שבת, 27.1.2007, יס דוקו, 21:30 (ש.ח.)

שירו של בוב גלדוף נולד ממשפט שאמרה ברנדה ספנסר, ילדה בת 16, שירתה בבוקר יום שני אחד ב-1979 מחלון ביתה לעבר בית ספר סמוך, הרגה שני אנשים ופצעה אחדים. המשפט מהשיר הוא ההסבר היחיד שנתנה למעשה.

הסרט חוזר אל קורות אותו יום ומראיין את האנשים שהיו מעורבים. הסיפור נחשף לראשונה גם מפיה של ספנסר במהלך שימוע שנעשה לה בועדת השחרורים. מעניין בעיקר לשמוע את ההורים של ברנדה, ובעיקר אביה, אותו ספנסר מאשימה היום בהתעללות בה.

שימו לב לסצינות בהם מצולמים המרואיינים כשהם ניצבים דוממים מול המצלמה, כאילו מדובר בצילום סטילס. מעניין איך צוות ההפקה שיכנע את כולם להצטלם ככה, אלה סצינות שקשה להבחין בהן, אבל הן מוסיפות הרבה צבע לסרט.