיר" נבחר להופיע בעמוד השער של המדריך היוקרתי INTERNATIONAL FILM GUIDE

בחודש פברואר תעלה סדרה תיעודית חדשה לערוץ יס דוקו בהנחיית העיתונאי ירון לונדון.

לונדון יוצא לסיור בשדות המילים בכדי להכיר את השפה העכשווית. במפגשים חד-פעמיים עם תלמידים, חיילים, אמנים, אנשי תקשורת וחוקרים, בודק לונדון את השפות השונות, מתוודע לסלנג החדש ולשמות החדשים בעברית, חוקר את מכבסת המלים ואת השפעת הגלובליזציה על השפה העברית.

פרק ראשון: אני דינוזאור? האם ירון שייך לזן הולך ונכחד של דוברי עברית מתוקנת וגבוהה? לונדון יוצא למסע עם נכדיו הצעירים ומבקר בתחנות שנחשבו תחנות מפתח בהנחלת העברית: בקול ישראל (שם התחיל את דרכו כשדר ועיתונאי) הוא משוחח עם דן כנר (ואז מתברר שהאחרון הוא דינוזאור עתיק אף יותר); בגלי צה"ל הוא פוגש ביורשיו בני הדור הצעיר יותר אברי גלעד וג'קי לוי; בבית-ספר תיכון הוא נוכח בשיעור תנ"ך ונתקל בעברית אשר בפי בני הנוער; הוא מצטרף לישיבה של האקדמיה ללשון, בה מנסים לבחור מילים חדשות, ולהפתעתו מגלה דווקא גמישות במגדל השן. את הפרק מלווה שיחה עם הסופר מאיר שלו שמאירה מחד את הדאגה לעברית שהשניים חולקים, ומאידך את המסקנה כי שפה חיה היא כזו שנהרסת ונבנית מחדש מדי יום.פרק שני: העברית היא סקסמניאקית ירון, כותב פזמונים מצליח בעברו, מחליט שהוא רוצה לכתוב שיר אהבה עכשווי. לפיכך הוא יוצא לבדוק מהי שפת האהבה בעברית. הוא בודק את מקורות הכתיבה על אהבה בעברית, משיר השירים דרך יוסי גיספן ועד יוני בלוך; הוא נפגש עם משוררים כמו אדמיאל קוסמן ורוני סומק וסופרים כמו מיכל זמיר הצעירה והנועזת; במפגש עם איש צעיר המחפש אהבה בשדות האינטרנט לומד ירון את שפת האהבה ברשת; הולך ל"טיפול" אצל סקסולוג המאיר את עיניו בסיפורים על מטופליו ועל האלימות שהם נוקטים בדברם על אהבה; ומשוחח עם בנות באולפן לעברית שבאו לכאן בעקבות האהבה. בסופו של הפרק הוא אכן כותב שיר, שמולחן ומבוצע על ידי יוני בלוך.

פרק שלישי: עברית היא תמיד עבריוֹת ירון יוצא בעקבות העבריות השונות, שכל אחת מהן תורמת משלה לעברית ה"כללית": הוא מתנסה בשפה צבאית ומצטרף לשידור התוכנית "קולה של אמא" בבסיס חטיבת גבעתי; הוא משתתף בצילומי סרט ששפתו מזרחית-עממית; מצטרף לטנק של חוזרים בתשובה ולומד את שפתם; ואל השפה הרוחנית הוא מתוודע בפסטיבל בומבמלה.

פרק רביעי: עברית דוט. קום ירון מתמקד בפרק זה בהשפעה הגדולה ביותר על העברית – פלישת האנגלית, או ליתר דיוק – האמריקניזציה של השפה העברית: הוא מבקר בסט של סרט פרסומת ישראלי דובר ספרדית; במשרד פרסום שבונה קמפיינים באנגלית לקהל ישראלי; הוא מצטרף לתלמידי בית-הספר לקופירייטינג שמנסים לבנות מותגים בעברית; ויחד עם פרופ' זוהר שביט, חברת מועצת עיריית תל-אביב, הוא בוחן את מידת שיתוף הפעולה של בעלי העסקים במרכז מסחרי תל-אביבי, שמרבית השלטים על חנויותיהם כתובים אנגלית, עם התקנה החדשה שיש בה אכיפה של הצורך לכתוב גם בעברית. הוא משוחח עם גלעד צוקרמן, פרופ' צעיר לבלשנות, הטוען כי פלישת האנגלית היא חלק לגיטימי מן השפה שהוא קורא לה ישראלית, ושאת העברית יש ללמד כשפה זרה; הוא מבקר בישיבה בחברת הייטק מפורסמת שבה הדיבור מתובל כולו באנגלית, ומסיים בביקור אצל הספר שלו, שגם השלט על מספרתו כתוב אנגלית, וכל התקשורת ביניהם מתובלת במלים לועזיות.

הסדרה תשודר בכל יום רביעי בשעה 21:30 , החל מה-4.2

הראיון הראשון שהעלתי לפני מספר שבועות במסגרת "שיח יוצרים" היה עם במאי הסרט "חסרי הבית" דותן נווה. לאחרונה חזר נווה מפסטיבל בטיוואן, בו הקרין את סרטו. ביקשתי ממנו לכתוב מספר מילים ורשמים על הביקור וההשתתפות בפסטיבל והיום אני מפרסם את דבריו:

הפסטיבל בטיוואן היה למעשה הפעם הראשונה שהקרנתי את הסרט שלי "חסרי-הבית" בפני קהל מחוץ למדינת ישראל וזה היה כיף גדול מאוד!. למרות שזה היה פסטיבל קטן לסרטים תיעודיים שעל אף הפרסומים הרבים ברחובות טייפה לא משך אליו צופים רבים, או אנשים מתעשיית הקולנוע העולמית.

במהלך הפסטיבל הוצגו כ-50 סרטים ממקומות שונים בעולם, בחרתי לציין כמה שהרשימו אותי במיוחד:

"War Dance", USA, Sean Fine & Andrea Nix Fine

תלמידי בי"ס יסודי בצפון אוגנדה שסבלו מתוצאותיה ההרסניות של מלחמת האזרחים במדינה המתכוננים לתחרות ריקוד ארצית בקמפלה, עיר הבירה. הסיפורים העצובים של הילדים, שחלקם הפכו בעל-כורחם לרוצחים, חלקם נשארו יתומים. המורים למוסיקה מנסים לעודד את הילדים ולהכין אותם לתחרות, להגיד להם שהם צריכים להניח לעבר, לקבל אותו ולהמשיך הלאה. הניסיון לתת לילדים כלי אמנותי להתמודד עם המצוקה שלהם, שיאפשר להם לבטא את עצמם ויעניק להם תקווה לחיים טובים יותר מאוד ריגשה אותי.

"Children Of God", Korea, YI, 2008, Seung-Jun

ילדי רחוב שמתפרנסים ממה שמשאירים משפחות הנפטרים ליד אתר שריפת הגופות בקטמנדו, נפאל. סרט מאוד קשה ועצוב, מראה ילדים בלי שום תקווה לעתיד. התלות הזו שלהם באנשים שיגיעו לשרוף את גופות בני משפחותיהם ורק אם יש להם מזל, אז הם יוכלו לצלול לנהר למצוא איזה חפץ שאפשר למכור אותו, או ידוגו בעזרת מגנט המחובר לחוט מטבעות שהגיעו לתחתית הנהר.

"Pujee", Japan, 2006, Kazuya Yamada

חוקר יפני מטייל ברחבי העולם על אופניו ומגיע למונוגוליה, אחת התמונות הראשונות שהוא רואה שם היא ילדה קטנה הרוכבת על סוס במרחב הפתוח. הוא מתקרב אליה ואז היא אומרת לו בשפתה שאם הוא רוצה לצלם אותה אז שילך כי היא לא מסכימה… הוא מחליט לבקש רשות ממשפחתה ומתארח אצלה לכמה ימים, כך נוצר קשר מיוחד בין רוכב האופניים היפני לבין המשפחה המונגולית, החיה חיי נדודים ומנסה להתאים את עצמה לשינוי שעובר על מונגוליה מחברה סוציאליסטית לכלכלת שוק, דרך משברים שהטבע מנפק כמו בצורת שהורגת כמעט את כל הסוסים, הבקר, הכבשים ושאר בעלי-החיים שמגדלת המשפחה. הסרט מתמקד ב-Pujee, ילדה יפה בת 5 לאורך כמה שנים, כאשר היא מספרת על החלומות שלה, מלווה אותה כרועת הצאן בשטח וביום הראשון בכיתה א'. עד כאן הכול נשמע מעניין ואקזוטי אך הסיפור הזה הוא מאוד טראגי ו-2 דמויות מרכזיות בסרט שצולם החל מ-1999, לא שרדו עד לסיומו בשנת 2006.

Hip-Hop Storm", Taiwan, 2008, SU, Che-Hsien"

הסרט שמשך את מירב תשומת הלב בפסטיבל ואף מילא את האולם, היה על קבוצת רקדני "היפ-הופ" שמתאמנים במתחם הרכבת התחתית בעיר ומתכוננים לתחרות ההיפ-הופ הארצית- בהקרנה היו נוכחים במאי הסרט והכוכב הראשי שלו.

למעט מספר יוצרים מצומצם כמו למשל המפיקה היפנית של הסרט Pujee, במאית סינית והבמאי הטיוואני, לא הגיעו אנשי קולנוע נוספים וקהל מקומי שמשך אנשים מכל הגילאים. השוב גם לציין שבפסטיבל עשו גם מחווה ליוצר הסרטים הגרמני וורנר הרצוג הפועל כעת מארה"ב , שעשה יותר מ-50 סרטים, דוקומטנאריים ותיעודיים. הסרט החדש שלו-
(Encounters At The End Of The World, 2008) שהוקרן גם בפסטיבל ירושלים האחרון מתמקד בתחנת מחקר נידחת באנטרקטיקה על שלל הדמויות הרב-גוניות המרכיבות אותה.

הסרט שלי "חסרי הבית" הוקרן פעמיים בתרגום לסינית, בפעם הראשונה בערב יום רביעי ה-24.12.08 ובצהרי יום חמישי למחרת. בהקרנה הראשונה היו כ-50 איש, ביניהם ראש הנציגות הישראלית בטייפה- רפי גמזו, ונשאלו לא מעט שאלות ביניהן: מה הפסיכולוגיה שעמדה בבסיס הרעיון של החיים והלינה המשותפת בבית הילדים? האם הסרט שינה את חייך? האם שיפרת את היחסים עם הוריך בעקבות הסרט? איך הגיבו לסרט בישראל? איך העבודה על הסרט משפיעה על העבודה שלך כעת כתחקירן בטלוויזיה והאם אתה יותר רגיש למצוקות חברתיות של אנשים אחרים? מה מבדיל את החיים שלך בקיבוץ מחיים של מישהו אחר שגדל בעיר בישראל?

השאלות שימחו אותי מאוד מכיוון שהרגשתי שהסיפור שלי הצליח להגיע לליבם של אנשים שאין להם שום קשר אלי, לתרבות בה גדלתי ונמצאים בצדו האחר של העולם.

מכיוון שהיה לי זמן בין הסרטים שבחרתי לראות יצא לי להסתובב קצת ברחבי טייפה. צוות הפסטיבל ואנשי נציגות ישראל בטייוואן אירחו אותי בלבביות, כך גם האנשים ברחוב שהיו מאוד אדיבים וניסו לסייע בכל דבר. כפי הנראה היגיינה היא אחד הדברים הכי חשובים ולכן אפשר אולי להסביר מדוע כמעט בכל מסעדה או בית קפה מסתובבים המלצרים עם מסיכת מנתחים הצמודה לפניהם…

את יחסי הכוחות הפוליטיים בין סין לטייוואן לא הבנתי עד הסוף אבל אפשר לומר שסין רואה את טיוואן כחלק בלתי נפרד ממנה, אפשר לראות זאת למשל מהמחווה האחרונה שהעניקה סין לטיוואן- שתי פנדות! אך השמות שהעניקו להן הסינים בתרגום לעברית הוא איחוד. טיוואן לעומת זאת רואה את עצמה כמדינה מערבית וחופשית לכל דבר ושואפת להתנתק מסין וביום מן הימים אף להכריז על עצמאות.

ברחבי טייפה לא ממש יכולתי לדבר באנגלית ונעזרתי בעיקר במילון מושגים עברי-סיני ששימש אותי נאמנה. כבר מהרגע שהגעתי לטייפה כבר הרגשתי כמו וי.איי.פי! נהג של צוות הפסטיבל לקח אותי משדה התעופה למלון, שם חיכתה לי נציגה מהפסטיבל שקיבלה אותי ולקחה אותי לקומה השישית בקניון הגדול שבו התקיים הפסטיבל, הם אף ליוו אותי למקומות שונים ומעניינים ברחבי העיר. ראש נציגות ישראל בטיוואן, רפי גמזו, התייחס אלי בכבוד רב ולקח אותי לטקס הדלקת נר של חנוכה אצל הרב היחיד בעיר טייפה, כמו-כן הוא ליווה אותי במהלך כל השהות שלי בעיר. חשוב לציין שללא הסיוע הכספי של נציגות ישראל בטיוואן והמכללה האקדמית ספיר, לא יכולתי להגיע לפסטיבל ועל כך אני מנצל את ההזדמנות הזו בשביל להודות להם.

"חסרי הבית" יוקרן ביום שלישי הקרוב, בתאריך 20.1.09, בשעה 20:30 בסינמטק חיפה.

לאחר שזכה בגלובוס הזהב לפני מספר ימים, אנו מתבשרים היום שסרטו של ארי פולמן "ואלס עם באשיר" נכנס לרשימת תשעת הסרטים ׁ(ה"שורט ליסט") שמתוכה יבחרו חמישה שיתמודדו על פרס הסרט הזר הטוב ביותר באוסקר האמריקני. ההכרזה על החמישיה ביום חמישי הבא.

***

דוקאביב, הפסטיבל הבינלאומי לסרטי תעודה, יתקיים בחודש מאי זו השנה ה-11. החל מהיום ניתן להגיש סרטים לפסטיבל. הדד ליין הוא 29 בינואר.

הרישום נעשה דרך האתר

***

ההרשמה לפיצ'ינג שיתקיים בשוק האחד עשר לקו פרודוקציות בין לאומיות, בעיצומה. מועד אחרון להגשת הצעות לפיצ'ינג : יום שלישי 27.01.09

הרישום נעשה דרך האתר.

***

עמותת "עיר-עמים" מזמינה קולנוענים ויוצרים דוקומנטריים להירשם לתחרות בינלאומית לסרטים קצרים, שיציגו מבט שונה, רחב ומורכב על היבטים שונים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני בירושלים וישאלו שאלות אודות עתידה של העיר. המועד האחרון להרשמה הוערך ל-20.1.09.

פורים 1996, על מעבר החציה של דיזינגוף סנטר בתל אביב, עמדה מיטל בת ה-27. מחבל מתאבד התפוצץ לידה וגרם לפציעתה האנושה.

תשע שנים לאחר מכן, לאחר שנים רבות שחיה לבדה, מיטל מחליטה לעבור טיפולי הפריה וללדת ילד כאם חד הורית.

"כוכבים נוצצים", סרטה של יעל קיפר, מתעד את הטיפולים, ההרדמות, הניתוחים עד מצב של סיכון חיים, אשר מחזירים את מיטל בבת אחת לאחור. הקושי הפיזי אדיר אך קשה יותר ההתמודדות הנפשית, לא רק עם מה שעובר עליה עכשיו אלא עם מה שהדחיקה מאז הפיגוע.

הסרט יוקרן החודש בסינמטק תל אביב בתאריכים : 21.1 , 23.1, 31.1

"הגלגול" סרטו של נתי ברץ יוצא להקרנות מסחריות החל מהשבוע הקרוב.

הסרט, זוכה פרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בפסטיבל חיפה השנה, מתעד מסע בן 4 שנים, לחיפוש גלגולו של אחד מהמאסטרים הטיבטים של המאה העשרים, גשה למה קונצ'וג.

הסרט מסופר מנקודת מבטו של טנזין זופה, משרתו המסור ותלמידו המבריק, אשר באופן לא צפוי ממונה ע"י הדאלי למה לחפש את גלגולו של מורהו, האיש שהיה כל עולמו.

המסע למציאתו של הילד ש"אין לטעות בו" מטלטל רגשית וחוצה ארצות, ומאיר אספקטים נדירים של האמונה הטיבטית ומסורת חיפוש הגלגולים. אולם הגילוי האמיתי בסרט הוא טנזין זופה, האדם שמוביל את החיפוש באמונה, רגישות ושמחת חיים.

הקרנת בכורה י-ם – 07-01-08 – סינמטק ירושלים

הקרנת בכורה ת"א – 09-01-08 – סינמטק ת"א

סצינות מהסרט

הטריילר :

במהלך המחצית הראשונה של 2009, מינואר ועד יוני, יקרין בית הספר רוטשילד – קיסריה לתקשורת שבאוניברסיטת תל אביב סדרה של סרטים שנעשו ע"י במאים ישראליים – ועוכבו או נפסלו לשידור ע"י הטלוויזיה הישראלית.

הסרטים עוסקים בנושאים שאמצעי התקשורת הישראליים לא ממהרים לטפל בהם – יחסי הון-שלטון, הצדדים הנסתרים של עולם הבידור, יחסי עבודה, זכויות האדם בשטחים, מלחמת לבנון הראשונה ושיטות העבודה של השב"כ. רובם הוקרנו מאוחר יותר, לאחר שנדחו, ע"י גורמים פרטיים, סינמטקים וכן הלאה.

הסרטים יוקרנו אחת לחודש, באולם כס המשפט ע"ש ברנדר באוניברסיטת תל-אביב – וילוו בשיחות עם הבמאים לאחר ההקרנה. "הסרטים מרתקים ומעניינים בזכות עצמם", אומר ד"ר דניאל דור, ראש בית הספר לתקשורת, "אבל הם ישמשו אותנו גם כדי לדון בגבולות חופש הביטוי בישראל – בשאלה מה משדרים ומה לא, מתי משדרים ומתי לא, ומהם סוגי הלחצים שקובעים בסופו של דבר מה מגיע אל הציבור ומה נשאר בחוץ".

רשימת הסרטים ומועד הקרנתם: