“הבטחוניים” זכה בפרס בסאנדאנס
ראשון, 4.2.2007, ערוץ 1, 21:45
הסרט “הבטחוניים”, בבימויו של שמעון דותן, זכה בציון לשבח מטעם חבר השופטים (Jury Special Prize) בפסטיבל סאנדאנס.
הידיעה ב-ynet, כתבה ב-ynet על הסרט, כוללת קטע וידאו
דפני ליסבונה מ”מעריב” תיעדה בפליקר שלה
הסרט, שמתאר את מציאות החיים של אסירים בטחוניים בבתי כלא בישראל, יוקרן במסגרת “הסיפור האמיתי” בערוץ 1.
“יותר מאלף מילים” יוקרן בטהרן
סרטו של סולו אביטל יוקרן בפסטיבל הבינלאומי לקולנוע בבירה האיראנית החוגג 25 שנה להיווסדו. “הלוואי והייתי יכול לנסוע בעצמי”, אמר הבמאי.
היה מעניין: מרדר בול
שבת, 27.1.2007, יס דוקו, 22:30 (ש.ח.)
“מרדר בול” הוא שמו הקודם של משחק הראגבי לנכים. המשחק מבוסס על שתי קבוצות של נכים בכסאות גלגלים שנאבקים על העברת כדור לקצה המגרש של היריבה. כסאות הגלגלים הם מיוחדים ובנויים לניגוח כסאות היריבים. זה נשמע אלים וגם נראה ככה, יש צוות שתפקידו להרים חזרה את השחקנים שנופלים על המגרש, בדרך כלל עם הכסא עליהם.
הסרט מלווה את הנבחרת האולימפית האמריקאית, שנחשבת לבלתי מנוצחת. מעבר לסיפור הספורטיבי, הסרט מלא בסיפורים האישיים של השחקנים ומתרכז בתככים בין שחקני נבחרת ארה”ב למאמנם לשעבר שמוביל את נבחרת קנדה לאולימפיאדת הנכים באתונה ב-2004.
היה מעניין: I don’t like Mondays
שבת, 27.1.2007, יס דוקו, 21:30 (ש.ח.)
שירו של בוב גלדוף נולד ממשפט שאמרה ברנדה ספנסר, ילדה בת 16, שירתה בבוקר יום שני אחד ב-1979 מחלון ביתה לעבר בית ספר סמוך, הרגה שני אנשים ופצעה אחדים. המשפט מהשיר הוא ההסבר היחיד שנתנה למעשה.
הסרט חוזר אל קורות אותו יום ומראיין את האנשים שהיו מעורבים. הסיפור נחשף לראשונה גם מפיה של ספנסר במהלך שימוע שנעשה לה בועדת השחרורים. מעניין בעיקר לשמוע את ההורים של ברנדה, ובעיקר אביה, אותו ספנסר מאשימה היום בהתעללות בה.
שימו לב לסצינות בהם מצולמים המרואיינים כשהם ניצבים דוממים מול המצלמה, כאילו מדובר בצילום סטילס. מעניין איך צוות ההפקה שיכנע את כולם להצטלם ככה, אלה סצינות שקשה להבחין בהן, אבל הן מוסיפות הרבה צבע לסרט.
הסתיים שלב הגשת ההצעות לקרן פרלוב
ביום חמישי האחרון הסתיים שלב הגשת ההצעות לתחרות היצירה הדוקומנטרית ע”ש דוד פרלוב. ההצעות, שהוגשו ע”י סטודנטים לקולנוע, יבחנו ע”י ועדת לקטורים ומתוכן יבחרו חמש שיתמודדו בערב הגמר ב-19 בפברואר בסינמטק ת”א.
הקרן ע”ש דוד פרלוב מארגנת תחרות מדי שנה בתחום היצירה הדוקומנטרית. השנה יקבל הסרט הנבחר מענק של 40 אלף ש”ח. האירוע ב-19 בפברואר יהיה ערב הוקרה לפרלוב, שנחשב לאבי התחום בארץ, ובו יושק DVD המכיל את ששת הפרקים הראשונים של יצירתו “יומן”.
עדכון 23.2.07: תסריטו של “טראריום” של הסטודנט שלום עמירה המתאר את סיפוריהם של חמישה מונומנטים ישראלים זכה במענק בשווי 40,000 שקל ובהקרנה של סרטו ב”קשת”. לידיעה ב-ynet
במאי: השוק הישראלי לקו-פרודוקציות
בימים אלו פונה קופרו, הפורום הישראלי לקו-פרודוקציות בינלאומיות, לאיגודים ולבתי ההפקה בארץ כדי לגבש רשימת מפיקים ישראלים, שיוזמנו להיפגש עם מפיקים אירופאים במסגרת השוק הישראלי הבינלאומי התשיעי שיערך במאי 2007.
נראה מעניין: עיירה בעקבות האהבה
ראשון, 28.1.2007, יס דוקו, 22:00
הגברים של העיירה האנגלית אלסטון נמצאים בבעיה. כבר שנים שמניין הנשים הצעירות במקום יורד והבחורים נותרים נטולי חברות או כלות פוטנציאליות. “עיירה בעקבות האהבה” הוא אחד מסרטי התעודה המדוברים והמשעשעים ביותר שיצאו מהאי הבריטי בתקופה האחרונה. במרכזו ניצב וינס פירט צעיר בן 22, בן למשפחת כורי פחם המחליט יחד עם חבריו, לצאת לרחבי הממלכה וליצור קמפיין שיביא לנהירת נשים אל העיירה הקטנה. מה שמתחיל כבדיחה, הופך במהירות לעניין רציני אשר נראה שכל אנגליה מדברת עליו.
נראה מעניין: בילעין חביבתי
שבת, 27.1.2007, ערוץ 8 (הוט), 21:50
טוסקנה של המזרח התיכון, חיים פשוטים, פסטורליה אמיתית. בואו נתקרב קצת, נעשה זום על כפר קטן. סליחה, התבלבלנו. פסטורליה ומזרח תיכון?!
במרחק שעה נסיעה ממרכז הארץ, מבתינו החמימים והבטוחים, שוכן הכפר בלעין, אחד ממאות כפרים ערביים, שחומת ההפרדה המוקמת על אדמותיו הורסת את מרקם החיים שלו. תושבי הכפר, אנשים פשוטים וקשי יום, החליטו לצאת למאבק בלתי אלים על כפרם ועל חייהם בעזרתם של פעילים מישראל ומחו”ל.
מסתבר שלחימה ללא כלי נשק קונבנציונליים יכולה להיות יצירתית ביותר, וככל שהיא יותר יצירתית, היא מקוממת יותר את הצד שעומד מולה. בימאי הסרט התחיל את דרכו כאחד הפעילים, ומה שראה קומם אותו כל כך שהחליט שהו מתעד את הניסיונות הנוגעים ללב של תושבי הכפר לעצור את בניית הגדר.
הסרט מלווה את המאבק של הכפר במשך יותר משנה ומתמקד בשני אנשים- מוחמד, החבר בוועדה העממית של הכפר נגד הגדר וההתנחלויות ו-ווג`יה, חקלאי ואב לעשרה ילדים, שמאבד את רוב אדמותיו לטובת הגדר וההתנחלות הסמוכה, ומייצג את הקשר המיוחד שנוצר על רקע המאבק, בין קבוצת הפעילים הישראלים לבין אנשי הכפר.
מסתבר שישראלים ופלסטינים יכולים להגיע להבנה במאבק משותף, האם יש תקווה למאבק בין הצדדים?
זוכה פרס וולג`ין לסרט התיעודי בפסטיבל הבינלאומי בירושלים, 2006
בימוי: שי כרמלי פולק, הפקה: קלאודיה לוין (קלה) “קלאודיוס פילמס”
בהאים בחצר האחורית
הבהאים מסקרנים אותי. הנה אני אומר משהו וכבר מתנער ממנו: הם לא ממש ממש מסקרנים אותי, אבל אם ערוץ 8 משדר סרט בשם בהאים בחצר האחורית, סביר להניח שאני אצפה. כשאארגן לי טיול לחיפה, סביר להניח שהוא גם יכלול סיור בגנים הבהאים. מסקרן במידה כזו, אוקיי?
“בהאים בחצר האחורית” לא סיפק את הסקרנות. אסף שפיר ונעמה פיריץ הכינו סרט מבולבל שלא אמר שום דבר. זה מתחיל בויכוח בין שפיר לפיריץ סביב מכתב איום לכאורה שתובע משפיר לרדת מהנושא. פיריץ מספרת ששפיר בעצם חושד בה. אחר כך אנחנו מגלים ששפיר גר בחיפה ליד המרכז הבהאי והוא מאוד רוצה לדעת מה יש שם מתחת לגנים. שמעתי כבר לפני כמה שנים שיש שם בניין משרדים תת קרקעי, מעניין מה יש שם באמת.
בסיור בגנים לא מאפשרים לאנשים להיכנס למבנים התת קרקעיים, אז שפיר מנסה להצטרף לדת הבהאית. במקום לתת סקירה היסטורית והסבר רציני על הדת, שפיר ופיריץ נותנים רק ראשי פרקים. עד סוף הסרט, עדיין לא ברור מה זו הדת הזו ואיך הם הגיעו ל-5 מיליון מאמינים בכל העולם. משם הבמאים חותכים לסיפורו של דיויד קלי, שאיבד את חייו בדרך לא ברורה והיה, בין היתר, בהאי. הם מנסים לבדוק אם יש שם סיפור. הם משחקים אותה בלשים, אבל הם לא באמת, אז הם עוצרים באמצע, העיקר שנסעו לבריטניה וארה”ב ואף שכרו מרצדס(!). זה באמת לא שייך לסיפור הסרט, אבל דקות ארוכות מבוזבזות על זה.
בדרך משולב סיפור של אחת מצאצאיו של הנביא בהאולה שהתחיל את כל הדת הזו. הבהאים לא רוצים בקשר איתה. למה? שפיר ופיריץ לא ממש מסבירים.
בסוף, אחרי שהעבירו אותנו שיעור באיך לא בונים סרט דוקומנטרי, אנחנו מקבלים סיור של 5 דקות מתחת לגנים הבהאיים. יש שם חדר אוכל, אודיטוריום, חנות ספרים וסופר מרקט. ויש שם מקלט!!! מקלט!!! עוד דקה של צילומים וכלום. סתם מקלט. והבמאים אפילו לא בונים את המתח לקראת הסיור הזה, שהיה משאת נפשם. מה, כל מה שהייתם צריכים לעשות זה לבקש לסייר במקום? זהו?
הערה לסיום: ערוץ 8 לא נשאר נאמן לחוברת המהודרת שהוא עצמו הפיק בהשקתו המחודשת. אתמול היינו אמורים לקבל במסגרת הרצועה “שבת ישראלית” את “ירושלים גאה להציג”, אבל קיבלנו את “בחברתו של חתול מת”. לא יפה.
נמוך
עידן אלתרמן העלה בבלוגו את הסרט שלו, “נמוך”. לכו תראו. גם בגלל שזה סרט מוצלח, גם בגלל שהנושא מדבר אליי וגם בגלל שיפה למצוא אותו ברשת. נכון שהסרט מאוחסן ב-Flix ולכן הוא לא באיכות גבוהה במיוחד, אבל היי, זה הרבה יותר ממה שהורגלנו אליו.
