« התיעודי הכי מגניב ever yesvideo: סרטים מיס דוקו לצפיה באינטרנט »
אמש הושק "יומן" של פרלוב ב-DVD
במקום לכתוב על האירוע, בחרתי לצטט שני פוסטים שכתבתי בזמנו:
14/12/2003
דוד פרלוב היה בשבילי מורה, למרות שלא פגשתי בו מעולם. היומן שלו, התיעוד בפילם של חייו בין 73 ל-83, היה חויה קולנועית ויזואלית פיוטית מרגשת. אלה היו שמונה שעות (אם אני לא טועה) של שירה, של צילום יפה, של הגיגים חכמים, של משפחתיות נעימה, של התאומות הולכות וגדלות. כשאני נתקל היום בשמות יעל פרלוב ונעמי פרלוב, יש תחושה חזקה של "אני מכיר אותן".
דוד פרלוב נפטר אתמול. יקח לי זמן להיפטר מההרגל הזה, לחפש אותו באבן גבירול בכל פעם שאני עובר שם, למקרה שאני אראה אותו עומד ומצלם.
הוא גרם לי לחשוב ברצינות על קריירה של עריכת סרטים. אולי זה באמת מה שהייתי צריך לעשות עכשיו.
היומן שלו בטח יוקרן בקרוב בטלויזיה. אני אמנע מלראות אותו, אני חושב. מ"מרום" שנותיי היום, אני בספק אם היומן שלו יוכל לגעת בי כמו אז. והנה, אמרתי גם משהו על עצמי.
18/12/2004
בכל זאת ראיתי חצי שעה והקלטתי את הכל, כל שש השעות של היומן ועוד שלוש של היומן המעודכן. זו אותה חוויה, כמו שאני זוכר מהצפיה הראשונה.
מחשבות לטווח הקצר:
לשבור את הפלסטיק הקטן בקלטות, למנוע הקלטה נוספת.
אני צריך לקחת יום חופש ולראות הכל ברצף.
מחשבות לטווח הארוך:
בדיוק לפני עשר שנים לקחתי קורס בעריכת וידאו. ברגע שנגמר הקורס והסתיימה העבודה על סרט הגמר, הנחתי את המצלמה ולא ערכתי מאז. למה לא? מה העביר אותי מעולם התמונה ולקח אותי את כל הדרך הארוכה לעולם הקוד?
עדכון 12.3: פוסטים של יאיר רוה ודבורית שרגל בנושא.
3 תגובות »
הטקס היה מרגש, הגעתי מהצפון במיוחד בכדי להיות נוכח בו. שמחתי שאיתן גרין ויאיר רווה לקחו בו חלק וסיפרו על החיבור המיוחד שלהם לדוד פרלוב ז"ל שהם דיברו עליו כמעין גורו. היה כייף לחוש בזכות האהבה המשותפת של כל מי שהגיע לערב הזה לעשיה של פרלוב כמו משפחה אחת. פעם הראשונה שבה ראיתי את "היומן" היה כשהייתי צעיר ולא ממש הבנתי מה כל העניין, אבל נהנתי לשבת לצפות בו בעקבות אחי הגדול שהתעניין בזה באותה תקופה יותר ממני. מאז לא היתה לי הזדמנות נוספת לצפות, וזה היה חסר לי, כי מאז שגיליתי את פרלוב מצאתי באופן אישי את החיבור שלי למצלמה. שלא לדבר שבזכותו נחשפתי לג'אנר חדש של קולנוע ואני רואה אותו כחלק מאותם גדולים כמו אינגמר ברגמן, פרדריקו פליני ועוד…. לא אכחיש שהתלבטתי אם לקנות את הקופסא או לא, אבל אחרי שנכנסתי לאולם וכבר ראיתי את הדקות הראשונות שהעלו בי את אותו זכרון ישן על תקופה שלא ידעתי (מלחמת יום כיפור) אלא בזכות פרלוב החלטתי שטוב אעשה אם ארכוש לעצמי את הקופסא. יהיו שיגידו שמדובר בתקופה ישנה 1973-1983, אבל לדעתי בשנים הבאות יקומו עוד דורות של צופים שירצו לצפות ב"יומן", כך שהערך שלו רק יעלה. היה לי קצת מוזר שהחליטו לחלק את השש שעות לשישה דיסקים, אבל אני במובן מסויים מבין את הכוונה שמאחורי זה. מוטב לצפות בכל שעה בנפרד ומיד אחריה לעכל את הדברים שהיו באותה שעה, אם בדיון או בכל דרך אחרת. אני מברך את כל אלה שלקחו חלק בהוצאתה לאור ובזכות שניתנה לצופים לרכוש אותה, ומקווה שימצאו לנכון גם להוציא את היצירות האחרות שלו. אני בא יותר מעולם הספרות, גם בעולם הזה יש לא מעט יוצרים שמזכירים לי את העשיה הנפלאה הזו של פרלוב. החל מהמשורר דוד אבידן שכאב אף הוא את העובדה שלא נותנים לעשות קולנוע בארץ ועד לג'ורג' פרק. לאירוע ההשקה הגעתי עם חבר טוב שלי שהוא שחקן ואני בוחר לסיים את דבריי במה שאמר לי ואני כמובן מסכים איתו – כמה טוב שישנה העשיה של פרלוב מזכירה לנו שהחיים הם חומר טוב למחשבה.
כפי שאמרתי אני מקווה שיהיה אפשר לקנות גם את סרטיו האחרים של פרלוב. יש לי את הסרט "פגישות עם נתן זך" בקלטת VHS שהקלטתי בזמנו מערוץ 8, הייתי שמח לוא יכולתי למצוא אותה ב-DVD. בחיפוש מעמיק באינטרנט מצאתי שניתן להשיג את שאר הסרטים ("ביבה", "בירושלים" ועוד…), ומה שמעניין אותי יותר מכל זה שנוצר "יומן מעודכן" שצולם ונערך בין השנים 1990-1999, ואני בכלל לא ידעתי על זה. מעניין אם אפשר לקנות גם אותו וליצור יומן מושלם.
http://www.nfct.org.il/movies/Updated_Diary.htm
"יומן מעודכן" ישודר ביס דוקו השבוע, מיד לאחר תום הקרנת "יומן".