שוב שלום,

זאת אולי לא המלצה על סרט כלשהו, זה אולי לא מאמר חדש, אבל בכל זאת, המלצה על מאמר מעניין שמתגלגל באינטרנט כבר זה מה.

באתר הפורום היוצרים הדוקומנטריים (פורום פורום, לא פורום אינטרנטי, ממש עם משרדים וישיבות) ישנו מאמר מעניין שדן על עצם היות ישראל מדינה של ז'אנר אחד, או בעצם שניים. המאמר חוקר את התופעה לאורך השנים, ושואל למה בעצם ישראל מצליחה בעולם עם סרטים מאותו הסוג. בעקבות המאמר יש גם כמה תגובות בודדות אך מעניינות בפורום (הפעם פורום אינטרנטי), שם כמובן, תולים את האשמה בחשיבה המקובעת שבקרנות.

לפי דעתי, התהליך הזה כבר קורה. אכן היינו מספר לא מבוטל של עשורים עסוקים בעצמנו ובאותו הז'אנר פלוס מינוס, אבל הדבר כבר משתנה. העיסוק מתרחב. אין ספק שאחנו עדיין מעניינים את העולם ואת עצמנו בעיסוק האובססיבי שלנו בשואה, בסכסוך ובכל מה שקשור בזה, אבל עדיין אפשר לראות ניצנים של התעסקות מתקדמת שלא מפחדת לא להתעסק בנושאי העל הללו.

מה דעתכם בעניין? האם יש מקום לישראל להתרחב לעוד ז'אנרים או שהאם בכך היא תדון את עצמה לכליון בעדות מערב?

הנה המאמר והנה הפורום שבעקבותיו.