שלושה ימים לבחירות המקומיות. גזרת האינטרנט של הבחירות הלוקאליות די גועשת, ובמהלך השבועות האחרונים נוצרו מספר סרטוני תמיכה. במיוחד במועמד לראשות עיריית ת"א: דוב חנין. הסרטונים מקווים לשכפל את השיטה האמריקאית, שאומרת : אני סלבריטי ותצביעו למה שאני אומר לכם.

לפני מספר ימים התייחס גיא פינס לתופעה בתוכניתו. התייחסות קצת בעייתית. על אף כמה אמירות שאני מסכים איתן, בשורה התחתונה נראה כי הוא לוקח חלק באותה תופעה שהוא יוצא נגדה. מאחר ויותר מכל, התוצאה, לדעתי, היא סרטון תמיכה באחד המועמדים, ראש העיר ת"א חולדאי. שפטו בעצמכם :

ודבר נוסף: זאת לא העיר שלי, גם אני לא גר בתל אביב.

ובינתיים בארה"ב :

לפני שבוע בדיוק, הארץ געשה ורעשה, למשמע רצון התקשורת, לשדר שיחות עם הרוצח יגאל עמיר. בערוץ 2 קיימו דיון המסביר את ההחלטה לא לשדר, גם בערוץ 10 התקיים דיון ושידור הראיון נדחה לעת עתה.

מספר אנשי תקשורת יצאו בצורה גורפת כנגד ההחלטה לשדר. ביניהם יאיר לפיד בתוכניתו. בשבוע שעבר, אמר לפיד, בין השאר : "הם יאמרו לכם שזוהי חובתנו כעתונאים וחלק מזכות הציבור לדעת .זכות הציבור לדעת את מה? לראיון עם יגאל עמיר אין שום חשיבות לחופש הביטוי בישראל. חופש הביטוי גם לא כולל את זה שאבא שאנס את בתו בת החמש יסביר בטלוויזיה איך הוא הרגיש". לפיד מסיים את דבריו במילים "ואם בגלל שלא שידרנו את הראיון הזה לא יהיה לנו היום רייטינג, אז שלא יהיה לנו היום רייטינג." (מתוך אתר חדשות ערוץ 2)

והיום (שישי), הפלא ופלא, אותו לפיד יוצא ומגן על שידור ראיון עם השחקן המורשע באונס סידרתי, חנן גולדבלט. רגע אחרי שתיארה אחת העדות את מעשיו כרצח הנשמה.

מהו ההבדל בין שני המקרים? היכן עובר הגבול בין מה שכן ולא ראוי לשידור? והאם לא מדובר בצביעות של התקשורת?