מהו הקולנוע בעידן הגלובליזציה?

למה קהל רחב יותר לא יכול לצפות בסרטים הרבים שמוקרנים בעיקר בפסטיבלים?

היכן יוקרנו סרטים בעתיד?

האם אנו צריכים קולנוע חדש?

האם הקולנוע מת ? והאם האינטרנט הוא המקום לקולנוע החדש?

שאלות אלו ועוד מעלה לדיון מיזם אינטרנטי חדשני ומציג :”סוג חדש של קולנוע דוקומנטרי”. במשך שנה, פעם בשבוע, ביום שני, יועלה לאתר Camera War סרטון באורך משתנה. כל אחד הוא סרט בפני עצמו, אך הוא גם פרק בסרט כאשר צופים בכל הסרטונים באתר, בכל סדר. לטענת היוזמים : “זוהי שיטת נרטיב חדשה אשר יכולה להתקיים רק באינטרנט”.

הסוף לקולנוע כפי שאנו מכירים אותו ?

הפריחה בשנים האחרונות בתוצרת הקולנועית המקומית המשובחת, זוכה להדים גם במחוזות הפסטיבלים. לפסטיבל הקולנוע הישראלי הותיק בארה”ב ולפסטיבלים ישראלים נוספים בעולם, מצטרף עתה: פסטיבל הקולנוע הישראלי בפולין בשם קולנוע, אשר יתקיים בתאריכים 2-5 באפריל 2009.

ברכות : הסרט התיעודי “ילדי השמש” זכה בשבוע שעבר בשלושה פרסים בפסטיבל הקולנוע היהודי בוורשה, פולין. סרטו המרתק של הבמאי רן טל זכה בפרס הסרט הדוקומנטרי הארוך, פרס הסאונד ופרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל המתקיים זו השנה השישית.

כאחד שעוסק ביצירה תיעודית, במקביל לכתיבה בבלוג זה. אני עד, לא פעם, לקשיים ליצור סרטים כאן - בארץ. אז נכון, אולי, כותרת הפוסט קצת מוגזמת, אך מלבד העיסוק בעשייה מרתקת זו והעידוד מכך שהסרטים, בהם הייתי מעורב, מתקבלים, לעיתים, לפסטיבלי קולנוע כאלה ואחרים בארץ ובעולם. הדרך רצופה גם בתשובות שליליות מערוצי שידור וקרנות קולנוע, להגשות שהושקע בהן עמל רב וציפייה דרוכה במהלך חודשים.

בסוף השבוע קיבלתי הודעת מייל עם כותרת מבטיחה :

 תשובה מערוץ 8 להצעתך שהוגשה במועד

תוכן ההודעה היה הרבה פחות מבטיח…

היום (חמישי) מתחיל אחד מפסטיבלי הקולנוע הדוקומנטרי החשובים והנחשבים ביותר. הפסטיבל IDFA הנערך באמסטרדם, הולנד זו השנה ה21, מציג את יבול הקולנוע התיעודי המובחר ביותר מכל העולם. סרטים ישראלים זכו לא פעם בפרסים במסגרת התחרותית בפסטיבל. בין זוכי העבר : מחסומים של הבימאי יואב שמיר, “ירושלים גאה להציג” בבימויו של ניצן גלעדי, “תראו אם אני מחייכת” של תמר מרום וכו.

השנה מייצגים את ישראל שלושה סרטים, כולם בתמיכת ערוץ 8. שניים מהם במסגרת תחרותית. הסרט ’ליידי כל–אל ערב’, בבימויה של איבתיסאם מרעאנה, התקבל לתחרות הרשמית של הפסטיבל. ’המלחמה הראשונה שלי’, בבימויו של יריב מוזר, התקבל לתחרות סרטי הביכורים. ’פיצה באושוויץ’, בבימויו של משה צימרמן, ישתתף במסגרת ההקרנות המיוחדות – ’הסרטים הטובים בפסטיבל’ (Best of Fest).

בהצלחה לכולם

עכשיו בנימה קצת אישית : היום התבשרנו כי הבלוג נבחר לעלות לשלב הסופי בתחרות “טקס פרסי האינטרנט הישראלי” של בזק ואתר וואלה. הבלוג נבחר מבין אלפי אתרים, שהגישו מועמדות (או ששמם הוצע על ידי הגולשים המסורים להם באדיקות….). בהזדמנות זו ברצוננו להודות לכל המצביעים והממליצים וכן להזמינכם להכיר את אתר הטקס ולבחור בקטגוריות השונות את הטוב ביותר.

!!!! Yes we can

הביקור שלי השבוע במרכז “לונדון מיניסטור” בת”א וברחובות הסובבים אותו, הזכיר לי לא פעם פריימים מתוך היצירה התיעודית “יומן”. הבמאי, דוד פרלוב שהיה תושב הבניין שמעל וחלק אינטגרלי מהסביבה הזאת, צילם דרך חלון ביתו את העובדים והקונים בפסאז’ שמתחת לביתו, ואת עוברי האורח שחלפו ליד.

ביצירה תיעד פרלוב במהלך השנים 1973-1983 את חייו ואת חיי משפחתו, על רקע אירועים משמעותיים בחייה של מדינת ישראל: מלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון, המהפך בשלטון ועוד. “יומן” הגדיר לראשונה את ז’אנר הקולנוע האישי בארץ והוכרז, באופן רשמי ולא רשמי, כחשוב בתולדות הקולנוע הישראלי.

במלאת חמש שנים למותו של דוד פרלוב (13.12.2003) יקדיש ערוץ 8 מרתון שידורים מיוחד מיום שישי 5.12.2008 ועד לשבת 6.12.2008 ליצירת המופת של חתן פרס ישראל לקולנוע (1999).

לרגל הבחירות המקומיות שמתרחשות ברגע זה ממש. אקדיש את הפוסט למספר עניינים מקומיים. פרוייקטים תיעודיים הקשורים במספר ערים בארץ. 

במסגרת אירועי המאה לעיר תל אביב, מתקיים פרוייקט בשם “העיר הנגלית לעין” להצלה ושימור של צילומים היסטוריים של תל אביב-יפו. בימים אלה מופקים סדרה וסרט בהגשתו של מודי בר-און. יוצרי הסדרה פונים בבקשה לאתר סרטים ותצלומים המעידים על חיי התושבים בכל היבט אפשרי. לשם כך קיים אתר יעודי המאפשר העלאת תמונות וקטעי הוידאו.  

בתאריך 20-11-08 מקיים סינמטק הרצליה ערב בשם “מבט על העיר ירושלים”. בחלקו הראשון של הערב יוקרן הסרט “בירושלים” של הבימאי דוד פרלוב ז”ל - זוכה מדליית הברונזה – פסטיבל ונציה 1963. זוכה פרס במאי בשנה – מכון ואן ליר 1963.

“בירושלים” - בעשרה רישומים קולנועיים יפהפיים מצייר הבמאי דוד פרלוב דיוקן פיוטי של העיר ירושלים לפני שאוחדה במלחמת ששת הימים. “בירושלים” נחשב לאבן דרך בקולנוע הדוקומנטרי הישראלי, וכך כתב עליו המבקר אורי קליין ב”הארץ”: “כשצפיתי בסרט לראשונה בשנת 1963, לא הייתי מודע עדיין לחשיבותו של פרלוב בתולדות הקולנוע הישראלי, אך כן ידעתי שבסרטו זה, הקולנוע נולד נגד עיני”.

בתום ההקרנה : תתקיים שיחה עם הגב’ מירה פרלוב בהנחיית מרט פרחמובסקי – קולנוען ויוצר מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי

בחלק השני הקרנת סרטו של נתי אדלר – זוכה פרס העריכה והצילום – טקס פרסי היוצרים הדוקומנטרים 2006.

“הכובעים של ירושלים” - כיסויי הראש הססגוניים הם ביטוי אחד מרבים למגוון האנושי והתרבותי העצום המאפיין את ירושלים. בעיר זו הכובע הוא תעודת זהות, הצהרה על מוצאו, מעמדו ואמונתו של החובש אותו. סרטו של נתי אדלר, המצולם בסמטאות העיר ובמקומות הפולחן הקדושים שבה, משתמש בכובעים כדי לנסות ולעמוד על הקשר בין העולם הגשמי ובין העולם הרוחני, בין מראה חיצוני לעולם הפנימי, בעיר מסוכסכת ומורכבת שכל אחד מתושביה מחפש בה את האמת שלו.

בתום ההקרנה : יתקיים מפגש עם הבמאי נתי אדלר

הסרט ניתן גם לצפייה ברשת (מחולק למספר חלקים באתר יוטיוב) 

פרוייקט דוקומנטרי מעניין של ערוץ 8 ואתר פליקס . הפרוייקט, שמוגדר על ידי יוצריו כ”סרט שיתופי”, נקרא “אלוהים ואני”.במסגרתו מזמינים את הציבור הרחב, לצלם סרטונים בנושא משמעות האלוהים עבורם ולהעלותם לעמוד יעודי באתר FLIX. חלק מהסרטונים ישולבו בסרט, שמבויים ע”י הבימאי נתי אדלר, ויוקרן בערוץ 8.

****

הסדרה התיעודית “שחר אדום” תוצג בפסטיבל הקולנוע היהודי בבוסטון. הסדרה, יוזמת ערוץ 8, מספרת את האמת על החיים בגבול החדש בין עזה ושדרות הסדרה. הפרוייקט שודר בתחילת שנת 2008 ומורכב משלושה סרטים של יוצרים, סטודנטים ובוגרים של המחלקה לקולנוע במכללת ספיר,  המתגוררים בנגב המערבי ומספרים בדרכם הייחודית את המציאות שנכפתה על האיזור.  לרשימת הסרטים  

שלושה ימים לבחירות המקומיות. גזרת האינטרנט של הבחירות הלוקאליות די גועשת, ובמהלך השבועות האחרונים נוצרו מספר סרטוני תמיכה. במיוחד במועמד לראשות עיריית ת”א: דוב חנין. הסרטונים מקווים לשכפל את השיטה האמריקאית, שאומרת : אני סלבריטי ותצביעו למה שאני אומר לכם.

לפני מספר ימים התייחס גיא פינס לתופעה בתוכניתו. התייחסות קצת בעייתית. על אף כמה אמירות שאני מסכים איתן, בשורה התחתונה נראה כי הוא לוקח חלק באותה תופעה שהוא יוצא נגדה. מאחר ויותר מכל, התוצאה, לדעתי, היא סרטון תמיכה באחד המועמדים, ראש העיר ת”א חולדאי. שפטו בעצמכם :

 ודבר נוסף: זאת לא העיר שלי, גם אני לא גר בתל אביב.   

ובינתיים בארה”ב :

לפני שבוע בדיוק, הארץ געשה ורעשה, למשמע רצון התקשורת, לשדר שיחות עם הרוצח יגאל עמיר. בערוץ 2 קיימו דיון המסביר את ההחלטה לא לשדר, גם בערוץ 10 התקיים דיון ושידור הראיון נדחה לעת עתה.

מספר אנשי תקשורת יצאו בצורה גורפת כנגד ההחלטה לשדר. ביניהם יאיר לפיד בתוכניתו. בשבוע שעבר, אמר לפיד, בין השאר : “הם יאמרו לכם שזוהי חובתנו כעתונאים וחלק מזכות הציבור לדעת .זכות הציבור לדעת את מה? לראיון עם יגאל עמיר אין שום חשיבות לחופש הביטוי בישראל. חופש הביטוי גם לא כולל את זה שאבא שאנס את בתו בת החמש יסביר בטלוויזיה איך הוא הרגיש“. לפיד מסיים את דבריו במילים “ואם בגלל שלא שידרנו את הראיון הזה לא יהיה לנו היום רייטינג, אז שלא יהיה לנו היום רייטינג.” (מתוך אתר חדשות ערוץ 2)

והיום (שישי), הפלא ופלא, אותו לפיד יוצא ומגן על שידור ראיון עם השחקן המורשע באונס סידרתי, חנן גולדבלט. רגע אחרי שתיארה אחת העדות את מעשיו כרצח הנשמה.

מהו ההבדל בין שני המקרים? היכן עובר הגבול בין מה שכן ולא ראוי לשידור? והאם לא מדובר בצביעות של התקשורת?

עוד ארבעים וארבעה ימים מסתיימת ”הפסקת האש” בין החמאס לישראל. הרגיעה, שהופרה לא פעם, בנגב המערבי, אמורה להסתיים בתאריך 19-12-08, לאחר מספר חודשים. היום, העלו במרכז המדיה שדרות סרטון דוקומנטרי, העוסק באיזור היחידי בעולם המערבי של המאה ה-21 , אליו מתבצע ירי טילים לעבר אוכלוסיה אזרחית.  

****

אתמול החל, זו השנה החמישית, פרוייקט “פנים רבות - מסעות בקולנוע התיעודי היהודי והישראלי”. בפרוייקט, שיתוף פעולה של בית התפוצות, הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה ובית הספר לחינוך- אוניברסיטת ת”א, ארבעה עשר מפגשים עם יוצרים ומרצים, המנתחים את המציאות היהודית והישראלית כפי שהיא מתבטאת מבעד לעדשת הקולנוע הדוקומנטרי, מלווים בהקרנתו של סרט דוקומנטרי שהקרן החדשה סייעה בהפקתו בשנים האחרונות ובקטעים נדירים מארכיון בית התפוצות.במפגשים, שיתקיימו בימי רביעי אחת לשבועיים מ – 16.30 עד 19.45. יוקרנו, בין השאר, הסרטים: “ואלס עם באשיר”, “כלות המדבר”, “החוג לקולנוע”, “התעלומה במכולה הירוקה” ועוד. המפגשים כרוכים ברישום ותשלום