שבת, 1.9.2007, ערוץ 2, 21:00

"אולי אריס היה באמת כל הדברים שאמרו עליו – זמר וגיטריסט גדול, מרגל, פטריוט ישראלי, מכור לסמים מאהב אובססיבי. אולי הוא מת בבית חולים קטן בבודפשט ואולי הוא חי על חוף של אי יווני. כמו כל האגדות גם האגדה של אריס סאן לא נגמרת היא רק מתחילה שוב במילים – פעם לפני הרבה שנים היה ילד יווני עם גיטרה שהיה לו חוזה עם המוזות ואולי גם עם השטן."

הסרט זכה בפרס העריכה בתחרות וולג´ין 2007.
בימוי: דליה מבורך ודני דותן, הפקה: אליל תקשורת.

שלישי, 28.8.2007, ערוץ 2, 22:50

היישוב דוגית ממוקם בצפון רצועת עזה, שני קילומטרים מהגבול הישראלי. ב- 1984 הקצתה ממשלת ישראל את האזור ליישוב העוסק בדיג. בשנת 2005 פונה הישוב, עם הישובים האחרים ברצועה. במשך שבע שנים עקבו יוצרי הסרט אחר חייה של משפחת גורן, אחת המשפחות הראשונות שהתיישבו בדוגית. גיבורי הסרט ברחו ממרכז הארץ, חלמו לגור ליד הים ולהתפרנס מדיג. אנשים מיוחדים, שהים הוא האידיאולוגיה המחברת ביניהם, לא מניעים דתיים או כלכליים. הסרט מגולל את המעבר מיחסי דו-קיום ששררו בין הדייגים הישראליים והפלסטינים, אל הניתוק והאיבה בעקבות התגברות המתחים הפוליטיים, נוכחות החיילים, הטנקים ובניית גדר הביטחון, שהגבירו את רצונם לעזוב.

הופק בשיתוף הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה. זכה בפרס הסרט הארוך הטוב ביותר ובפרס הצילום, התחרות השנתית לסרט התיעודי, ישראל 2005.
בימוי: גיל קרני, הפקה: מני אליאס וגיל קרני.

(הטקסט מלוח השידורים של "רשת")

שימו לב לתגובתו של גיל קרני כאן למטה.