« חזרה לשגרה היי, גיא »
סטודיו למשחק
לפני שבוע בדיוק, הארץ געשה ורעשה, למשמע רצון התקשורת, לשדר שיחות עם הרוצח יגאל עמיר. בערוץ 2 קיימו דיון המסביר את ההחלטה לא לשדר, גם בערוץ 10 התקיים דיון ושידור הראיון נדחה לעת עתה.
מספר אנשי תקשורת יצאו בצורה גורפת כנגד ההחלטה לשדר. ביניהם יאיר לפיד בתוכניתו. בשבוע שעבר, אמר לפיד, בין השאר : "הם יאמרו לכם שזוהי חובתנו כעתונאים וחלק מזכות הציבור לדעת .זכות הציבור לדעת את מה? לראיון עם יגאל עמיר אין שום חשיבות לחופש הביטוי בישראל. חופש הביטוי גם לא כולל את זה שאבא שאנס את בתו בת החמש יסביר בטלוויזיה איך הוא הרגיש". לפיד מסיים את דבריו במילים "ואם בגלל שלא שידרנו את הראיון הזה לא יהיה לנו היום רייטינג, אז שלא יהיה לנו היום רייטינג." (מתוך אתר חדשות ערוץ 2)
והיום (שישי), הפלא ופלא, אותו לפיד יוצא ומגן על שידור ראיון עם השחקן המורשע באונס סידרתי, חנן גולדבלט. רגע אחרי שתיארה אחת העדות את מעשיו כרצח הנשמה.
מהו ההבדל בין שני המקרים? היכן עובר הגבול בין מה שכן ולא ראוי לשידור? והאם לא מדובר בצביעות של התקשורת?
2 תגובות »
ברור שמדובר בצביעות של התקשורת, ויותר מזה, צביעות של הדוגמגיש הזחוח, השמרן והרדוד ביותר בטלוויזיה – יאיר לפיד. אין לי שום ציפיות אחרות מהעיתונות המשודרת. לכן אני לא רואה כל טעם לצפות בה, בלי כל קשר לכך שהמהדורות החדשות הטלוויזיונית מעלות לי את לחץ הדם ואת מפלס העצבים כמעט באופן פבלובי. יש אלטרנטיבות רבות וראויות ברשת שמספקות לי את כל הידיעה החדשותית לה אני זקוק.
יש הבדל. במקרה גולד-בלאד הביאו ברוני התקשורת דיווח מאוזן להפליא, כשמצד אחד מוצגת גרסתו של המסכן, החבר, המושפל, חנן-ענן, ומצידו השני של המתרס, תגובתה של הנודניקית המעצבנת, שטופלת האשמות על חברינו המגניב, האהוב, החשוב(והרקוב??), גשש-בלש.
אם בשם השוויון היו יכולים לראיים גם את יצחק או לפחות לאה, או אז בטח היו יוצאים לפיד ומרעיו גם להגנת השידור ההוא.
עניין האיזון הקלוקל מוצג לא פעם גם בבלוגו של יוסי גורביץ(לינק בניק)