״כופר נפש״: מחנות עינויים במרחק שיחה מקומית

אם כבר עייפתם מלדון בכאוס המפתיע של פרסי אופיר שחולקו שלשום, ולהתחבט שוב ושוב בשאלה המייגעת האם חברי האקדמיה הצביעו לסרט הטוב ביותר בעיניהם או לזה שיצליח להביא לפרובינציה שלנו פסלון מוזהב, יש לי אלטרנטיבה. באופן לא מפתיע היא קשורה לתחום התיעודי וגם לאופיר. כן, האמת שגם לסרטים האלה חילקו פרסים שלשום בערב, אבל מישהו בכלל זוכר? למישהו היה אכפת? חיפשתי התייחסויות אבל לא ממש מצאתי. בכל מקרה, ״כופר נפש״, הזוכה הטרי בקטגוריית הסרט התיעודי הקצר (עד 60 דק׳) הוא בעיניי הסרט החשוב ביותר שהתחרה באופיר השנה, ולו משום שהוא עוסק בתופעה מזעזעת המתרחשת מתחת לאף שלנו באופן יומיומי, וגם מנסה לעשות משהו כדי להביא לסיומה (בסדר, גם ״גט״ הוא כזה).

רק פחות מיממה עברה מאז שבג״צ הורה בהחלטה דרמטית והיסטורית לבטל את התיקון לחוק ההסתננות ולסגור את מתקן חולות. נימוקיו ההומניים של השופט פוגלמן ככל הנראה ייזכרו בתולדות המשפט הישראלי כאבן דרך במאבק על זכויות האדם בישראל. מה שהופך את ״כופר נפש״, סרטה התיעודי הראשון של קרן שעיו, שהופק על ידי אסנת טרבלסי וגלית כחלון ונתמך על ידי יס דוקו והקרן החדשה לקולנוע וטלויזיה, לרלוונטי עכשיו יותר מתמיד. זוכה פרס הביכורים בפסטיבל דוק אביב האחרון, ״כופר נפש״ הוא סרט מטלטל שמראותיו (ובעיקר צליליו) יטביעו עליכם חותם חזק ויישארו עימכם זמן רב לאחר הצפייה בו. הוא עוסק במחנות העינויים בסיני, תעשייה אכזרית למדי שלא רבים שמעו עליה.

אריתראה היא, כידוע, דיקטטורה צבאית ואכזרית ביותר ממנה נמלטים מדי חודש כ-3,000 תושבים מקומיים. מכיוון שגבולות אירופה סגורים בפני הנמלטים משנת 2006, רבים מהם מנסים להגיע לישראל דרך סיני. במהלך המסע הזה חלקם נחטפים על ידי כנופיות של מבריחים בדואיים ומוחזקים במחנות שבי בסיני, בהם הם עוברים מסכת עינויים אכזרית ובלתי נתפשת. תוך כדי שעיניהם מכוסות, חווים החטופים זוועות לא אנושיות הכוללות, בין היתר, צריבת שקיות ניילון מחוממות וכיבוי סיגריות על גופם, הרעבה, קטיעת איברים ואונס מתמשך של הנשים ביניהם. בתוך הגיהנום הזה מקבלים החטופים מכשירי טלפון סלולרי בעזרתם הם מתבקשים להתקשר לקרוביהם בישראל ולבקש מהם תשלום כופר בעבור חירותם. מחיר החופש גבוה מאוד, ומגיע ל-20 או 30 אלף דולר בעבור כל חטוף או חטופה, סכומים שלמשפחות קשה עד בלתי אפשרי להשיג. בישראל נמצאים כ-8000 ניצולים ממחנות אלו, אשר הובלו בכח לסיני ומשם נזרקו אל גבול ישראל. אלו עדיין נקראים כאן ״מסתננים״, משוללים זכויות בסיסיות ועתיד כלשהוא לשאוף אליו.

״כופר נפש״ מגולל את מעשי הזוועה הללו דרך התמקדות בדמותה המרתקת של מרון אסטפנוס, פעילת זכויות אדם אריתראית המתגוררת בשבדיה מזה עשרים שנה. מרון מקיימת תוכנית רדיו שבועית המוקדשת לשיחות עם החטופים ומנסה באופן עיקש לעזור למשפחות להביא לשחרורם. ״אתה הורג כלב בשבדיה ואתה נשלח לכלא לשישה חודשים״, היא מסבירה, ״ואילו כאן אנו שומעים על הפשעים הללו כל יום והעולם אינו עושה כלום״. כבר בתחילת הסרט אנו שומעים קול הזועק לעזרה דרך מכשיר הטלפון, כשעל הקו נמצאת בחורה חטופה בשם סמהאר, המתחננת בבהילות למרון: ״בבקשה, הצילו אותנו הלילה!״ השיחות אותן מנהלת מרון הופכות להיות נוראיות יותר ויותר. ״אני מאבד דם, לא בטוח שאוכל להחזיק מעמד עוד הלילה״, מתחנן על חייו חטוף אחר, ומסביר למרון, הדומעת מן העבר השני של הקו, כי ״שני גברים הוכו למוות היום״. עמניאל, מאזין אחר הנמצא בתל אביב ומדבר עם מרון בטלפון, מבקש להשיג כסף כדי לשחרר את אשתו האריטי. זו נמלטה מאריתראה, נחטפה בסיני, והוכרחה ללדת במחנה העינויים תוך כדי שהיא כבולה בשלשלאות. עמניאל צריך להשיג 30 אלף דולר כדי לשחררה.

מרון אסטפנוס: פעילת זכויות משבדיה המקיימת תוכנית רדיו שבועית המוקדשת לחטופים אריתראיים

קרן שעיו עבדה על הסרט הזה כשלוש שנים. כשהחלה את התהליך ב-2011 היא רצתה בכלל להתמקד באישה שנעלמה בדרך לישראל ולהפוך את סרטה למסע חיפוש אחריה. ״גובה הכופר עדיין היה אז נמוך יחסית״, היא מסבירה לי במהלך שיחה שניהלנו לאחר הזכייה בפרס אופיר; ״לאט לאט הבנתי שהמחנות הללו החלו לקבל תפנית מטורפת ושסכום הכופר עלה עם השנים באופן משמעותי לעשרות אלפי דולרים. הבנתי שהסרט צריך לעסוק בתופעה הרחבה של מחנות העינויים, וחיפשתי דמות עוצמתית. לא רציתי להישאר במקום הקורבני, כי אז הסרט היה הופך לבלתי אפשרי לצפייה. מתוך תחקיר הגענו למרון, וברגע שפגשתי אותה הבנתי שבה אתמקד, ושכל הסיפורים האישיים של החטופים יעברו דרכה״. ההחלטה להפוך את מרון ואת נסיונות ההצלה שלה לשלד הנרטיבי שבסרט היא הברקה, שכן המציאות המתוארת בו קודרת ומאיימת, ודמותה החיובית ומעוררת ההשראה של מרון מספקת צוהר של אופטימיות ותקווה.

הזוועה והאימה בשיחות הטלפון תמיד נשמעת אך לעולם אינה נראית. ״במהלך הצילומים חשבתי האם כדאי להגיע למחנות העינויים ולהשיג משם דימויים״, מסבירה לי קרן, ״אבל אני חושבת שזה הרבה יותר חזק להשאיר זאת ליד הדמיון. יש לי איזושהי רוויה מדימויי הזוועה אותם רואים כל הזמן בחדשות. הייתי גם למודת ניסיון לגבי השאלה האם סרטים יכולים לשנות מציאות ובאיזו מידה. הבנתי שצריך שהסרט הזה יהיה עשוי מאוד טוב כדי שתהיה לו אפשרות להביא לשינוי שהוא גם פוליטי וגם חברתי״. באנגלית נקרא הסרט "Sound of Torture״ (״קול העינויים״), שם אשר מעלה בי מיד אסוציאיות לסרטו החדש של ג׳ושוע אופנהיימר ״מבט הדממה״ (עליו כתבתי בהרחבה כאן). אך בעוד ש״מבט הדממה״ עוסק באכזריות הבלתי נתפסת של מבצעי הטבח ההיסטורי באינדונזיה הרחוקה, ״כופר נפש״ מבקש לפקוח את עינינו ולהטות את אוזנינו לזוועה מקומית לא פחות אכזרית, המתרחשת ממש ליד הבית, ברגעים אלו ממש, ועליה איננו יודעים כמעט דבר.

״כופר נפש״: זוועות מתמשכות באיזור חיוג מקומי

זעקות החטופים המתחננים לעזרה על קו הטלפון משאירים את הצופה במצב של חוסר אונים. מה יהיה בידיו לעשות לאחר הצפייה בסרט? מהי חובתו המוסרית למעשי הזוועה הללו, הנעשים במרחק עשרות קילומטרים בודדים מביתו? ״קיבלתי המון פניות מאנשים ששאלו מה אפשר לעשות״, מסבירה לי קרן. ״מבחינתי, לפחות בארץ זה מספיק לראות את הסרט ולדעת שהדברים הללו קורים. במיוחד אם מדובר בצופה שלא נמצא ב׳פוליטיקה הגבוהה׳״. המודעות וההכרה בדרך העינויים אותה עוברים הפליטים מאריתראה במסעם לישראל תגרום לכם לראות את מבקשי המקלט באור אחר לגמרי ולחשוב מחדש על המושג הטעון והבעייתי ״מסתננים״. גם אלה המשוחררים בכופר ממעגל הזוועות בסיני נזרקים אל הגבול הישראלי וממתינים בו שבועות ארוכים ללא מים או מזון. מה מחכה להם כאן בארץ ללא אישורי עבודה או ביטוח בריאות? איזה עתיד אנו מבטיחים להם לאחר הטראומה הנוראית שעברו?

מאז שהסרט הוצג בפסטיבל דוק אביב וקטף את פרס הביכורים, התקיימו לא מעט הקרנות חשובות שניסו להביא לשינוי: הקרנה באו״ם בז׳נבה, הקרנה מול חברי הפלרמנט של האיחוד האירופי, ואף  הקרנה מול ועדת עובדים זרים בכנסת ובבית המשפט העליון. ״בבית המשפט העליון הזמינו את הסרט כדי שיקבלו נקודת מבט על האוכלוסיה הזו״, מבהירה קרן. להקרנות הסרט היתה חשיבות רבה בתהליך המודעות לבעיה ולנסיונות להביא לפתרונה (אגב, שאלת האפקט וההשפעה של קולנוע תיעודי באופן כללי מרתקת אותי, ואני מבטיח להקדיש לה פוסט מיוחד בזמן הקרוב). העבודה שעשתה מרון בנושא היתה משמעותית ביותר: היא כתבה שני מחקרים עיקריים על המקרים הללו והציגה אותם בפרלמנט פעמיים. בפברואר 2014 התערב הפרלמנט האירופאי ושלח מכתב עם אולטימטום הפונה לממשלת מצרים ודורש ממנה לחקור את הנושא ולעצור את מחנות העינויים. כתוצאה מכך, היקף העינויים במחנות הללו פחת באופן משמעותי, אם כי חלק מהמחנות פשוט הועתקו ממצרים ללוב.

״כופר נפש״ הוא מסמך תיעודי חשוב שנצפה בנשימה עצורה. הוא יוקרן במהלך חודש אוקטובר בסינמטקים של תל אביב וירושלים והוא מומלץ מאוד. הוא גם זמין כעת לצפייה ב- VOD למנויי YES.

 

״כופר נפש״ ("Sound of Torture״) (ישראל/מצרים/שבדיה, 2013, 60 דק׳)

במאית: קרן שעיו

מפיקות: אסנת טרבלסי וגלית כחלון

עריכה: אייל גולדברג

צילום: דניאל קדם

מוזיקה מקורית: יוסף בבליקי

 

צפו בטריילר של ״כופר נפש״:

 

 

 

נהניתם מהפוסט? רוצים להתעדכן? הזינו את כתובת המייל שלכם כדי להרשם ולקבל הודעות על פוסטים חדשים

כתיבת תגובה